איליה רפין

איליה יפימוביץ' רֶפִּין (ברוסית: Илья́ Ефи́мович Ре́пин, באוקראינית: Ілля Юхимович Рєпін; ^[1]) היה צייר ופסל רוסי ממוצא אוקראיני שנודע בסגנונו הריאליסטי אשר היווה השראה רבה לציירי השנים הראשונות של ברית המועצות ולסגנון הריאליזם הסוציאיליסטי שפותח בשנים אלה.

קורות חיים

ילדותו והשכלתו

רפין נולד בעיר צ'והויב הסמוכה לחרקיב, באזור סלובודה אוקראינה. הוריו היו מתיישבים רוסיים. בשנת 1866 סיים התמחותו אצל צייר איקונות מקומי בשם בונאקוב, ונסע לסנקט פטרבורג על מנת ללמוד באקדמיה הקיסרית לאמנויות. בין השנים 1873–1876, כחלק מלימודיו, ובעזרת מלגה מהאקדמיה נסע לאיטליה ולפריז בה התגורר זמן קצר והושפע רבות מהאימפרסיוניזם הצרפתי (אף שסגנונו נותר שמרני באופיו, ודומה יותר לציוריו של רמברנדט מאשר לסגנון האימפרסיוניסטי).

קבוצת הנודדים

בשנת 1878 הצטרף רפין ל"איגוד אמני פרדויז'ניקי" אשר כונו "הנודדים". איגוד אמנים זה יצא נגד הפורמליזם של האקדמיה. ציוריו של רפין "סבלי רפסודות הוולגה" הביא לו הצלחה רבה. יצירה זו הציגה את פשוטי העם, אולם היצירה הציגה אותם כשהם מלאי תקווה לעתיד.

החל משנת 1882 התגורר בסנקט פטרבורג.

נושאים היסטוריים ונושאים עדכניים

זמן קצר לפני הירצחו של הצאר אלכסנדר השני, בשנת 1881, החל רפין לצייר יצירות הנוגעות לתנועה המהפכנית הרוסית ובהן "הסירוב להתוודות", "מאסרו של המפגין", "הפגישה" ו"הם לא צפו זאת". יצירתו רחבת הממדים "תהלוכת חג הפסחא בקורסק" נחשבת ליצירת המייסדת את הסגנון הלאומי הרוסי המודרני. היצירה מציגה, בהסוואה של תמה דתית (תהלוכת הפסחא) את המעמדות השונים ברוסיה, ואת המחלוקות וההתנגשויות ביניהם.

בשנת 1885 השלים רפין את היצירה "איוואן האיום ובנו" המציגה את איוואן אוחז בבנו אותו הרג, ברגעי מותו של הבן. יצירה פסיכולוגית זו מדגישה את השיגעון של איוואן ואת האימה מחד, למול השלווה של הבן.

אחת מהיצירות הידועות של רפין היא "תשובת הקוזקים הזאפורוז'יאנים" אותה יצר במשך שנים רבות. רפין ראה בנושא היצירה כיצירה המבטאת את האידיאלים של החירות, השוויון, והאחווה, וכסמל לעצמאות הקוזאקים ובייחוד עצמאות הקוזאקים האוקראינים. רפין החל לעבוד על היצירה בראשית שנות ה-70 של המאה ה-19 והשלימה בשנת 1891. היצירה נרכשה זמן קצר לאחר שהושלמה על ידי הצאר עבור 35,000 רובלים. סכום עצום באותה עת.

רפין צייר דיוקנאות של אישי תרבות מובילים וידועים ובהם הסופר לב טולסטוי, המדען דמיטרי מנדלייב, הסוחר העשיר פאבל טרטיאקוב, והמשורר האוקראיני טאראס שווצ'נקו.

בשנת 1903 הזמינה ממשלת רוסיה יצירה רבת ממדים (499 על 877 ס"מ) המתארת את מועצת המדינה של רוסיה הקיסרית.

עבודות מאוחרות

רפין תכנן את ביתו שלו, שנבנה צפונית לסנקט פטרבורג, באזור קואוקלה. בעקבות מהפכת אוקטובר ב-1917 הכריזה פינלנד על עצמאותה, ורפין מצא עצמו מתגורר בפינלנד. רפין סירב להזמנת מוסדות שונים לשוב לרוסיה בטענה שהוא זקן מכדי לעבור דירה. בתקופת חייו זו התמקד רפין בציור יצירות דתיות, אולם יצירתו האחרונה מתארת קוזקים אוקראינים.

רפין נפטר בביתו בשנת 1930. לאחר מלחמת ההמשך הועבר השטח בו התגורר לברית המועצות, וביתו מהווה חלק מאתר מורשת עולמית של "האנדרטאות סביב סנקט פטרבורג".

בשנת 1940 נפתח המבנה לציבור כמוזיאון.