לב טולסטוי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "טולסטוי" מפנה לכאן. לערך העוסק בסופרים אחרים בשם זה, ראו טולסטוי (פירושונים).
לב ניקולאייביץ' טולסטוי
לב טולסטוי
לידה 9 בספטמבר 1828
יסנאיה פוליאנה
פטירה 20 בנובמבר 1910 (בגיל 82)
מוסקבה, האימפריה הרוסית
לאום רוסי
עיסוק סופר, משורר
שפות היצירה רוסית
סוגה רומנים
נושאי כתיבה פציפיזם, ארס פואטיקה, שוויון, היסטוריה, אנרכיזם,
יצירות בולטות אנה קארנינה, מלחמה ושלום, חוג הקריאה
תקופת הפעילות 1852–1910 (כ־58 שנים)

לב ניקולייביץ' טולסטוי (ברוסית: Лев Никола́евич Толсто́й, להאזנה (מידע • עזרה), 9 בספטמבר 1828 - 20 בנובמבר 1910‏[1]) היה סופר והוגה רוסי שנודע בזכות שורה של יצירות מופת, שהמוכרות בהן הן "מלחמה ושלום" מ-1869 ו"אנה קארנינה" מ-1877, המהוות את שיאו של הרומן הריאליסטי. הפילוסופיה הפציפיסטית של טולסטוי וקריאתו להתנגדות לא אלימה הותירו רושם עז אף הם ואומצו על ידי מהטמה גאנדי, טנזין גיאטסו ומרטין לותר קינג כשיטת מאבק.

הוא נולד והתגורר רוב חייו באחוזה משפחתית ביסנאיה פוליאנה.

ביוגרפיה

טולסטוי נולד בשנת 1828 באחוזת יסנאיה פוליאנה במחוז טולה שברוסיה, הרביעי מבין חמשת ילדיהם של מריה וניקולאי איליץ' טולסטוי, שהיה מוותיקי מלחמת רוסיה-צרפת. הוריו מתו בילדותו, והוא ואחיו גודלו בידי קרובי משפחה.

בשנת 1844 החל ללמוד משפטים ושפות המזרח באוניברסיטת קאזאן. מוריו תיארו אותו כמי שאינו מסוגל ואינו רוצה ללמוד. טולסטוי עזב את לימודיו מבלי לסיימם, וחזר לאחוזת יסנאיה פוליאנה, תוך שהוא מבלה חלק ניכר מזמנו במוסקבה ובסנקט פטרבורג. בשנת 1851, לאחר ששקע בחובות עקב הימורים, עבר עם אחיו המבוגר ממנו לקווקז והתגייס לצבא. באותה עת החל לכתוב. אחרי מלחמת קרים השתחרר מהצבא.

ב-1857 ושוב ב-1860 ערך טיולים באירופה, בהיותו בפריז היה עד להוצאה להורג, חוויה שהשפיעה עליו עמוקות. במסע השני פגש את ויקטור הוגו שאותו העריץ ואת האנרכיסט פייר-ז'וזף פרודון, מהשני לקח את שם החיבור La Guerre et la Paix כשמו של הספר שחיבר "מלחמה ושלום" ואת השפעתו של הראשון ניתן לחוש בספר כולו. כחלק מהרעיונות אותם ספג במסעותיו הקים, כשחזר, בתי ספר לילדי הצמיתים שבאחוזתו.

ב-23 בספטמבר 1862 התחתן עם סופיה אנדרייבה בהרס (המכונה בשם החיבה סוניה), בתו של רופא החצר, שהייתה צעירה ממנו ב-16 שנה ונולדו להם 13 ילדים מתוכם רק 8 הגיעו לבגרות.

ב-1881 עבר עם משפחתו למוסקבה, ביתו במוסקבה משמש היום מוזיאון (Музей-усадьба ЛН Толстого).

יצירתו

יצירות נעורים

דיוקן של טולסטוי שנעשה על ידי איליה רפין ב-1887
טולסטוי בצעירותו

ברומן הנעורים שלו, "ילדות, נעורים, עלומים" (1852–1856) מתאר טולסטוי בחיות ובחדות התפישה הפסיכולוגית האופיינית לכתיבתו את ילדותו כבנו של בעל אחוזות עשיר הלומד להבין כי ישנו הבדל בינו לבין בני האיכרים עמיתיו למשחק. אז החל העימות הפנימי שעינה אותו כל חייו בין הנכון והראוי על-פי שכלו — שוויון מלא בינו לבין האיכרים וסיגוף הגוף והנפש — לבין מה שהשיאתו תחושת האריסטוקרט המושרשת שלו ויצר החיים העז שלו. למרות הצהרות הצניעות החוזרות ונשנות שלו הייתה בטולסטוי גם נטייה לראוותנות ואף התנשאות של בן אצילים טיפוסי. למרות חוסר הבשלות של יצירות מוקדמות אלו, ניכר בהן כבר כשרונו הכביר והן הקנו לסופר הצעיר מקום מכובד בין יוצרי הדור.

בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-19 נטל טולסטוי חלק במלחמת קרים כקצין זוטר (סגן) בצבא הרוסי. החוויה עוררה בו אימה וסלידה וחיזקה את הפציפיזם שלו. טולסטוי תיאר את חוויותיו מהמלחמה בספר "סיפורי סבסטופול" שיצא לאור בשנת 1856. אף שהספר אינו כולל כמעט עלילה, מצליח טולסטוי לרתק את הקוראים בכושר התיאור המופלא שלו ובאבחנותיו הפסיכולוגיות הדקות, ולעורר בהם אותה סלידה ואותה תחושה של סיאוב שחש טולסטוי עצמו כלפי המלחמה.

מספר שנים מאוחר יותר ניסה טולסטוי את כוחו לראשונה ברומן "גדול": "הקוזאקים" בשנת 1863. רומן זה סיפר את עלילותיו של אציל רוסי המאוהב בנערה קוזאקית. ארבע שנים מאוחר יותר, בשנת 1869, הוציא לאור את "מלחמה ושלום". ב-1877 הוציא לאור רומן חשוב נוסף : "אנה קארנינה". ב-1889 הוציא לאור את הנובלה "סונאטת קרויצר". נובלה זו הסעירה את הרוחות ברוסיה ונחשבה בפי רבים לשערורייתית ממש.

מלחמה ושלום

ערך מורחב – מלחמה ושלום

מלחמה ושלום (ברוסית: Война и мир) רחב היריעה נחשב בעיני רבים לרומן הגדול ביותר שנכתב אי פעם. עלילת הסיפור מתחילה ביולי 1805, עת ניצב נפוליאון בשיא זוהרו, ומסתיימת באפילוג בשנת 1819, אחרי מלחמת 1812, נפילתו וגלותו של נפוליאון. בין לבין פורש טולסטוי עלילה רחבה ובה מאות דמויות ראשיות ומשניות, חלקן היסטוריות ואחרות בדיוניות. למרבה התמיהה לא ראה טולסטוי ב"מלחמה ושלום" רומן כלל. לטעמו, היה הסיפור אפוס היסטורי שנועד לאייר את חזון ההתפתחות ההיסטורית על פי הבנתו.

חוג הקריאה

ערך מורחב – חוג הקריאה

חוג הקריאה (ברוסית: Круг чтения) או בשמו המלא: "חוג הקריאה: תורת החיים על פי לב טולסטוי וחכמים: מחשבותיהם של חכמים וסופרים על האמת, החיים וההנהגה, שנבחרו, נאספו וסודרו לכל ימי השנה"[2], הוא ספרו האחרון של טולסטוי והוא שקד על חיבורו במשך כ-15 שנה[3], טולסטוי חיבר את הספר כיוון שחש שלאחר אנה קארנינה מיצה את כוחו ככותב רומנים. הספר אמור להיות מדריך להגות ולקריאה לאדם המשכיל ומכיל למעלה מ-1,000 עמודים ובהם ציטוטי הוגים רבים על נושאים שונים הערוכים כתוכנית קריאה לאורך כל ימות השנה. על הספר שורה רוח של אנרכיזם ושלילת כל ממסד, בפרט הכנסייה הממוסדת וכמריה, לעומת זאת מביע הספר אמונה שלמה בטוב לבו של היחיד ובכוחו ליצור קשר בלתי-אמצעי עם אחיו בני האדם ועם א-לוהיו.

אמונותיו של טולסטוי

תמונתו היחידה של טולסטוי בצבע, מאת סרגיי פרוקודין-גורסקי (1908)

למרות היותו בן אצולה, נטה טולסטוי לתפיסות מהפכניות אנרכיסטיות (ראו מלכות הא-לוהים שוכנת בתוכך). טולסטוי הושפע מהגותו של קרל מרקס, אף שחלק עליו בנושאים רבים.

טולסטוי האמין כי ההיסטוריה האנושית היא היסטוריה של כוחניות צרופה, וראה כל ארגון אנושי כמנגנון שמטרתו הפעלת כוח. על-פי הגותו, כל ניסיון לאכיפת חוק ויצירת מנגנון ממשלתי, הוא מניפולציה של אנשי השלטון, שנועדה לשלוט בציבור כנגד טובתו.

טולסטוי האמין כי האשליה המכוונת מלמעלה של הציבור, היא שהביאה אותו להאמין כי לא ניתן לנהל חיים אנושיים מהוגנים בלא להיעזר בממשל. על-פי טולסטוי, עמלים השלטונות בשכנוע הפרט כי הוא בור ואינו מסוגל לדאוג לענייניו, וזוהי, לדעתו, הסיבה היחידה להמשך קיומו של כל שלטון.

טולסטוי האמין כי מודעות לאשליה זו, וניסיון להימנע ממנה, יביאו להכחדת המשטר ולמניעת האלימות הטמונה בו. עם זאת, טולסטוי סבר כי כל שימוש בכוח נגדי דינו ליצור מצב זהה של כפייה ואלימות, ועל כן התנגד לכל פעולה אקטיבית כנגד השלטונות.

בשל השפעת המרקסיזם, האמין טולסטוי כי בעלות על קרקע ועל הון היא צורת כפייה נוספת. עם זאת, במציאות הרוסית הפיאודלית למחצה של תקופתו, בה השליטה על הקרקע הייתה בידי האצולה שהיוותה חלק מן המנגנון הממשלתי, זיהה טולסטוי את הבעלות על הקרקע וההון כחלק מן המוסד הממשלתי (שלא כמו מרקס, שראה בכך מעמד נפרד הבנוי על שוק קפיטליסטי, ולא פיאודלי). בהתאם לכך, טען טולסטוי כי יש להעדיף עבודות פרטיות על פני ציבוריות (בניגוד למרקס, שראה בעבודה הפרטית את מקור ההון). עמדותיו היו נר לרגלי נרודניקים באינטליגנציה הרוסית הפרו-עממית.

טולסטוי קרא לכל בני האדם שלא לקחת חלק בכל מוסד ממשלתי, והעדיף חיים המבוססים על השוק הפרטי. מתוך הבנה כי הדבר לא ניתן לביצוע על ידי כל האנשים, טען כי על האדם לצמצם את מעורבותו בשלטון ככל הניתן, בהימנעות משירותים ציבורים, הימנעות ממשרות ציבוריות, העדפת משרה ציבורית נמוכה על גבוהה, וכדומה. טולסטוי נחשב לפציפיסט, והיה מהראשונים לקרוא לסרבנות צבא. לדעת טולסטוי, הפתרון למלחמות ולאלימות הממשלתית הוא תנועת התכחשות המונית לשלטון. עם זאת, הוא התנגד למאמצים לארגן תנועה שכזו, שכן אלו היוו לדעתו מקור לכפייה עתידית נוספת.

בניגוד לעמדה זו של טולסטוי, קמו תומכים רבים אשר הושפעו מהגותו וניסו לייסד צורות התארגנות אנרכיות. מפורסמות ביותר הן הקומונות הטולסטויאניות - מושבות אנרכיסטיות-שיתופיות שקמו ברחבי רוסיה והפכו לסמל ההתיישבות האנרכית.

במסגרת פעילותו כאיש חינוך כתב טולסטוי כמה כתבי עת בתחום החינוך, והאמין בחינוך אנרכי חסר מתודה.

טולסטוי היה צמחוני וטען כי "הבחירה לאכול בשר מדכאת את היכולת הרוחנית הגבוהה ביותר באדם: זו של סימפטיה ורחמים כלפי יצורים חיים כמותו"[4].

היחס ליהודים ולפרעות קישינב

המשבר הרוחני שעבר בסוף שנות ה-70 של המאה ה-19 הובילו לבחון גם את דעותיו ביחס ליהודים ואף ללמוד עברית מפיו של הרב של מוסקבה, הרב שלמה זלקינד (שמאוחר יותר גורש לוילנה עקב יהדותו), כדי שיוכל לקרוא את התנ"ך בלשונו המקורית[5][6].

במכתב פרטי שתוכנו התפרסם בשנת 1910[7][8], כתב:

היהודי הוא אותו יצור עלוב, שהורד מאש התמיד הבוערת בשמים, והאיר בו את העולם כולו.
הוא המקור, האביב, והמעיין (משחק מלים ברוסית שלשלשתן שלש המשמעויות) ממנו שאבו שאר האומות כולן את אמונותיהן ואת דתיהן.
היהודי הוא החלוץ לפני המחנה בראשה של החירות.
היהודי הוא החלוץ לפני המחנה בראשה של התרבות האנושית.
היהודי הוא סמל הנצחיות.

— מכתב לגרגורי לויט

יש הטוענים שטולסטוי, לפחות בתחילת דרכו וכרבים מבני דורו, החזיק בדעות אנטישמיות, שהתבטאו ביחס עוין ושלילי ליהודים, על פי תשובתו של טולסטוי לעיתונאי היהודי לינצקי[9], שהיהודים "מציקים" לו בעניין פרעות קישינב. במכתב זה האשים את הממשל בפרעות, ולטענת המגנים את טולסטוי, נמנע בכך מלהגיב על ההתנהגות הפושעת של ההמון. הדברים פורשו כאילו מדובר בתגובתו היחידה למכתבו של הסופר שלום עליכם (שלום רבינוביץ') המבקש מטולסטוי להשתתף בקובץ סיפורים קצרים בשם: "הילף: א זאמעל-בוך פיר ליטעראטור און קונסט" (עזרה: אסופת ספרות ואמנות) לטובת היהודים נפגעי הפרעות, והובנו כגילוי תפיסתו האנטישמית האמיתית[10][11][12]. אך לאמיתו של דבר, טולסטוי אכן נענה לרבינוביץ' במכתב מה-6 במאי 1906, בו גינה בכל פה את הפרעות וכתב: "הפשע הנורא שבוצע בקישנב הותיר בי רושם עמוק... לאחרונה שלחנו מכתב משותף ממוסקבה לראש העיר של קישינב, ובו הבענו את רגשותינו לגבי מאורע איום זה", ואף שלושה סיפורים מפרי עטו אכן הופיעו באותה אסופה ספרותית[13][14].

בניגוד לטענה הנפוצה[15], הוא צרף את חתימתו לעצומת מאה הסופרים והוגי הדעות אל הצאר, עצומה מאת ולדימיר סולוביוב נגד הפרעות בקישינב, ובה כתב: "הזוועות של קישינב הן תוצאה ישירה של התעמולה הכוזבת והאלימה אשר ממשלתנו נוקטת בה בעצמה כה רבה"[7].

במהלך ביקורו של ליאון ברמסון, מראשי אורט רוסיה, יחד עם קבוצה של פעילים יהודים ביאסנאיה פוליאנה אמר להם טולסטוי:

'הממשלה היא האשמה בכול. כמו בעבר היא מפלה בין אדם לאדם, ללא כל סיבה היא ממשיכה לרדוף אחדים ולגרש אחרים רק מפני שהם מתפללים לא-לוהים בצורה שונה. ממשלתנו אינה מסוגלת להבין שכל בני האדם שווים. כל החכמה המדינית שלהם מסתכמת בדיכוי ובהגבלה. מצערת אותו גם נימתם של העיתונים, אך המצב הקיים לא יוכל להימשך זמן רב.'

מצא חן בעיניו רצונם של היהודים לעבור לסוג עבודה חדש, במיוחד לעבודת האדמה. 'ככל שירבו בין היהודים עובדי האדמה' - הוא אמר בהתלהבות - 'כן ייטב ליהודים עצמם. אם יופיע דור שלם של אנשים המסוגלים לעבוד בזיעת אפיהם בשדה, בגן, בגן ירק, בבית מלאכה, המצב ישתפר מאד. ככל שגדל בעם מספרם של החורשים והזורעים, ככל שקטן מספר הסוחרים, כן ישתפר מצבו של העם וכן ירבה אושרו'.

מספריו שתורגמו לעברית

  • אחיות, (סיפור קצר), תרגום: יוסף חיים ברנר, האחדות שנה ב', גיליון 28-29, עמוד 23-24, כ"ח אייר תרע"א, (1911).
  • התפילה, (סיפור קצר), תירגום : יוסף חיים ברנר, האחדות שנה ג', גיליון 32, עמוד 14-18, ח' סיוון תרע"ב, (1912).
  • אחר המשתה, (סיפור קצר), תרגם : יוסף חיים ברנר, האחדות שנה ד', גיליונות 13, 14-15, שבט, תרע"ג, (1913).
  • שלוש מיתות, (סיפור קצר), תרגם : יוסף חיים ברנר, האחדות שנה ד', גיליונות 20, 21-22, אדר א'- אדר ב', תרע"ג, (1913).
  • בעל הבית ופועלו, (סיפור קצר),תרגם: יוסף חיים ברנר, "הפועל הצעיר", גיליונות 32, 33-34, 37, 38, סיוון - תמוז, תרע"ד, (1914), (ראה אור בהוצאת "ספריה בכפר", יפו, טבט, תרע"ט, 1919), (מהדורה חדשה ב-2002, ב- הוצאת משרד הביטחון).
  • השטן - שלושה סיפורים, הוצאת דביר, שנת ההוצאה לא ידועה.
  • בוקר של קדרות, המו"ל ושנת ההוצאה לא ידועים.
  • כלום הרבה קרקע צריך אדם?, הוצאת אל"ף. לא ידועה שנת ההוצאה.
  • שופט צדק ועוד סיפורים, הוצאת בצלאל, לא ידועה שנת ההוצאה.
  • האם האדמה מרובה וסיפורים אחרים, המו"ל ושנת ההוצאה לא ידועים.
  • סבסטופול, הוצאת משרד הביטחון, השנה לא ידועה.
  • חאג'י מוראט, (אחרית דבר : פרופ' דימטרי סגל), הוצאת כרמל, שנת ההוצאה לא ידועה.
  • אווזי הבר, הוצאת עופר, לא ידועה שנת ההוצאה.
  • השבוי מקווקז מותו של איוון איליץ, הוצאת קצין חינוך, 1974.
  • סונטת קרויצר, תרגום: צבי ארד, הוצאת דביר 1987, ( יצא גם בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה, תרגום: פטר קריקסונוב, תשס"ו. 2005 ).
  • אחי הבכור, המו"ל לא ידוע, 1992.
  • הקוזאקים, חא'גי מורט, הוצאת מסדה, 1993.
  • האם אדמה מרובה נחוצה לאדם: וסיפורים אחרים, הוצאת כרמל, 1999.
  • אנה קארנינה, תרגום: נילי מרסקי, הוצאת עם עובד, 1999.
  • רוסית - 941, המו"ל לא ידוע, שנת 2000.

מספרי הנוער שתורגמו לעברית

מספרי הילדים שתורגמו לעברית

ספרו שתורגם מגרמנית לאנגלית

ביבליוגרפיה

ראו גם

לקריאה נוספת

  • יהושע חנא רבניצקי, ליב ניקלאביץ טולסטוי, מו"ל : וילנה, מזרח ומערב, תרע"ב, 1911.
  • אדיר כהן -ספרות ילדים בעולם יצירתו של לב טולסטוי, המו"ל ושנת ההוצאה לא ידוע.
  • אנרי טרויה, טולסטוי, תרגם: מרדכי שניאורסון, הוצאת כתר, 1984
  • ג'יי פאריני, התחנה האחרונה - שנת חייו האחרונה של טולסטוי, תרגום: עידית שורר, הוצאת כתר 2005, (עובד לסרט קולנוע בכיכובם של הלן מירן ו-כריסטופר פלאמר ).
  • פאוול בסינסקי, לב טולסטוי - הבריחה מגן עדן, הוצאת שוקן, 2015
  • גל אורן, שברים במראה: שבר ומשבר בספרות האירופית המודרנית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2014 (״ל.נ. טולסטוי - ריק: מלחמה ללא שלום״, עמודים 38-50).

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: לב טולסטוי
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: אנה קרנינה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: מלחמה ושלום
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: וידוי
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: מחבר:לב טולסטוי
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לב טולסטוי

הערות שוליים

  1. ^ תאריכי הלידה והפטירה המובאים הם על-פי הלוח הגרגוריאני, המקובל בימינו. על פי הלוח היוליאני, שהיה נהוג ברוסיה בתקופתו של טולסטוי, תאריך לידתו הוא 28 באוגוסט 1828, ותאריך פטירתו הוא 7 בנובמבר 1910.
  2. ^ על פי תרגומו של חיים תרסי
  3. ^ לפי ההקדמה לתרגום פטר סיקירין לאנגלית מ-1997
  4. ^ ‫לב (ליאו) טולסטוי, על מוסר וחיות אחרות: טולסטוי קורא לצמחונות, באתר nrg‏, 23 במרץ 2009‬
  5. ^ Tolstoi and the Jews, Harold K. Schefski, Russian Review, Vol. 41, No. 1 (Jan., 1982), pp. 1-10 http://www.jstor.org/stable/129561
  6. ^ שלמה זלקינד ערך של האנציקלופדיה היהודית (אנגלית)
  7. ^ 7.0 7.1 אנטישמיות רוסית, הפאמיאט, והצגת הציונות כשטנית, (אנגלית) ויליאם קורי, המרכז לחקר האנטישמיות של האוניברסיטה העברית בירושלים, הוצאת הרווד להשכלה גבוהה, 1995, מסת"ב 3718657406, עמודים 147,148
  8. ^ לאו טולסטוי והשאלה היהודית תרגום מאמר לזכרו של גרגורי אלכסנרוביץ לויט (הלוי) ובו ציטוט המכתב המלא של טולסטוי ללויט. לפי מאמר זה, טולסטוי סירב לחתום על עצומה המתנגדת לפרעות. ור' בהמשך בעניין זה
  9. ^ לפי מאמריה של שרה הוניג בבלוגים ובספרה, המדובר בעיתונאי בשם עמנואל (גרגורביץ') לינצקי. כנראה הכוונה לסופר היידיש הרוסי יצחק יואל לינצקי אשר יחד עם 'מנדלי מוכר ספרים' היה ממוריו הנערצים של 'שלום עליכם' (רבינוביץ')
  10. ^ נעץ נוסף בטענת 'הקוזק הגזול' הגרמנית שרה הוניג, (אנגלית, ג'רוזלם פוסט)
  11. ^ הרצל לא בא מבית מתבולל... ומדוע חושבים בטעות שטולסטוי היה אנטישמי מאמרו של זאב גלילי בו מביא את דברי פרופסור שלמה הרמתי אשר לדבריו לאה גולדברג כתבה באנציקלופדיה העברית שטולסטוי היה ידוע בדעותיו האנטישמיות, אך לדעתו של פרופ' הרמתי לאור קריאת הערות טולסטוי שנכתבו בתוך התנ"ך ממנו למד, טולסטוי עבר מהפך בדעותיו, בעקבות הקשר עם הרב זלקינד
  12. ^ האסופה 'הילף: א זאמעל-בוך פיר ליטעראטור און קונסט' בעריכת שלום רבינוביץ' (פריט 1274189 בכרטסת הספרייה הלאומית) הודפסה בתרע"ד 1904 בהוצאת הצפירה, ונמצאת בספריות רבות בעולם.
  13. ^ טולסטוי ואנטישמיות מאמרה של חוקרת הספרות אלכסנדרה פופוף (כתבת המוסף לספרות בוושינגטון פוסט)
  14. ^ מכתבו של שלום עליכם אל טולסטוי מה-27 באפריל 1903, במקורו הרוסי ובתרגום אנגלי, תוך ציון תשובתו המיידית של טולסטוי וציון שלש המאמרים שתורגמו ליידיש וצורפו בסופו של דבר לאסופת 'הילף' מ-1904. אחד המאמרים "על נאמנות לאומית וממשל", תורגם ליידיש עוד קודם לכן באותה שנה (פאטריאטיזמוס און רעגיערונג, לעא טאלסטאי -"על נאמנות לאומית וממשל, לאו טולסטוי" בכרטסת ספריית חב"ד) לפי התכתבות תקופה א של יהושע חנא רבניצקי, בעיני שלטונות רוסיה רבינוביץ' נתפס כחתרן בעקבות תרגום כתביו של טולסטוי, מקסים גורקי ואחרים באסופה זו ופרסומם ב-1904, ויד הצנזורה הוכבדה עליו. שנה לאחר מכן בעקבות מהפכת 1905, רבינוביץ' נאלץ להגר לארצות הברית
  15. ^ טעות זו רשומה כאמור באנציקלופדיה העברית, והמשיכה לספרה של שרה הוניג, ומקורה כנראה בעקבות דברים של לינצקי. ור' ההערה בעניין המאמר לזכר לויט.
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=לב_טולסטוי&oldid=2631910"