מאורעות ב' בנובמבר תרפ"ב
מאורעות ב' בנובמבר תרפ"ב התרחשו ב-2 בנובמבר 1921, וכללו אלימות של ערביי ארץ ישראל כלפי יהודים בירושלים במחאה על הצהרת בלפור שניתנה 4 שנים לפני כן. במאורעות נהרגו חמישה יהודים וערבי אחד. המאורעות נחשבים למבחן ראשון מוצלח של ההגנה. בשל משכו הקצר של האירוע, הוא לא זכה לתהודה רבה.
רקע
המועד השנתי של הצהרת בלפור ב-2 בנובמבר, היה למועד מחאה שנתית של התנועה הלאומית הפלסטינית. מספר ימים לפני השני בנובמבר 1921 הובאו כרוזים ממצרים שקראו לקיים יום אבל על הצהרת בלפור. בעקבות זאת, מושלי המחוזות הזהירו את מנהיגי הערבים ברחבי ארץ ישראל שלא יאפשרו קיום הפגנות מכל סוג ב-2 בנובמבר ודרשו מהם לקיים שגרת חיים רגילה[1]. השלטונות קראו ליהודים להמשיך בשגרת חייהם כרגיל והבהירו שיום כל הקדושים חל בשני בנובמבר ועל כן גם אם יורדו דגלים במוסדות קתוליים לחצי התורן אין לזה כל קשר להצהרת בלפור[2].
המאורעות
למרות אזהרות השלטונות, בירושלים לא נפתחו חנויות הערבים בבוקר של השני בנובמבר, ובמקום זאת התאספו ערבים רבים בעיר העתיקה בירושלים עם מקלות בידיהם וקראו קריאות נגד היהודים[3]. יהודים רבים הוכו במקלות וחלק מהם נדקרו.
נעשו שני ניסיונות של המון ערבי לפרוץ אל הרובע היהודי[4], אך בכניסה לרובע היהודי עמדו יהודים שמנעו מהפורעים הערבים להיכנס לרחוב היהודים[1] ובין היהודים לערבים היו חילופי יריות. הפורעים פרצו לבית יהודי של דוד ישעיהו כהן דרעי פגעו בדייריו ובזזו אותו[5]. הם לא הצליחו להיכנס לחצר נוספת בגלל שתושבי החצר הערבית מנעו זאת מהם. בהר הבית התאספו ערבים וקראו "נדבח אל יהוד"[6]. היהודים שהתגוררו ברחוב חברון נמלטו לרובע היהודי ושוכנו באופן זמני בכיתות של תלמוד תורה עץ חיים בחצר חורבת רבי יהודה החסיד[4]. בסביבות השעה 2:30 אחר הצהריים הוכנס הצבא הבריטי לעיר העתיקה והמהומות שכחו[3].
הנפגעים
חמישה יהודים וערבי אחד נהרגו. שמונה יהודים וארבעה ערבים נפצעו קשה. ההרוגים היו:
- יששכר דב זלטוביצקי, שמש בית הכנסת של ישיבת תורת חיים אשר נפגע מפצצה שהושלחה לחצר הישיבה ולאחר מכן נגרר ממנה ונדקר למוות.
- אברהם מסנר, צעיר בן 19 מגליציה שליווה אורחים ממלון אמדורסקי ונדקר למוות[7][8]
- אהרון אריה פריינד שנרצח בפתח מלון אמדורסקי[9]
- דוד ישעיהו כהן דרעי שנרצח בביתו לעיני משפחתו
- זלמן רובין שהותקף בלכתו עם ישראל יעקב ברינשטיין ברחוב ונפטר מפצעיו כשבוע לאחר מכן[1].
הפצועים כללו את[10]:
- אשתו ובנו של דוד דרעי שהפורעים פרצו לביתו והרגוהו
- יצחק סנוימן, ציר שגר ליד שער שכם ונדקר בכתפו
- מקס לוביק שנדקר בלכתו עם סנוימן
- אלכסנדר בלוק, נדקר בסכין
- סטפן תורק
- ראובן ראפ
- שמואל אגוני מגליציה, בן 19 שנפצע בידו
בעקבות המאורעות
הפרעות הביאו לחרדה רבה בקרב היהודים בעיר העתיקה ורבים הלכו לעיר החדשה עד יעבור זעם. הסוחרים היהודים סירבו לפתוח למחרת את חנויותיהם והלכו להפגין בפני מושל העיר על אוזלת היד של השלטונות. משלחת של הסוחרים נפגשה עם הנציב העליון שהבטיח להם שיאחזו בכל האמצעים למנוע פגיעות נוספות בידי הערבים[11]. ביום חמישי, 3 בנובמבר, בערב, בקשו בוועד הקהילה להביא את ארבעת ההרוגים לקבורה, אולם המון יהודי מנע זאת ודרש לקיים להרוגים הלוויה גדולה במהלך שעות היום[12]. ההלוויה התקיימה ביום שישי בצהריים בנוכחות אלפים. את ההרוגים הספידו הרב אברהם יצחק הכהן קוק והרב יעקב מאיר[13].
משפטים
כ-40 איש נעצרו[14] חלקם נשפטו למאסר או קנסות והיתר שוחררו. ב-5 בנובמבר 1921 נשפטו 21 עצורים ערבים. שלושה נשפטו לתשעה חודשי מאסר, אחד נשפט לשבוע מאסר, על ארבעה הוטלו קנסות ושמונה זוכו. משפטם של חמישה נוספו שנאשמו בהסתה נדחה לצורך חקירה נוספת[15].
שמונה יהודים, ארבעה שוטרים וארבעה אזרחים, נעצרו בעקבות המאורעות[16]. ב-21 בנובמבר 1921 נפתח בפני בית משפט מיוחד של שני שופטים בריטים בגלל חומרת ההאשמות, משפטם של שלושה יהודים, אחד מהם שוטר יהודי בחופשת מחלה, שהואשמו בזריקת פצצות לכיוון הערבים בעת ההגנה על הרובע היהודי. על הנאשמים הגנו עורכי הדין הארי סאקר וד"ר מרדכי עליאש[17]. בפסק הדין, השופטים קבעו שהנאשמים היו בתוך ההמון שזרק את הפצצות, ושזריקת פצצות אינה באה בגדרי הגנה עצמית, אך נחלקו בשאלה האם הוכח שהם אלו שזרקו את הפצצות. למרות זאת, הם נשפטו ל-6, 10 ו-11 שנות מאסר, בתור שותפים לפשע[18]. גזר הדין זכה לביקורת רבה ביישוב היהודי[19]. הנאשמים הורשו לערער רק על סמך נמוקים משפטיים, ובינואר 1922 ערעורם התקבל וגזר דינם בוטל. בית המשפט לערעורם גם ביטל את עונש 15 שנות המאסר שהוטל על ערבי שנתפס למחרת המאורעות עם סכין ובמקום זאת השית עליו עונש של שנת מאסר אחת על נשיאת נשק. ערבי שני שנתפס עם פצצה ביום המאורעות וסירב למסור את הפצצה לשוטר, הוקל עונשו לשישה חודשי מאסר כי לא נסתרה טענתו שקיבל את הפצצה מיהודי ולא הייתה לו כוונה רעה[20].
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 מאורעות ב' נובמבר בירושלים, דואר היום, 4 בנובמבר 1921
- ^ ליום ב' נובמבר, דואר היום, 1 בנובמבר 1921
- ^ 3.0 3.1 מאורעות ב' בנובמבר בירושלים, דואר היום, 3 בנובמבר 1921
- ^ 4.0 4.1 המאורעות ברובע היהודי, דואר היום, 7 בנובמבר 1921
- ^ הודעה רשמית, דואר היום, 4 בנובמבר 1921
- ^ בתוך העיר, דואר היום, 6 בנובמבר 1921
- ^ אברהם מסנר
- ^ אברהם מסנר ז"ל, דואר היום, 6 בנובמבר 1921
- ^ אהרון אריה פריינד
- ^ שמות הפצועים בבית החולים הדסה, דואר היום, 4 בנובמבר 1921
הפצועים השוכבים בביה"ח בקור חולים, דואר היום, 4 בנובמבר 1921
שמות הפצועים השוכבים בבתיהם, דואר היום, 4 בנובמבר 1921 - ^ אספת הסוחרים בלשכת המסחר, דואר היום, 4 בנובמבר 1921
- ^ ההחלטה בדבר הלווית הקדושים, דואר היום, 6 בנובמבר 1921
- ^ הלווית הקדושים בירושלים, דואר היום, 6 בנובמבר 1921
- ^ הודעה רשמית 3 בנובמבר 1921, דואר היום, 6 בנובמבר 1921
- ^ תוצאות המשפטים של המשתתפים, דואר היום, 6 בנובמבר 1921
- ^ היהודים האסורים, דואר היום, 8 בנובמבר 1921
- ^ משפט הנאשמים במארעות ב' נובמבר, דואר היום, 23 בנובמבר 1921
- ^ פסק הדין, דואר היום, 28 בנובמבר 1921
- ^ נמוק משפטי, הארץ, 28 בנובמבר 1921
- ^ במשפט, דואר היום, 29 בינואר 1922
| המאורעות | |
|---|---|
|
מאורעות ב' בנובמבר תרפ"ב30104738Q97213753