בית הרם
בֵּית הָרָם (גם: בֵּית הָרָן, בית רמתה, יוליאס, לִיבְיָאס או ליויאס[2]) הייתה עיר יהודית בעבר הירדן המזרחי, מול יריחו, הנזכרת במגוון מקורות היסטוריים.
היסטוריה
במקרא
תחילה, נזכרת העיר בספר במדבר, כאחת הערים שבנו בני שבט גד בשטחי סיחון מלך האמורי: ”וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד אֶת דִּיבֹן וְאֶת עֲטָרֹת וְאֵת עֲרֹעֵר וְאֶת עַטְרֹת שׁוֹפָן וְאֶת יַעְזֵר וְיָגְבְּהָה וְאֶת בֵּית נִמְרָה וְאֶת בֵּית הָרָן עָרֵי מִבְצָר”.[3]
לאחר מכן, נזכרת העיר בספר יהושע כאחת הערים שבנחלת שבט גד: ”וּבָעֵמֶק בֵּית הָרָם וּבֵית נִמְרָה וְסֻכּוֹת וְצָפוֹן”.[4]
בבית שני ולאחריו
בתקופת בית שני נזכרת העיר על ידי יוסף בן מתתיהו, כאחת הערים היהודיות המרכזיות בעבר הירדן. תחילה, הוא מזכיר אותה בשמה המקראי, "בית הרם", כאשר הוא מספר שלאחר מותו של המלך הורדוס, נשרף בה ארמונו על ידי פורעים.[5] הוא מציין כי הורדוס אנטיפס, שקיבל את הטטררכיה של עבר הירדן, הקיף את העיר "בית הרמתא" בחומה והעניק לה את השם "יוליאס", על שם ליוויה, אשתו של אוגוסטוס קיסר.[6] נראה שתחילה נקראה העיר "ליוויאס" (Livias) ורק מאוחר יותר הוסב שמה ל"יוליאס", לאחר שליוויה אומצה למשפחתו של בעלה המנוח אוגוסטוס (משפחת היוליים), ונקראה על שמה, יוליה.[7] מאוחר יותר העניק נרון קיסר את יוליאס למלך אגריפס השני, יחד עם המחוז שלה בעבר הירדן, שכלל 14 כפרים סביבה.[8] בעת המרד הגדול כבשו הכוחות הרומיים בפיקודו של פלקידוס את העיר מידי המורדים היהודים, כחלק מכיבוש הפראיה כולה.[9]
הסופר הרומאי פליניוס הזקן כתב בספרו "תולדות הטבע" (המאה ה-1 לספירה), כי ארץ יהודה מפורסמת בשל עצי התמר שלה, וכי התמרים הגדלים בעמקים של ארכלאיס, פצאליס וליוויאס נחשבים משובחים מאד.[10] ליוויאס נזכרת ברשימת ערי ארץ ישראל שערך הגאוגרף תלמי בספרו "גאוגרפיה" (אנ') (המאה ה-2), בין הערים ש"ממזרח לנהר הירדן".[11]
זיהוי
חז"ל זיהו את העיר המקראית עם יישוב בן זמנם בשם "בית רמתה".[12]
אוסביוס, בחיבורו האונומסטיקון (תחילת המאה ה-4 לספירה), ציין כי "בית הרם" המקראית נקראת על ידי הסורים "בית רמתא" וכי בזמנו היא נקראת "ליויאס".[13] אבות הכנסייה מזכירים את העיר פעמים רבות, ואצלם היא מופיעה גם בשם "ליוויאדה" (Liviada).[14] בתקופה הביזנטית נחשבה העיר בתחום הפרובינקיה פלשתינה פרימה והייתה בה קהילה יהודית.[1]
הגאוגרפים המוסלמים מוקדסי ויאקות אל-חמאווי מציינים בתקופה הערבית את "בית א-רם" או "בית רמה" (בהתאמה) ככפר מפורסם בין מחוז בלקא לבקעת הירדן.[1]
שמה של העיר הקדומה נשתמר לפי הסברה בשמה של החורבה תל א-ראמה (אנ') שבערבות הירדן, כשישה ק"מ מזרחית לנהר הירדן, מול יריחו.[15] באתר נמצאו שרידים החל מהתקופה הרומית, ולכן, יש המציעים כי העיר המקראית שכנה בתל הנמצא מזרחית לאתר, בו נתגלו ממצאים החל מהתקופה הכלקוליתית.[16]
ראו גם
לקריאה נוספת
- שמואל קליין, ספר היישוב, כרך א' (בערכו)
- ישעיהו פרס, הערך "בית הרם", ארץ ישראל - אנציקלופדיה טופוגרפית-היסטורית, (כרך א, עמ' 82), הוצאת ראובן מס, תש"ו.
- ישעיהו פרס, הערך "לִיבְיָאס", ארץ ישראל - אנציקלופדיה טופוגרפית-היסטורית, (כרך ג, עמ' 519), הוצאת ראובן מס, תשי"ב.
- שמואל אפרים ליונשטאם, אנציקלופדיה מקראית, תל אביב: הוצאת מוסד ביאליק, תשי"ד, כרך ב', עמ' 71.
- ד"ר פנחס נאמן, אנציקלופדיה לגיאוגרפיה מקראית, הוצאת צ'צ'יק, תשכ"ג.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 ישעיהו פרס, בית הרם, עמ' 82.
- ^ ביוונית: Ίουλιάς, Λιβιάς, במלרע.[1]
- ^ ספר במדבר, פרק ל"ב, פסוקים ל"ד-ל"ו.
- ^ ספר יהושע, פרק י"ג, פסוק כ"ז.
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב, פרק ד, פסקה ב, סעיף 59.
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב, פרק ט, פסקה א, סעיף 168; קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ב, פסקה א, סעיף 27. התעתיק ביוונית מופיע באופן שגוי "בית הרמפתא", Betharamphtha) Βηθαραμφθά; ראו: קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק 2, פסקה 1, בויקיטקסט באנגלית).
- ^ תולדות מלחמת היהודים ברומאים (תרגום אולמן), ספר שני, הערה לסעיף 252.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ח, פסקה ד, סעיף 159; תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב, פרק יג, פסקה ב, סעיף 252.
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ד, פרק ז, פסקה ו, סעיף 438.
- ^ פליניוס הזקן, תולדות הטבע, ספר 13, פרק 9.
- ^ Ptolemaeus, Geographia, V, 16:9
- ^ תוספתא, שביעית, ז, ט; תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ט', הלכה ב'.
- ^ אוסביוס, אונומסטיקון, 48, שורה 14: Bētharam. התעתיק אצל אוסביוס מופיע באופן שגוי: "בית רמפתא", Bethramphtha.
- ^ ישעיהו פרס, ליביאס, עמ' 519
- ^ ש' ליונשטאם, בית הרם, א"מ, ב, טור 71.
- ^ אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, תל אביב: הוצאת מוסד ביאליק, כרך ב', עמ' 71.
36018543בית הרם