כלאי אילן
| מקרא | ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ט |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת קידושין, דף ל"ט עמוד א' |
| משנה תורה | הלכות כלאים, פרק א', הלכה ה' |
איסור כלאי אילן הוא אחד מאיסורי הכלאים בהם התורה אסרה לערב שני מינים שכל אחד מהם בפני עצמו מותר בשימוש. משמעות המצווה היא איסור הרכבת רוכב ממין עץ אחד על גבי כנה של מין עץ אחר. בדרך כלל סיבת ההרכבה היא רצון לשלב בין מין אילן בעל פירות טעימים למין אילן חזק שאינו נוטה להידבק במחלות, וכך ליצור אילן עמיד המניב פירות טעימים.
בשונה מאיסור כלאי הכרם, בו נאסרים המינים המעורבים באכילה ובהנאה, באיסור כלאי אילן אין הפרי הנוצר מהרכבת שני המינים נאסר כלל, אף לא באכילה.
מקור האיסור
המקור בתורה לאיסור זה הוא הפסוק בספר ויקרא [1]: ”אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ”. ואמנם פשט הפסוק עוסק באיסור כלאי זרעים, אולם חז"ל למדו מסמיכות הציווי 'לא תזרע כרמך כלאים' לציווי 'בהמתך לא תרביע כלאים', שכשם שאיסור כלאי בהמה הוא בהרבעת מין בעל חיים אחד במין אחר, כך באיסור כלאי זריעת השדה כלול איסור הרכבת שני מיני עצים זה בזה:”מה בהמתך בהרבעה, אף שדך בהרכבה”[2]
טעם האיסור
לדעת רש"י אין לתת לאיסור זה הסבר שכן איסור כלאי אילנות מתואר בתורה כ'חוק': ”אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם”, ומשמעות המילה 'חוק', גזירת מלך ללא טעם המובן לבן אנוש[3]. לעומת זאת ישנם פרשנים רבים שנתנו טעמים למצווה זו.
- לדעת הרמב"ם סיבת האיסור כדי להתרחק מהגויים, שדרכם הייתה להרכיב את האילנות תוך מעשים לא צנועים, וכדי להרחיק את ישראל ממעשי כיעור אלו, נאסר עליהם לעסוק בהרכבת אילנות[4].
- יש אומרים שטעמה הוא שהואיל וה' קבע את מיני האילנות במעשה בראשית, אין לאדם להתערב במעשה ידיו של בורא העולם וליצור מינים חדשים של פירות[5].
- ויש שהוסיפו שהתערבות כזו כמוה כאמירה שמעשה ידיו של ה' אינם שלמים דיים[6].
עצים המותרים בהרכבה
איסור הרכבת כלאי אילנות חל על שני מינים שונים של עצים, אולם שני זנים שונים של אותו המין מותרים בהרכבה. למשל, הרכבת תפוח מזן אדום ומתוק עם תפוח מזן ירוק וחמצמץ מותרת, משום שאלו שני זנים של אותו המין, התפוח. גם שני מיני עצים שדומים מאד זה לזה במראה העלים או הפרי, וגם טעם פירותיהם דומה, מותרים בהרכבה[7]. התעורר ספק בפוסקים לגבי הכלאת תפוח עץ מצוי עם תפוח עץ יערי, האם הם נחשבים לשני מינים שונים הואיל ופירותיו של התפוח היערי אינם טעימים[8]. כמו כן התעורר ספק לגבי פירות ההדר השונים, האם הם כלאים זה בזה או לא[9].
קיום עץ מורכב
משמעות איסור כלאי אילן היא שאסור להרכיב שני אילנות ממינים שונים זה בזה. אמנם קיימת מחלוקת בין הפוסקים האם גם קיום אילן מורכב אסור[10], או שלאחר שכבר נעשה האיסור והעץ הורכב, שוב אין איסור לקיימו, כשם שאין איסור לקיים בעל חיים שנוצר מכלאי בהמה[11]. ובתוך סיעת האוסרים את קיום האילן, קיימת מחלוקת מה כלול באיסור זה: יש אומרים שהאיסור הוא רק עד שהרוכב והכנה יתאחו זה בזה, אך לאחר מכן כבר אין איסור לקיים את העץ ולטפל בו[12]. יש אומרים שהאיסור הוא רק לטפל בעץ, אך מותר להשאירו נטוע באדמה ללא טיפול[13]. ויש אומרים שהאיסור מחייב לעקור את העץ[14]. אמנם גם מבין המחמירים, רבים סוברים שבהצטרף ספק נוסף מותר לטפל באילן על פי הכלל של ספק ספיקא - לקולא[15].
בני נח בכלאי אילן
בתלמוד הבבלי[16] מובאת מחלוקת בין רבי אליעזר בן הורקנוס לחכמים האם איסור כלאי בהמה וכלאי אילן נכללים בשבע מצוות בני נח (ר' אליעזר) או לא (חכמים). יש אומרים שדעת חכמים היא שאמנם אין איסורים אלו כלולים בשבע מצוות בני נח, אך הם מודים לר' אליעזר שהדבר אסור גם לגויים באיסור שחומרתו פחותה מזו של שבע מצוות בני נח. ויש אומרים שלדעת חכמים איסור כלאי בהמה ואילן כלל אינו נוהג בגויים.
רוב הפוסקים סוברים שלהלכה איסור כלאי בהמה ואילן חל גם על גויים. ויש אומרים שההלכה היא שהאיסור אינו נוהג בהם[17].
מקום האיסור
אף על פי שהאילנות צומחים מהקרקע, איסור כלאי אילן אינו נוהג רק בארץ ישראל ככלאי הכרם וכלאי זרעים שאלו מצוות התלויות בארץ, אלא איסורו נוהג בכל מקום בעולם הואיל וההרכבה עצמה, שהיא פעולת האיסור, מתבצעת מעל הקרקע (לעומת כלאי הכרם והזרעים, ששם האיסור הוא בזריעה בקרקע). חכמים למדו זאת מכך שהתורה השוותה (היקש) את איסור כלאי אילן לכלאי בהמה (הרבעת שני מיני בהמות זה בזה) שנזכרו יחד באותו פסוק, שכשם שאיסור כלאי בהמה אינו קשור לקרקע ונוהג בכל העולם, כך איסור כלאי אילן נוהג בכל העולם[2].
קישורים חיצוניים
- הרב אליעזר מלמד, הלכות כלאי האילן, באתר פניני הלכה
- כלאי זרעים והרכבת אילנות, באתר ישיבת הר עציון.
הערות שוליים
- ^ ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ט
- ^ 2.0 2.1 תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ט עמוד א'
- ^ רש"י על ויקרא פרק י"ט פסוק י"ט
- ^ רמב"ם במורה נבוכים, חלק ג' פרק ל"ז
- ^ רשב"ם, ראב"ע, חזקוני וספורנו על ויקרא פרק י"ט פסוק י"ט
- ^ רמב"ן על ויקרא פרק י"ט פסוק י"ט
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת כלאים, פרק א', הלכה ה'. משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות כלאים, פרק ג', הלכה ד'.משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות כלאים, פרק ג', הלכה ה'
- ^ לדעת הלבושי שרד הם נחשבים לשני מינים והכלאתם אסורה. ולדעת המשכנות יעקב הם נחשבים למין אחד ומותר להכליאם (הובא בפתחי תשובה יורה דעה סימן רצ"ה סעיף קטן ב')
- ^ לדעת המשפט כהן סימן כ"ה הם נחשבים למינים שונים והכלאתם אסורה. ולדעת החזון איש הלכות כלאים פרק ג' סעיף ז', הם נחשבים לזנים שונים של מין אחד (פרי הדר) ולכן הכלאתם מותרת. ויעוין בפניני הלכה ליקוטים ג פרק י"א הלכה א, והערה 1 שם
- ^ ארבעה טורים, יורה דעה, סימן רצ"ה
- ^ חידושי הריטב"א על מסכת קידושין דף ל"ט עמוד א'
- ^ ערוך השולחן יורה דעה סימן רצה סעיף יח בדעת הרא"ש. חתם סופר ח"ו ליקוטים סי' כה
- ^ הר"ר זרחיה גוטה, שו"ת משנת ר' אליעזר סי' כ"ד
- ^ ברכי יוסף יורה דעה רצה, ז. שו"ת דברי יוסף סי' כ"ד. חזון איש הלכות כלאים סי ב סע' ט"ו
- ^ פניני הלכה ליקוטים ג פרק י"א הלכה ד'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ו עמוד ב'
- ^ הדעות מובאות בפניני הלכה ליקוטים ג פרק י"א, הלכה ה' הערה 4
של טקסט זה לפני הופעתו בערך זה