הליגה הסוציאליסטית
| מדינה | המנדט הבריטי |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 1936–1946 (כ־10 שנים) |
| אידאולוגיות | סוציאליזם, ציונות, מרקסיזם |
| התמזגה לתוך | מפלגת פועלים השומר הצעיר |
| מיקום במפה הפוליטית | שמאל |
הליגה הסוציאליסטית הייתה מפלגת פועלים סוציאליסטית מרקסיסטית ציונית, שנוסדה בשנת 1936 ושימשה מפלגת לוויין עירונית של תנועת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר. הליגה נוסדה כמסגרת פוליטית השותפה לאידאולוגיה הסוציאליסטית של השומר הצעיר, שמטרתה לאגד פועלים שאינם חברים בקיבוצי השומר הצעיר (ולכן אינם יכולים להיות שותפים מלאים בתנועתם הקיבוצית).
הליגה הסוציאליסטית הייתה קיימת במשך 10 שנים ופעלה באופן עצמאי למחצה בצמידות לקיבוץ הארצי. הליגה השתתפה בבחירות להסתדרות הכללית בשנת 1942 וב-1944 ברשימה משותפת עם תנועת השומר הצעיר וחיזקה את כוחה האלקטורלי של תנועה זו. כמו כן השתתפה הליגה באותה שנה בבחירות לאספת הנבחרים במסגרת חזית השמאל. בשנת 1946 התאחדה הליגה עם תנועת הקיבוץ הארצי-השומר הצעיר בהקמת מפלגת פועלים השומר הצעיר.
רקע להקמת התנועה
הליגה הסוציאליסטית הוקמה כתוצאה מרצונה של תנועת הקיבוץ הארצי להרחיב את מסגרתה הפוליטית המצומצמת שכללה רק חברי קיבוצים ובמטרה ליצור קשר ואף ברית עם הפועל העירוני. מכיוון שהקמת מפלגה עצמאית הוא רעיון שעמד בסתירה מוחלטת לדרכה ולעקרונותיה של תנועת השומר הצעיר, הקיבוץ הארצי חיפש תחילה דרכים לאיחוד עם מפא"י. כאשר ניסיונות האיחוד לא צלחו החלה תנועת הקיבוץ הארצי להרחיב את מסגרתה הפוליטית העצמאית. ב-1936 הוקמה הליגה הסוציאליסטית שהייתה מעין "סקציה עירונית" של הקיבוץ הארצי. נהוג היה לחשוב, כי הליגה היא מסגרת להתארגנותם של מי שהיו בעבר חברי השומר-הצעיר ולא הגשימו את חזון חיי הקיבוץ, עם-זאת רוב חבריה הצטרפו אליה לא בגלל נוסטלגיה תנועתית, אלא מתוך חיפוש אחר מסגרת פוליטית חדשה התואמת את השקפותיהם הפוליטיות.
הקמתה של התנועה
ביוני 1936 הוקם סניף הליגה הראשון בת"א, והתקיימה פגישה ארצית ראשונה. העקרונות האידאולוגיים של הליגה נתפרסמו בהמשכה של אותה שנה בעיתון הקיבוץ הארצי "השומר הצעיר". בסעיף הדן במטרות הליגה נאמר: "לשם הגשמת המטרות הסופיות, שהן ריכוז לאומי-טריטוריאלי של המוני היהודים בארץ ישראל והקמת חברה סוציאליסטית דו-לאומית בתוכה, תפעל הליגה בשלושת השטחים הבאים:
- תילחם על השחרור הלאומי והסוציאלי של העם היהודי.
- תילחם על הקמת תנועת פועלים סוציאליסטית-מהפכנית בא"י.
- כחלק מתנועת הפועלים בעולם, היא תשתף את עצמה במלחמת הפרוליטאריון העולמי".[1]
הליגה כללה כבן-ברית פוליטי מאורגן לקיבוץ הארצי בעיקר עוזבי קיבוצים של הקיבוץ הארצי, ואחרים שהזדהו עם דרכו של השומר הצעיר. הליגה לא הייתה מפלגה פוליטית עממית אלא פעלה מתוך שותפות רעיונית עם השומר הצעיר והייתה נתונה לפיקוחו של הקיבוץ הארצי בכל המישורים.
הקשר הסבוך עם הקיבוץ הארצי
היחסים בין הליגה לבין הקיבוץ הארצי היו מורכבים וידעו עליות ומורדות, את התנגדות הקיבוץ הארצי להקמת מסגרת משותפת הוביל יהודה גוטהלף. ההתנגדות נבעה משתי סיבות עיקריות:
- התנגדות לחיוב עקרוני של הצטרפות למפלגת מעמד רחבה
- חשש לערעור היסודות הקיבוציים של התנועה על ידי שילוב עם חברים שאינם חברי קיבוץ.
בפגישה הארצית הראשונה של הליגה הציבו נציגי הקיבוץ הארצי בראשותו של מ.יערי שלושה תנאים:
- לא לאיחוד האופוזיציה
- לא לפסילת איחוד פרוגרמאטי
- לא לאוריינטציה ליצירת מפלגה חדשה.
אנשי הליגה הוזהרו שלא להתקשר עם אופוזיציות אחרות, ואף לא לדחוק בקיבוץ הארצי לאיחוד עימהם ולהקים מפלגה עצמאית. על הליגה הסוציאליסטית בעצם נכפה במשך העשור בו היא הייתה קיימת קיום חצי עצמאי, בצמידות לקיבוץ הארצי, קיום שלא היה לרצונה. שאלת המסגרת החריפה ביותר בשנת 1942 אחרי הבחירות לוועידה החמישית שם השומר הצעיר נחל את ניצחונו הציבורי הגדול בעלותו למדרגת האופוזיציה הגדולה ביותר להסתדרות עם למעלה מ-20 אחוז מכלל הבוחרים. עם בוחריו נמנו אלפים של פועלים שמחוץ לקיבוץ, המשתייכים לליגה הסוציליאסטית, שעלו הרבה במניינם על חברי השומר הצעיר. מהקמתה ועד לשיאה בשנת 1942 גדלה הליגה והתפרסה על-פני הארץ כולה. למרות כל העיכובים והמכשולים מבית, וחרף התנגדויות של יריבים פוליטיים, הפכה הליגה לגורם פוליטי, שהשאיר מאחור את פועלי ציון שמאל ומנה בשיאו, ב-1941, 600 חברים.
סוף דרכה של התנועה באיחוד עם מפלגת השומר הצעיר
השומר הצעיר ציפה כי מפא"י, אשר ליכדה בתוכה את רוב-רובו של ציבור הפועלים בעל ההכרה הפוליטית, תגבש עמדות סוציאליסטיות מהפכניות. רק כאשר בשנת 1944 פרש ממפא"י הפלג השמאלי שלה (התנועה לאחדות העבודה) ומפא"י נתפסה כמפלגה רפורמיסטית מובהקת, החל השומר הצעיר לצדד בבהירות ברעיון איחוד השמאל. כך, נוסדה, בשנת 1946 בחיפה, מפלגת פועלים השומר הצעיר, על ידי איחוד התנועה הפוליטית הקיבוצית של השומר הצעיר עם מפלגת הלוויין העירונית שלה, הליגה הסוציאליסטית.
מורשתה של התנועה
בסיכום עשר שנות קיומה של הליגה הסוציאליסטית ניתן היה לומר, שהקמתה הייתה ניסיון נועז להקמת תנועה שאינה מוגבלת לצורת יישוב (קיבוץ), המזדהה עם תנועה קיבוצית מובהקת כדוגמת השומר הצעיר. פתוחה הייתה השאלה בדבר מידת האמון שירחש לה ציבור הפועלים בעיר ובכפר, נוכח קשריה ההדוקים, אך המסובכים מבחינה ארגונית, עם הקיבוץ-הארצי, היה גם חשש שמא יצטמצם הבסיס הסוציאלי של הליגה לעוזבי קיבוצים והתנועה החינוכית של השומר הצעיר. החששות והשאלות נתבדו. הליגה הרחיבה את מסגרתה והשפעתה וחרגה הרחק מן השכבה של עוזבי הקיבוצים והתנועה. בשורותיה נקלטו פעילים ואנשי שורה שעזבו מפלגות אחרות והצטרפו אליה וכן פעילים מקצועיים רבים ממקומות עבודה, בעלי מוצא תנועתי שונה ומגוון שהייתה זו הפעם הראשונה שבה הם נקלעו אל תוך פעילות פוליטית וחברות מפלגתית. הליגה גילתה נאמנות ללא תנאי לשומר הצעיר, ושימשה עדות חיה לפועלים הבודדים שיחסו של השומר הצעיר אל הפעילות הפוליטית והמקצועית בעיר ובמושבה הוא יחס רציני ללא חרטה, זאת מול התקפות כבדות מחוץ, ומאבק על איחוד-המסגרות והסרת-המחיצות מבית.
ראשי הליגה הסוציאליסטית
- צבי נתנזון - ממנהיגי מפ"ם, חבר הוועדה המרכזת של ההסתדרות, יקיר העיר תל אביב, יקיר ההסתדרות, איש רב מעש במלחמתו למען הצדק החברתי. היה מזכיר הליגה הסוציאליסטית בתקופת הליכתה לבחירות בהסתדרות.
- חנן (הנס) רובין - יליד גרמניה, התבלט ביכולותיו האינטלקטואליות והארגוניות. גישתו נסמכה על השכלה רחבה ועל התמחות בתורת המשפטים.
- יהודה יודין - דרניצקי בשם משפחתו הקודם, הגדיר את חברי הליגה כ"קבוצה של יוצאי קיבוצים, עם הרבה אינטליגנציה, שחיפשה פתרונות אידאולוגיים, גישה לסוציאליזם וזיקה למרקסיזם". כיהן כחבר כנסת מטעם מפ"ם לאורך קדנציה אחת.
- אריה ליכטינגר - חניך השומר-הצעיר, בשנות ה-80 היה פקיד בכיר בקרן הקיימת.
- חייקל וישינסקי - עיברת את שם משפחתו ל"רמות", היה חבר מועצת ע.ת.א מטעם מפ"ם לענייני תחבורה בתקופת כהונת ראש העיר יהושוע רבינוביץ.
- משה ליפשיץ - משורר ודרמטורג עברי. שימש כעורך ספרותי של עיתון השומר הצעיר.
לקריאה נוספת
- אבן שושן, צבי (1966). תולדות תנועת הפועלים בארץ ישראל. תל אביב: עם עובד.
- זית, דוד (1985). ציונות בדרכי שלום. תל אביב: ספריית פועלים.
- פלד, רינה (2002). האדם החדש של המהפכה הציונית. ירושלים: עם עובד.
- פרץ, מרחב (1967). תולדות תנועת הפועלים בארץ ישראל. מרחביה: ספרית פועלים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "ציונות בדרכי שלום", עמ'204
