כתובות בדעשתרת

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כתובות בדעשתרת הן קבוצה של יותר מעשרים כתובות פיניקיות שנחקקו ביוזמת בדעשתרת (אנ') מלך צידון במאה ה-6 לפנה"ס.[1][2] הכתובות מכילות בסך הכל ארבעה טקסטים, כאשר שניים מהטקסטים חוזרים על עצמם במספר עותקים.

שתי סדרות של כתובות נמצאו בתחילת המאה ה-20 במקדש אשמון (אנ') ליד צידון, מיד לפני ובמהלך החפירות במקום. אחת מקבוצת הכתובות הללו מתייחסת רק לשמו של בדעשתרת, והשנייה מתייחסת הן לבדעשתרת והן ליורשו[3] ("בן צדק" בכתובת) יתנמלך.[1][4][5]

בשנת 2004 שוחזרה כתובת משמעותית נוספת.[6]

כתובת לעשתרת

כתוב תבדעשתרת הראשונה להתגלות, כיום בלובר כ־[https://collections.louvre.fr/en/ark:/53355/cl010123329 AO 4838

]

כתובת זאת היא הראשונה של בדעשתרת שהתגלתה, ובניגוד לשאר הכתובות, היא מוקדשת לעשתרת ולא לאשמון.[7] היא נמצאת כיום במוזיאון הלובר.[8] הכתובת ידועה כ־CIS I 4, והיא:[9]

בירח [?] מפ[ע] בשת מ[לכ]
י מלך בדעשתרת מלך
צדנם כבן בדעשתרת
מלך צדנם אית שרן אר[ץ]
[ים / ז] ל[א]לי לעשתרת

— CIS I 4

נחום סלושץ פירש את הכתובת כך: ”בירח מפ[ע] בשנת מ[לכ]י (אני) מלך בדעשתרת מלך צידונים. כי בנה בדעשתרת מלך צידונים את חומת? אר[ץ זאת] ל[א]לי/ו לעשתרת.”.[10]

כתובות בדעשתרת לאשמן

תרשים של ברגר של שש הכתובות מ־1904.
Face A: שלוש לבנים, על כולן כיתובים, יחד יצרו מצבה בגודל של כ-2×1.5 מ', אשר יצרה רושם שהכתובת ממשיכה מאחד לשני. האבן העליונה (α) היא AO 3553 (3 שורות). האבן האמצעית (β) היא AO 3552 (5 שורות). האבן התחתונה (γ) היא בשני שברים (4 1/2 שורות).
Face Β: שתי כתובות על שתי לבנים לא מחולקות.
Face C: כיתוב אחד (2 1/2 שורות).

קבוצת כתובות זו, שלכל אחת מהן טקסט דומה לאחרות, פורסמה יחד כ־RÉS 766, ולאחר מכן כ־KAI 15. הן נערכו בפירוט על ידי פיליפ ברגר (צר') בשנת 1904.[9][11]

התגלית נעשתה על ידי ארבעה פועלים שחילצו לבנים מהמקדש בשם המנהיג הדרוזי נסיב ג'ונבלאט. הם הבחינו שבלבנים מסוימות יש כתובות עם החריטות צבועות באדום. סוחר עתיקות מקומי קנה שלוש מהלבנים, כולן עם אותו כיתוב. בשל גודלן העצום, הם נחתכו לעובי של 15 או 20 ס"מ בלבד, וכמה מהלבנים נחתכו לשניים או שלושה חלקים.[12] לאחר מכן יוצרו מספר זיופים.[11]

לקיר שנחפר היו שתי שכבות בנייה: השכבה הפנימית הראתה הרכבה קפדנית יותר של הלבנים; כתובות KAI 16 (הסדרה הבאה של הכתובות) היו על הפאות הפנימיות של הלבנים, כך שלא נראו בתחילה.[13]

על הכתובת נכתב:

מלך בדעשתרת מלך צדנם בן בן מלך אשמנעזר מלך צדנם בצדן ים שמם רמם ארץ רשפם צדן משל אש בנ וצדן שר/ד אית הבת ז בנ לאלי לאשמן שר/ד קדש

— KAI 15

מושגים בכתובת

"צדן ים" המוזכרת בכתובת היא כל חצי האי (האקרופוליס) של צידון, הנזכר גם בכתובת אשמונעזר, המלך שקדם לבדעשתרת, כ"צדן ארץ ים". סכניתן קורא לצידון פונטוס ("הים" ביוונית), ואומר "הים הוליד את צידון". הפסוק ”בּוֹשִׁי צִידוֹן כִּי אָמַר יָם מָעוֹז הַיָּם לֵאמֹר...” (ישעיהו, כ"ג, ד') מצביע על זהות, או לפחות קרבה הדוקה, בין צידון והים.[14]

"שמם רמם" משמעו "שמיים רמים", מושג הנזכר גם אצל סכניתן (Σαμημρουμος, ופילון ביאר ὑψουρανιος – "רם־שמיים" ביוונית)[15][16], וכוונתו המדויקת קשה. המושג קרוב למושג משירת אוגרית העוזר לתאר את ענת: ”ענת גשרת, בעלת מלכות, בעלת דריכה, בעלת שמיים־רמים,[17] בעלת כפש. וענת דאה דאות, רוחפת בשמי־רום,[18].”[19][20] ולשמה של סמירמיס (באכדית Sammu-râma (אנ'), בארמית: ܫܡܝܪܡ שמירם) המלכה שלפי אחת המסורות נולדה בעזה.[14] המושג קרוב גם לאזכור המקראי ”שָׁמַיִם לָרוּם” (משלי, כ"ה, ג') וכן לצמדי "שמים/(מ)רום" נוספים בתנ"ך,[20] וכן לשם המקראי ”שמירמות” (דברי הימים א', ט"ו, י"ח וכ'; ט"ז, ה'; י"ז, ח').[14][16] בכתובת אשמנעזר נכתב מיד אחרי המילים "צדן ארץ ים – וישבנ את עשתרת שמם אדרם".[14] יש המשערים כי "שמם רמם" הוא שם של רובע בעיר צידון.[20]

"ארץ רשפם" היא ארץ רשף או רשפים, מושג קודש לצידון.[21]

"צדן שר/ד" היא אולי צידון־שדה, בניגוד לצידון־ים.[22]

"לאשמן שר/ד קדש" הוא אולי כינוי לאשמן, "שר הקודש" (ראו ישעיהו, מ"ג, כ"ח), ואולי "לאשמן – שׂדה קודש", כלומר נבנה לאשמן שדה (בניגוד לצידון ים) קודש. על כל פנים, ביטוי זה מופיע גם הוא בכתובת אשמנעזר.[23]

עותקים

כְּתוֹבֶת גילוי מיקום נוכחי זיהוי מוזאוני תמונה כתובת
A (RES 287) 1900 הלובר (בתצוגה) AO 3552

[מלך בדע]שתרת מלך צדנם בן ב[ן]
מלך אשמנעזר מלך צדנם בצ
דן ים שמם רמם ארץ רשפם צד
ן משל אש בנם צדן שר אית [של]
הבת ז בנ לאלי לאשמן שר קד
ש

B (RES 288) 1900 הלובר (בתצוגה) AO 3553

מלך בדעשתרת מלך צדנם בן | [בן מלך אשמנעזר מלך צדנם]
בצדן ים שמם רמם ארץ רש | [פם צדן משל אש בנם צדן שר]
אית הבת ז

C (RES 289) לא ידוע לא ידוע

מלך        בדעשת     רת מלך     צ[ד]          נם בן ב[ן מל]     ך אשמנעזר
מלך צ     דנם ב       צדן ים      שמ[ם]       [ר]מם ארץ ר     שפם צדן משל
אש בנ     ם צ[ד]ן     ש[ר] אי     ת הב[ת]    ז בנ לאלי          לאשמן
שר קד    ש

D (RES 290, 291, 294) 1900 הלובר AO 4078 290:

[מ]לך בדעש[תר]ת מ[ל]ך [צ]דנם בן [בן מלך]
[א]שמנעזר מל[ך] צ[ד]נ[ם] ב[צדן י]ם
שמם רמם [א]רץ [רשפם] צ[דן משל אש בנ]
ם צ[דן ש]ר [אית של הבת ז בנ] ל[א]ל
[י לא]שמן ש[ר ק]דש

294:

מלך בדעשתרת [מלך] צדנם בן בן מלך
אשמנעזר מלך צ[ד]נם בצדן ים
שמם רמם ארץ רשפ[ם] צדן משל אש בנ
ם צדן שר אית הב[ת] ז בנ לאלי
[לאשמ]ן שר קדש

E (RES 292) 1900 המוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול
F (RES 293, 296)[24] 1901 המוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול Inv. 1457 296 A:

296 A:

מלך בדעשתרת מלך צדנם
בן בן מלך אשמנעזר מלך צדנם
בצדן ים שמם רמם ארץ רשפם
צדן במשל אש בנו צדן שר אית
הבת ז בנ לאלי לאשמן שר ק
דש

296 B:

מלך בדעשתרת מלך צדנם
בן בן מלך אשמנעזר מלך צדנם
בצדן ים שמם רמם ארץ רשפם
צדן במשל אש בנו צדן שר
אית הבת ז בנ לאלי לאשמ
ן שר קדש

G 1903 המוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול Inv. 1486
H 1903 המוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול Inv. 1488
I 1903 המוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול
RES 1200 1900 הלובר (נטען כי הוא זיוף)[25] AO 4077

מלך בדעשתרת מלך צדנם
בן בן מלך אשמנעזר מלך
צדנם אבצדן ים שמם רמם
ארץ רשפם צדן במשל אש בנ
וצדן שר אית הבת ז בנ לא
לי לאשמן שר קדש

כתובות בדעשתרת ויתנמלך לאשמן

מלכי צידון: שושלת אשמנעזר[26]

קבוצת כתובות זו, שלכל אחת מהן טקסט דומה לאחרות, פורסמה כ־RÉS 767, ולאחר מכן כ־KAI 16. הם נערכו בפירוט על ידי וילהלם פרייהר פון לנדאו בשנת 1904.[27]

בכתובות נכתב:[28][29]

מלך בדעשתרת ובן צדק יתנמלך מלך צדנם בן בן מלך אשמנעזר מלך צדנם אית הבת ז בנ לאלי לאשמן שר/ד קדש

— KAI 16

כתובות KAI 16 נמצאו בחלק המזרחי של הקיר, בשכבת הלבנים החיצונית, שהונחו פחות בזהירות מהשכבה הפנימית. שוב, הכתובות הופנו פנימה (דומות פנימה) כך שלא ניתן היה לראותן. [30]

עותקים

כְּתוֹבֶת גילה מיקום נוכחי זיהוי מוזאוני תמונה כתובת
A (RES 507) 1902 מוזיאון האוניברסיטה האמריקאית בביירות

[מלך בדעשתר]ת ובן צדק ית[נ]
מלך מלך צדנם בן בן מלך
אשמנעזר מלך צדנם אית
הבת ז בנ לאלי לאשמן שר קד[ש]

B 1904 מוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול

[מלך בדעשתר]ת ובן צדק ית[נ]
מלך מלך צדנם בן בן מלך
אשמנעזר מלך צדנם אית
הבת ז בנ לאלי לאשמן שר קד[ש]

C 1904 מוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול Inv. 3538
D 1904 מוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול
E 1904 מוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול
F 1904 מוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול
G 1904 מוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול
H 1904 מוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול
I 1904 מוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול
K 1904 באתרו (ייתכן שהכתובות של קונטנאו)
Contenau I 1920 באתרו[31] –

מלך בדעשתרת ובן צדק יתנמלך מלך צדנם
בן בן מלך אשמנעזר מלך צדנם אית הבת ז
בנ לאלי לאשמן שר קדש

Contenau II 1920 באתרו –

[מלך ]בדעשתרת[ ובן צדק]
יתנמ]לך מלך צדנם[ בן בן מלך]
אשמנעזר מלך צדנ[ם אית הבת ז]
בנ לאלי לאשמן שר ק[דש]

Contenau III 1920 באתרו –

[מ]לך בדעשתרת בן צדק [יתנ]
[מ]לך מלך צדנם בן בן מלך
אשמנעזר מלך צדנם אית
הבת ז בנ לאלי לאשמן שר
קדש

כתובת תעלת המים של בדעשתרת

כתובת רביעית של בדעשתרת, הכוללת אחת עשרה שורות, תוארה על ידי פאולו חֶלַּה (Paolo Xella) וחוסה־אנחל זמורה (אנ') ב-2004. הכתובת התגלתה וצולמה על ידי מוריס שהאב (אנ') בסביבות 1960 על גדה סלעית של נהר האוואלי, כשלושה קילומטרים משפך הנהר, באזור בו נבנתה מאוחר יותר תחנת כוח חשמלית. נראה שהכתובת באתרה איננה עוד, ושהאב מעולם לא פרסם אותה. חלה וזמורה הצליחו להתחקות אחר תצלומיו של שהאב, והם מסיקים שהכתובת מתייחסת כנראה לבניית תעלת מים להבאת מים מנהר האוואלי אל מתחם מקדשי אשמון מצפון מזרח לצידון, על אגני הטהרה הפולחניים שלו. בדעשתרת הגדיל במידה ניכרת את מתחם המקדש הזה, כך שמקור המים המקומי של "ידלל" (שם המקום) כנראה לא סיפק עוד את צורכי המים המוגברים שלו.[6]

הכתובת מתוארכת לכ־520 לפנה"ס. תוכנה הוא:[6][32]

[בי]רח זבח שמ[ש בש]נת שבע 𐤛𐤛𐤖 למלכי מלך בדעשתרת
[מ]לך [צד]נ[ם בן] ב[ן] מלך אשמנעזר מלך צדנם בצדן [י]ם
שמם רמם ארץ רשפם וצדן שר/ד כבן ואש <בן>?[33] פעל מלך בדעשתרת מלך צדנם אית
[...] נבל ז י א[.. א]שמן שר קדש בען ידלל לכננם המם [...] אל(?) אש שק [? ...]
[...]למב [... ...] אשמן ואית אשר אשת(?) ופעל בנם אית [...]
[... ... ...] אשמן ואית שרית אש תחת א[...]
[...? מלך(?)]אשמנעזר [...]גממבעד[... ...] רבם א[...]ברנמש[.]א[.]ת
י[ל?]ם [ו?]אש יעבד [מם? ... ...]
[...]י[תא(?)]ש יש[.]כ[... ...]מי[..]חא[...]
[...]ת[...]
[...]

מושגים בכתובת

ירח זבח שמש הוא חודש פיניקי מוכר, המופיע גם בלוחיות פירגי. "צדן ים שמם רמם ארץ רשפם" הוא רצף ביטויים המופיע גם בכתובת KAI 15 של בדעשתרת (ראו פרשנות שם). "אשמן שר קדש" גם הוא מופיע בכתובות אחרות של בדעשתרת ובכתובת אשמנעזר. "ען ידלל" מוזכר גם כ"ען ידלל בהר" בכתובת אשמנעזר, אשר בנה בה בית (מקדש) ל"אשמן שר קדש".[23]

ראו גם

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Bordreuil, 1990, "L'exemple le plus impressionnant est certainement celui des nombreuses dedicaces de Bodachtart decouvertes dans le temple d'Echmoun pres de Saida et conservees aujourd'hui dans plusieurs musees, auxquelles s'ajoutent trois exemplaires demeures in situ... Le nombre des inscriptions de Bodachtart mises au jour et repertories est a ce jour d'au moins dix-neuf (KAI 15 + 16) dont neuf (KAI 16) mentionnent Yatonmilk patronyme de Bodachtart. Il faut y ajouter RES 767 K in situ et les trois mentionnes par G. Contenau, soit quatre, a moins que RES 767 K ne soit la premiere mentionnee par G. Contenau, ce qui reduirait le supplement a trois. De plus on ne sait si l'estampage de RES 289 C correspond a un exemplaire connu par ailleurs ou s'il est le seul temoignage d'un exemplaire aujourd'hui disparu. A ma connaissance le nombre d'inscriptions de Bodachtart doit donc varier entre vingt-deux et vingt-quatre exemplaires dont douze ou treize mentionnent Yatonmilk patronyme de Bodachtart."
  2. ^ Zamora, 2007
  3. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 30
  4. ^ Lipiński, Edward (1995). Dieux et déesses de l'univers phénicien et punique (בצרפתית). Peeters Publishers. pp. 120–496. ISBN 978-90-6831-690-2.
  5. ^ Elayi, Josette (2006). "An updated chronology of the reigns of Phoenician kings during the Persian period (539–333 BC)" (PDF). digitorient.com. נבדק ב-2009-09-05.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 Paolo Xella et José-Ángel Zamora, Une nouvelle inscription de Bodashtart, roi de Sidon, sur la rive du Nahr al-Awwali près de Bustān ēš-Šēẖ, BAAL, 8, 2004, pp. 273-300. Compte-rendu réalisé par Astrid Nunn https://doi.org/10.4000/abstractairanica.16652
  7. ^ Bordreuil, 1990, "Il est étonnant de constater que cette inscription (fig. 18), connue un demi-siècle plus tôt que les dédicaces sidoniennes de Bodachtart, n'a pratiquement jamais été jointe au dossier jusqu'à présent. Cette unique inscription de Bodachtart fils de Bodachtart est dédiée à 'Achtart et non pas à Echmoun mais cela ne constitue pas un problème car le culte de 'Achtart comme celui d'Echmoun faisait partie des traditions de la famille régnante. On sait qu'Echmouna- zor II, dont la mère portait le nom de 'M'èTRT, s'attribue l'édification du temple d'Echmoun et de 'Achtart."
  8. ^ AO 4838 באתר מוזיאון הלובר
  9. ^ 9.0 9.1 Philippe Berger, Mémoire sur les inscriptions de fondation du temple d'Esmoun à Sidon, Mémoires de l'Institut national de France 37, 1904, עמ' 265–296 doi: 10.3406/minf.1904.1582
  10. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 33
  11. ^ 11.0 11.1 Philippe Berger, Inscriptions phéniciennes de fondation du temple d'Esmoun à Saïda, Comptes rendus des séances de l'Académie des Inscriptions et Belles-Lettres 45, 1901, עמ' 853 doi: 10.3406/crai.1901.17010
  12. ^ Berger Philippe. Mémoire sur les inscriptions de fondation du temple d'Esmoun à Sidon. In: Mémoires de l'Institut national de France, tome 37, 1e partie, 1904. pp. 265-296. doi:/10.3406/minf.1904.1582 "La découverte, comme cela arrive le plus souvent en épigraphie, a été, paraît-il, purement accidentelle. Quatre ouvriers travaillaient à extraire des blocs pour le compte de Nassib-bey Djemblat. En détruisant méthodiquement une très large assise, au niveau de l'excavation signalée plus haut, ils s'aperçurent que certains blocs portaient sur leurs faces des inscriptions dont les caractères, gravés en creux dans la pierre, étaient peints en rouge. Un marchand d'antiquités du voisinage, mis au courant de la découverte, acheta, pour quelques medjidiés, trois de ces pierres qu'on croyait appartenir à la même inscription. Le volume et le poids énorme des blocs n'en permettant pas le transport, on les retailla sur leur épaisseur, qui fut ainsi artificiel¬ lement réduite à 15 ou 20 centimètres, et on sectionna, en outre, certaines pierres en deux ou trois morceaux. Le tout fut alors transporté soit chez lui, soit chez le cheik grec catholique du village d'Halalieh."
  13. ^ W. Freiherr von Landau: Vorläufige Nachrichten über die im Eschmuntempel bei Sidon gefundenen phönizischen Altertümer, Mitteilungen der Vorderasiatischen Gesellschaft, X, 1 (and IX, 5): "An dieser Stelle waren deutlich aus der Beschaffenheit des Mauerwerks zwei Epochen des Baues feststellbar, deren erstere die beiden inneren, deren spätere die beiden äusseren Schichten des gewaltigen unteren Baues bildeten. Die erstere unterschied sich von der andern durch sorgfältigere Aneinanderfügung der Blöcke und durch die Bearbeitung der Vorderseite, welche durch die Vorlegung der beiden späteren Schichten verdeckt worden war. Dieser Schicht mit den bearbeiteten Vorderseiten gehören die Blöcke an, welche die (nach innen gekehrten, also nicht sichtbaren) Inschriften Bod-Astarts trugen. "
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 14.3 נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 28-30
  15. ^ פילון מגבל, ההיסטוריה הפיניקית, תרגום ג'יימס באר, עמ' 24.
  16. ^ 16.0 16.1 ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 224
  17. ^ במקור "בעלת שמם רמם"
  18. ^ במקור "רחֿפת [בש]מ רם", וב־KTU השלימו: "בשמם רמם".
  19. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלילים, ענבל, 1996, עמ' 655-660 – לוח UT 602
  20. ^ 20.0 20.1 20.2 יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, א. רובינשטיין, 1979, עמ' 196-197
  21. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 29-31
  22. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 31
  23. ^ 23.0 23.1 נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 25
  24. ^ Lagrange, M. J. “NOTE SUR LES INSCRIPTIONS TROUVÉES PAR MACRIDY-BEY A BOSTAN-ECH-CHEIKH.” Revue Biblique (1892-1940) 11, no. 4 (1902): 515–26. http://www.jstor.org/stable/44100674.
  25. ^ Charles C. Torrey, A Forged Phoenician Royal Inscription in the Louvre, The American Journal of Semitic Languages and Literatures 58, 1941, עמ' 135–138: "Visiting the Phoenician Collection in the Louvre in 1929, I was interested to see Beshira's inscription conspicuously placed, bearing the number A.O. 4077. The stone makes a fine appearance, as its former owner had said of it. Possibly it has deceived no one; but for the reputation of the old Phoenician carvers of inscriptions the fact of its true origin and character should be made known by a label, if it is put on exhibition. Since, however, the Collection possesses more than one of the inscribed stones from this temple, with the inscription complete and perfectly legible, there will be no good reason for exhibiting this additional example when it is understood to be a forgery."
  26. ^ Hélène S. Sader, The history and archaeology of Phoenicia, 2019, עמ' 103-108, 114, מסת"ב 0-88414-406-2
  27. ^ W. Freiherr von Landau: Vorläufige Nachrichten über die im Eschmuntempel bei Sidon gefundenen phönizischen Altertümer, Mitteilungen der Vorderasiatischen Gesellschaft, X, 1 (and IX, 5)
  28. ^ Donner, Herbert; Rölig, Wolfgang (2002). Kanaanäische und aramäische Inschriften (5 ed.). Wiesbaden: Harrassowitz. p. I, 4.
  29. ^ Krahmalkov, Charles R. (2000). Phoenician-Punic Dictionary. Leuven: Peeters / Departement Oosterse Studies. ISBN 90-429-0770-3.
  30. ^ W. Freiherr von Landau: Vorläufige Nachrichten über die im Eschmuntempel bei Sidon gefundenen phönizischen Altertümer, Mitteilungen der Vorderasiatischen Gesellschaft, X, 1 (and IX, 5): "Ausser diesen Inschriften mit ihrem regelmässig wiederholtem Text war noch eine mit einem davon verschiedenen Inhalte gefunden worden, welche sich im American College in Beirut befindet. Ihre Wichtigkeit für die Gewinnung eines Anhaltspunktes zur Bestimmung der Person Bod-Astarts und seines Verhältnisses zu dem Bau des Tempels war von Anfang an klar; der Zustand der Inschrift und Schwierigkeiten des Textes führten aber auf Zweifel und Bedenken, welche kaum über Vermutungen hinauskommen Hessen. Sie war vor Beginn der Ausgrabungsarbeiten und nach den Angaben der Arbeiter als erste in dem östlichen Teil der Mauer gefunden worden, wo von der die Inschriften tragenden Blockreihe bei Aufnahme der Arbeiten nichts mehr übrig war... Es ist nicht nur eine Inschrift, sondern eine ganze Reihe (bis jetzt neun Stück) dieser Art gefunden worden, und ihr Text steht jetzt vollkommen fest. Dadurch werden nicht nur manche der Voraussetzungen und Erwägungen, welche an den unvollständigen Text geknüpft worden waren, hinfällig, sondern auch die Anschauung über die Entstehung des ganzen Baues, welche auf Grund der Beschaffenheit des Mauerwerkes gebildet worden war, ist wesentlich umzugestalten. Wenn nämlich angenommen wurde, dass eine Inschrift dieser Art ausser der des American College nicht mehr gefunden werden würde, so beruhte das auf der Voraussetzung, dass diese aus derselben Blockreihe (der zweiten von innen) herrührte, wie die der anderen Gattung. Wider alles Erwarten wurden aber die neuen Exemplare in der ersten Reihe von aussen, also der äusseren derjenigen beiden gefunden, deren Blöcke weniger sorgfältig bearbeitet sind und welche als nachträglich vor die beiden andern gelegt angesehen werden muss. Alle diese Inschriften waren ebenso angebracht wie die der anderen Gattung, d. h. sie waren nach innen gekehrt eingemauert, sodass sie nicht gesehen werden konnten. Diese neuen Funde bestimmen also das Mauerwerk der beiden äusseren Reihen, das als später vorgelegt zu gelten hat, zeitlich genauer und zwar anders, als man aus dem äusseren Aussehen schliessen musste: es ist auch noch von Bod-Astart errichtet worden, also zeitlich nicht allzuweit von den beiden inneren Reihen zu trennen. Das Nähere hängt von der Erklärung der ersten Zeile der Inschrift (Stellung Sydyk-jatans zu Bod-Astart) ab, aber eine Veränderung in der Auffassung des Wesens der beiden Teile des Mauerwerks wird dadurch schwerlich herbeigeführt."
  31. ^ Conteneau, Gaston (1924). "Deuxième mission archéologique à Sidon (1920)". Syria (בצרפתית). 5 (5–1): 9–23. doi:10.3406/syria.1924.3094. נבדק ב-2022-08-14.
  32. ^ Xella, P.; Zamora López, J. Á. (2013). 'Découvertes récentes dans l’aire du sanctuaire d’Eshmoun à Sidon', in: Actas VI Congresso Internacional de Estudos Fenícios e Púnicos, Lisboa, Portugal, 2005. Lisboa. pp. 224-236: pp. 235-236. נבדק ב-26 במאי 2022. {{cite book}}: (עזרה)
  33. ^ הכתובת כאן מבולגנת בשל תיקון מרושל של חרט האבן, והמילים "אש בנ" נכתבו בין שורות שתיים ושלוש.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34577556כתובות בדעשתרת

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=כתובות_בדעשתרת&oldid=2125926"