כוח באום
| מערכה: החזית המערבית במלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 26 במרץ 1945 – 29 במרץ 1945 (4 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | המלבורג, גרמניה | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון טקטי של הנאצים | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
כוח באום (באנגלית: Task Force Baum) היה כוח משימה סודי ושנוי במחלוקת שפעל במלחמת העולם השנייה, הוקם על ידי גנרל צבא ארצות הברית ג'ורג' פטון ופעל תחת פיקודו של קפטן אברהם באום. הכוח פעל בסוף חודש מרץ 1945. לבאום ניתנה המשימה לחדור 80 קילומטרים מאחורי קווי הגרמנים ולשחרר שבוי מלחמה המוחזקים במחנה OFLAG XIII-B, ליד המלבורג שבגרמניה. קיימות מחלוקות סביב הסיבה האמיתית למשימה, ויש הטוענים כי מטרתה הייתה לשחרר את ג'ון ווטרס, חתנו של פטון שנלקח בשבי בתוניסיה בשנת 1943. תוצאות המשימה היו כישלון מוחלט; מתוך כ-300 חיילי הכוח, 32 נהרגו במהלך המשימה ורק 35 הצליחו לחזור לשטחים בשליטת בעלות הברית, השאר נלקחו כשבויים. כל 57 הטנקים, ג'יפים וכלי רכב אחרים אבדו במשימה.
מחנה המלבורג
מחנה המלבורג היה ממוקם 3 קילומטרים דרומית מהעיר שעל שמה הוא נקרא. לפני מלחמת העולם הראשונה וגם לפני מלחמת העולם השנייה הוא שימש כמחנה אימונים. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא הוסב למחנה שבויים וחולק ל-2 חלקים, הראשון (Stalag XIII-C) היה אזור לחוגרים המשרתים בבעלות הברית, והאזור השני (Oflag XIII-B) היה לקציני בעלות הברית.
במקור כל הקצינים השבויים במחנות השבויים היו קצינים סרבים. המחנה פוצל בהמשך לאזור לקצינים אמריקאיים ולאזור לקצינים סרבים. החלק האמריקאי הוגדל בחופזה בינואר 1945, בעקבות כמות גדולה של שבויי מלחמה מהקרב על הבליטה.
בעקבות התקדמות הסובייטים לעבר גרמניה בחורף 1944, פונה מחנה שבויי מלחמה בפולין ב-21 בינואר 1945, ו-1,290 השבויים שבו הועברו מערבה לתוך גרמניה ואז דרומה להמלבורג. בין שבויי המלחמה היה גם לוטננט קולונל ג'ון ווטרס, חתנו של גנרל פטון, שנפל בשבי בתוניסיה בפברואר 1943. קולונל פול גודי, הקצין הבכיר ביותר במחנה, שמר תיעוד של השבויים, דבר אשר סייע למודיעין האמריקאי להבין היכן שבויים קציניו.
התנאים במחנה היו גרועים. חורף 1944 נחשב לאחד הקרים ביותר. כל אחד משבעת הבניינים במחנה היה דחוס ב-200 אנשים. הטמפרטורה הממוצעת בבניינים הוערכה במינוס 7 מעלות צלזיוס.
אוכל היה בעייתי כמו חימום. בתחילה השבויים במחנה התקיימו מדיאטה של 1,700 קלוריות ליום, פחות מ-2000 הקלוריות הממולצות ליום לאדם במצב מנוחה. הכמות הנ"ל נחתכה כאשר אספקת המזון צומצמה ואוכלוסיית המחנה גדלה, עד להערכה של 1,070 קלוריות ליום. רבים במחנה סבלו מירידת משקל של יותר מ-23 קילוגרמים. דיזנטריה עקב תנאי הסניטריה הירודים במחנה החלישה את השבויים עוד יותר.
גנרל פטון הקצה את המשימה על פיקוד קרב B, הדיוויזיה המשוריינת הרביעית, בפיקודו של לוטננט קולונל קרייטון אברמס. אברמס רצה להשתמש בכל פיקוד הקרב שלו (2 גדודים וסיוע ארטילרי) אך בקשתו נדחתה, ובמקום פלוגה אחת של טנקים בינוניים, פלוגה של חי"ר משוריין ומחלקה של טנקים קלים הוקצו לכוח המשימה. מפקד גדוד הטנקים שהיה מיועד לפקד על המשימה היה חולה והציע כי באום, מפקד המפקדה של הגדוד, יובל את הכוח שתוכנן לצאת בשעות הערב המאוחרות של ה-26 במרץ.
מבנה כוח המשימה
- פלוגה A, גדוד החי"ר המשוריין העשירי (קפטן רוברט לנגה) - 4 קצינים ו-169 חיילים ב-15 זחל"מי M3.
- פלוגה C, גדוד טנקים 37 (לוטננט ראשון ויליאם נוטו) - 3 קצינים ו-56 חיילים ב-10 טנקי M4 שרמן ו-4 רכבי סיוע.
- המחלקה השלישית, פלוגה D, גדוד טנקים 37 (לוטננט שני ויליאם וויבר) - קצין אחד ו-18 חיילים ב-5 טנקי M3 סטיוארט.
- כוח תמיכה וסיוע, גדוד החי"ר המשוריין העשירי - 3 קצינים ו-60 חיילים בטנק קל אחד, 12 זחל"מים ו-10 כלי רכב אחרים.
בסך הכל מנה הכוח 11 קצינים, 303 חיילים, 16 טנקים, 28 זחל"מים ו-13 כלי רכב אחרים.
הפשיטה על המלבורג
בערב ה-26 במרץ, כוח המשימה הגיע לאשפנבורג ונתקל באש כבדה שניטרלה מספר כלי רכב, כולל אחד מטנקי השרמן. רק בבוקר למחרת הצליח הכוח לפרוץ ראש גשר ועבר את קווי הגרמנים.
הבעיה הגדולה של הכוח במשימה היה העדר המפות, שהיו רק ב-15 מתוך 57 הרכבים, והעדר הידע לגבי מיקומו המדויק של המחנה. הדבר האט את התקדמות הכוח בצורה משמעותית וגרם לו לספוג יותר אש מאשר תכנן. נוסף על כך, מטוס סיור גרמני זיהה את הכוח כאשר התקרב למחנה, מה שאפשר לגרמנים לתאם התנגדות למשימה. מספר משחיתי טנקים יאגדפנצר 38(t) הצר גרמניים נשלחו לסיוע.
עד שעות אחר הצהריים של ה-27 במרץ, טנקים הגיעו לטווח הראייה של המחנה. כמה מהשומרים במחנה התנגדו, על אף שרבים מהם ברחו או נכנעו. החלק הסרבי במחנה נפגע מאש האמריקאים ככל שהם התקרבו למחנה, זאת בשל המדים האפורים שגרמו לכוח לחשוב כי מדובר בגרמנים. מפקד המחנה, גונתר פון גוקול, קרא לקולונל ג'ון ווטרס במטרה לנסות לארגן הפסקת אש. ווטרס הסכים לפעול כמתווך. ווטרס ומספר שבויים נוספים, כולל קצין גרמני אחד, התנדבו לצאת לעבר הכוח האמריקאי על מנת להודיע להם על ירי על כוחותיהם. בעוד שהתקרבו לכוח, חייל גרמני ללא מדים ירה בווטרס לפני שהקצין הגרמני היה יכול להסביר את המצב. הוא נלקח חזרה למחנה וטופל על ידי רופאים סרביים שהוחזקו במחנה.
כמחצית מכוח באום הצליח להגיע להמלבורג. כאשר התקרבו למחנה אלפי אסירים צעקו צעקות שמחה, באום הבין במהרה כי המחנה מכיל הרבה יותר מ-300 קצינים אותם היו אמורים לשחרר במקור. לאחר שחישב מחדש את כוח האדם שעומד לרשותו, הוא קבע כי לא יותר מ-200 יוכלו לחזור עם הכוח לשטחים בשליטת בעלות הברית. הוחלט כי רק קצינים בדרגת מייג'ור ומעלה יורשו לחזור על גבי רכבי הכוח, בעוד שהחיילים שירצו יוכלו לצעוד לצד הכוח, או לחזור בכוחות עצמם לקווי בעלות הברית, כ- 80 ק"מ מערבית למיקומם. מכיוון שרוב האסירים היו תשושים רובם החליטו להשאר במקום. ווטרס שלא היה יכול ללכת, הושאר מאחור במחנה.
חזרה לשטחי בעלות הברית
כוח המשימה עזב את המחנה בשעה 8 בערב כדי לחצות שוב את קווי הגרמנים. עד אז צצו בעיות נוספות. לא היה ירח באותו לילה, לכן רק תאורה מלאכותית יכלה לסייע בניווט, דבר אשר יזוהה בקלות על ידי הכוחות הגרמניים באזור. רק רכבי הסיור יכלו לסייר לפני הכוח למצוא נתיב מילוט.
הכוח נתקל במארב גרמני. הטנק הראשון נפגע על ידי פאנצרפאוסט גרמני. אחד הגרמנים השתלט על הטנק והסיט אותו לצד הדרך, אז לקח את מכשיר הקשר וענה באנגלית על מנת שטנקים נוספים יפלו במארב. 4 טנקי שרמן הושמדו.
שאר כוח המשימה אורגן מחדש לאחר שנסוגו במהירות בשעות הבוקר המוקדמות מהאזור אל אזור שקט יותר. בשלב הזה לכוח לא היה מספיק דלק על מנת לחצות את הקווים, ועל כן הכוח נע בשעות היום על מנת להגיע רחוק ככל הניתן בתנאי ראות טובה. קולונל גודי ידע שרוב השבויים לא יצליחו לחזור בכוחות עצמם לשטחי בעלות הברית, והציע כי מרבית הפצועים יצעדו בחזרה למחנה השבויים. קולונל גודי עצמו החליט לא להאט את שאר הכוח והחל לצעוד חזרה בעודו מחזיק דגל לבן.
באום נתן את הפקודה לנוע חזרה לשטחי בעלות הברית בבוקר ה-28 במרץ. כאשר הכוח החל נוע הוא נתקל באש מכל הכיוונים. הגרמנים הקיפו את האזור בו הכוח שהה במהלך הלילה, ופתחו באש עם הסימן הראשון לתנועה. בידיעה כי אין אפשרות להתגבר על המתקפה, באום הורה כי כל איש לעצמו. הקרב נמשך דקות בודדות לפני שהניצולים שלא ברחו ליערות נלכדו כשבויי מלחמה. באום הצליח לברוח ליערות עם שני חיילים, כמו גם מספר שבויי מלחמה ששוחרו על ידי הכוח מהמחנה.
תוצאות
בעוד הסובייטים התקדמו ממזרח, האמריקאים החלו להתקדם לתוך גרמניה מספר ימים לאחר כוח המשימה, בעוד הגרמנים מפנים את שבויי המלחמה עמוק יותר לשטח גרמניה ורחוק מאזורי הלחימה. אלה שיכלו לזוז קובצו בתוך קרונות מסע לא מסומנים ונשלחו באמצעות רכבת לנירנברג ומשם למחנות שבויים אחרים. האחרים הושארו מאחור בהמלבורג.
באום נורה במפשעה בעת שניסה להימלט לשטח בעלות הברית ונלכד על ידי "צבא העם" (Volkssturm). הוא הצטרף לווטרס בבית החולים הסרבי במחנה המלבורג, אשר שוחרר על ידי הדיוויזיה המשוריינת ה-14 ב-6 באפריל, רק 9 ימים לאחר שכוח באום נכשל בשחרור המחנה.
פטון הציע לכאורה בתחילה לבאום את מדליית הכבוד על הצלחה בהשלמת המשימה. מכיוון שמדליה כזאת מצריכה תחקור של האירועים שהביאו להענקתה, פטון רצה להימנע מכך, באום קיבל את צלב השירות המצוין אשר הוענק לו באופן אישי על ידי פטון.
קיימת מחלוקת האם פטון ידע כי חתנו מוחזק במחנה, אך רבים במחנה וכן באום מאמינים כך. יומנים שפטון חשף לציבור מצביעים על כך שהוא לא ידע כי ווטרס במחנה טרם הגעת הכוחות לשם, אך מכתב שכתב לאשתו מיד לאחר שכוח המשימה עזב מצביע אחרת.
"שלחתי כוח למקום שנמצא 40 מייל מזרחית מהיכן שג'ון [ווטרס] וכ-900 אסירים מוחזקים בו. הייתי עצבני כחתול... כאשר כולם חוץ ממני חשבו שמדובר בסיכון גדול מדי... אם אאבד את הכוח, יהיה מדובר בתקרית חדשה. אך לא אאבד אותו." (The Longest Winter, עמוד 207)
גנרל אייזנהאואר נזף בפטון על התקרית. בעוד פטון הודה בכישלון המשימה, הוא הגן על מעשיו מתוך חשש שהגרמנים הנסוגים יהרגו את אסירי המחנה. למעט טבח מלמדי במהלך הקרב על הבליטה, הרג אסירים אמריקאים לא היה נפוץ. לפי פטון הטעות הייתה בשליחת כוח קטן מדי לביצוע המשימה, הוא אמר "אני יכול להגיד שבמהלך כל המערכה באירופה, אני לא יודע על טעויות שעשיתי למעט הכישלון באי שליחת כל פיקוד הקרב לכבוש את המלבורג."
יחד עם זאת, פטון טען כי המשימה האמיתית של הכוח היית לסיט את תשומת הלב של הכוח הגרמנים מהתנועה המסיבית של הארמייה השלישית צפונית להמלבורג. פטון התעקש כי משימה זו הושלמה מכיוון שהסטת הכוחות הגרמנים להמלבורג, גרמה להם לאבד את המעקב אחר כוחות הברית בצפון. בנוסף כוח באום הטעה את הגרמנים לחשוב כי כוחות הברית יתקפו ממערב במקום התוכנית המקורית שבה תקפו מהצפון.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- Task Force Baum and the Hammelburg Raid - סיפורו של כוח באום (באנגלית)
- 60 שנה מאוחר יותר "כוח באום" הצליח - סן דייגו יוניון טריביון, 2.12.05 (באנגלית)
- www.taskforcebaum.de (באנגלית / גרמנית)
- תמונות מאזור מחנה OFLAG XIII כיום
