לבנט
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות |
.png)
הלֶבַֿנְט (מצרפתית: Levant; בערבית: المشرق) הוא מונח גאוגרפי ותרבותי, המתייחס לחלק המזרחי של אגן הים התיכון, ובפרט לחלק המערבי של אזור הסהר הפורה. ההגדרה הגאוגרפית של האזור כוללת את סוריה, לבנון, ישראל, ירדן, קפריסין, וכן חבל האטיי שבטורקיה. בספרי ההיסטוריה של הלבנט נכללים בו לעיתים גם אסיה הקטנה שבטורקיה, עיראק, קירנאיקה שבלוב, סיני שבמצרים ויוון. שטחו של הלבנט בהגדרתו המצומצמת הוא 330,181 קמ"ר, ואוכלוסייתו היא 52,056,453 נכון ל-2021.[1]
גאוגרפיה
הלבנט הוא רצועה יבשתית המשתרעת מצפון לדרום לחופו המזרחי של הים התיכון, ברוחב ממוצע של כ-200 ק"מ, ובאורך של כ-700 ק"מ.
המדינות והישויות המדיניות בהגדרה הרחבה של אזור הלבנט:
טורקיה – בהגדרה ההיסטורית הרחבה (שקול למזרח הים התיכון)
יוון – בהגדרה ההיסטורית הרחבה (שקול למזרח הים התיכון)
לוב – בהגדרה ההיסטורית הרחבה (שקול למזרח הים התיכון)
ישראל – כחלק מההגדרה מאז המאה ה-20
לבנון – כחלק מההגדרה מאז המאה ה-20
סוריה – כחלק מההגדרה מאז המאה ה-20
עיראק – כחלק מההגדרה מאז המאה ה-21
מצרים – כחלק מההגדרה מאז המאה ה-21 (בעיקר חצי האי סיני)
א-שאם
ערך מורחב – סוריה הגדולה
לפי ההגדרה המצמצמת, תחום הלבנט מקביל פחות-או-יותר לאזור הגאוגרפי המכונה בערבית א-שאם (الشأم), אם כי לעיתים מתייחס המונח לשטח מצומצם יותר, מאזור העיר חלב שבסוריה ועד אזור הנגב בישראל (של ימינו). אזור זה היה באופן מסורתי נתון להשפעתה של דמשק והאימפריות של אסיה הקטנה, בעוד שהאזור מהנגב ודרומה היה נתון להשפעה מצרית, והאזור שממזרח היה תחת השפעה של אימפריות מסופוטמיה או חצי האי ערב.
אטימולוגיה
המונח "לבנט" הופיע לראשונה בסוף המאה ה-15. פירוש המילה levant בצרפתית הוא "עולה" או "זורח" (מהפועל lever), ובהשאלה פירושה "מזרח" (המקום שממנו זורחת השמש), בדומה לשם הערבי "משריק".
במאה השש עשרה החל המונח "לבנט" להיות שגור גם כלפי אזורים שבשליטת האימפריה העות'מאנית במזרח הים התיכון, ומאוחר יותר התרחב והחל לכלול גם שטחים נוספים שתחת שליטת העות'מאנים, כמו יוון וחופי אסיה הקטנה. המונח "לבנטיני" (Levantine) שימש בעיקר לתיאור בני עמים מאגן הים התיכון, כמו איטלקים (בפרט אנשי ונציה וג'נובה, בעלי העניין המסחרי והדתי באזור), צרפתים ובני עמים ים-תיכוניים שחיו באימפריה העות'מאנית. כאשר קיבלה בריטניה מנדט על שטחי פלשתינה (ארץ ישראל) אחרי מלחמת העולם הראשונה, השתמשו חלק מהבריטים בתואר "לבנטיני" ככינוי גנאי לתושבים ממוצא ערבי-אירופי מעורב, וכן לגבי צרפתים, איטלקים או יוונים שהתאקלמו במזרח התיכון ואימצו לבוש ומנהגים מזרחיים.
המנדט הצרפתי בסוריה ובלבנון באותה תקופה כונה המנדט לארצות הלבנט, והחפירות הארכאולוגיות באבלה, מארי ואוגרית, כמו גם במקומות אחרים, כונו חפירות בלבנט.
היום משמש השם בעיקר ארכאולוגים והיסטוריונים בהתייחס לתקופה הפרהיסטורית, לעת העתיקה ולתקופת ימי הביניים. המונח מתייחס לעיתים גם לאירועים עכשוויים, בעיקר בארצות כמו ירדן, לבנון וסוריה.
המונחים לבנט, לבנטיניות ולבנטיניזציה בהקשר התרבותי הישראלי
בישראל משמש המונח "לבנטיני" לציון התרבות המזרח תיכונית (בניגוד, לדוגמה, לתרבות המערבית). ככינוי, יש למושג זה משמעות לוואי של גנאי. בשנות ה-30, דמויות ציבוריות מבין יוצאי מזרח אירופה לרוב, כמו חיים נחמן ביאליק ומאיר דיזנגוף, הביעו את "חששם" נוכח "סכנת הלבנטיניזציה" של תל אביב או של ישראל. גישה דומה אפיינה את תפיסת העולם של הסוציולוג ברוך קימרלינג. להבדיל, יוסף לפיד ראה ב"לבנטיניזציה" של ישראל, נוסף על האיום החרדי, הפלסטיני והשפעות הרוסיפיקציה של ישראל, "איום קיומי".[2]
עזיזה כאזום סבורה שעבור היהודים האשכנזים ייצג המונח "לבנטיניזציה" מספר מאפיינים תרבותיים שנתפסו מאיימים על רעיון המודרניות המערבית, ובתוך כך, על ערכי היסוד של החברה הישראלית.[3] המושג "יהודים לבנטינים", עם זאת, הוא כינוי שיכול לתאר את כל הישראלים: בין אם ממוצא אשכנזי, ספרדי או מזרחי ולו משום מיקומה הגאוגרפי של מדינת ישראל.
המסאית ז'קלין כהנוב ניכסה מחדש את המושג כדי לתאר שילוב רב-תרבותי בין מזרח ומערב ויכולת להכיל מספר זהויות ולתפקד במספר עולמות, שעל-פי התפיסה המערבית לפחות, אמורים להיות סותרים. היא גם ראתה ב"לבנטיניות" פתרון חברתי-תרבותי-פוליטי עבור ישראל אם היא חפצה להשתלב במרחב המזרח תיכוני. לדבריה, משמעות לוואי של גנאי דבקה במונח זה "מפני שבלא מחשבה אימצנו גישות אירופיות במקום לראות את עצמנו כעם ילידי החוזר הביתה." היא תארה את המונח במילים הבאות:[4]
"מצרים העתיקה, ישראל העתיקה ויוון העתיקה, סוריה, אוּר ובבל, צוֹר, צידון וקרתגו, קונסטנטינופול, אלכסנדריה וירושלים הן כולן ממדים של הלבנט. כך גם היהדות, הנצרות והאסלאם […]. הלבנט איננו מערבי או מזרחי, נוצרי, יהודי או מוסלמי באורח בלעדי."
— ז'קלין כהנוב, "ממזרח שמש" (1978)
ראו גם
קישורים חיצוניים
- דפנה אפרת ומוסטפא כבהא, מוסלמים ופרנקים בא-שאם: חיזוק הנאמנות הדתית והגבהת המחיצות, קתדרה 92, יוני 1999, עמ' 64-49
- לבנט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- לבנט, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ שילוב שטחיהן ואוכלוסיותיהן של סוריה, לבנון, ישראל, ירדן, קפריסין, ומחוז נפת האטיי שבטורקיה
- ^ Alexandra Nocke, The place of the Mediterranean in modern Israeli identity, Leiden: Brill, 2009, מסת"ב 978-90-474-2671-4
- ^ Aziza Khazzoom, Shifting ethnic boundaries and inequality in Israel : or, how the Polish peddler became a German intellectual, Stanford, Calif.: Stanford University Press, 2008, מסת"ב 978-0-8047-7957-9
- ^ "הסיכוי הטוב ביותר לשלום ולהישרדות עשוי להיות הפיכת המהפכה הציונית ללבנטינית". הארץ. נבדק ב-2021-12-16.
לבנט39164251Q81483