קרס (כוכב לכת ננסי)

קרס
Cerēs
	קרס בתצלום מן הגשושית שחר ממרחק 13,600 ק"מ, מאי 2015
	קרס בתצלום מן הגשושית שחר ממרחק 13,600 ק"מ, מאי 2015
כוכב האם
כוכב אם	השמש
מידע כללי
סוג	כוכב לכת ננסי
קטגוריה	כוכב לכת ארצי
מיקום	מערכת השמש הפנימית; חגורת האסטרואידים
תאריך גילוי	1 בינואר 1801
מגלה	ג'וזפה פיאצי
מאפיינים מסלוליים
מרחק ממוצע מהשמש	414,703,838 ק"מ; (2.766 AU)
אפואפסיד	447,838,164 ק"מ; (2.987 AU)
פריאפסיד	381,419,582 ק"מ; (2.544 AU)
ציר חצי-ראשי	{{#property:P2233}}
אקסצנטריות	0.076
זמן הקפה	4.60 שנים ; 1,680.5 ימים
מחזור סינודי	1.27 שנים ; 466.6 ימים
	מהירות מסלולית
‑ ממוצעת	17.882 ק"מ/שנייה
נטיית מסלול	10.587°
מאפיינים פיזיים
רדיוס קו משווה	487.3 ק"מ
מסה	‎9.46×1020‎ ± 0.04 ק"ג
צפיפות ממוצעת	2.08 גרם/סמ"ק
תאוצת הכובד בקו המשווה	0.27 מטר/שנייה2
זמן סיבוב עצמי	0.3781 ימים
נטיית ציר הסיבוב	10.587°
אלבדו	0.113
מהירות מילוט	0.51 ק"מ/שנייה
טמפרטורה מינימלית	167 K
טמפרטורה מקסימלית	239 K

קֶרֶס (מלטינית: Cerēs; לעיתים נקרא צֶרֶס; שם מלא: 1 קרס; באנגלית: 1 Ceres, נהגה סיריז; סמל: )^[1] הוא כוכב לכת ננסי בחגורת האסטרואידים והעצם הגדול ביותר שבין מאדים לצדק. הוא התגלה ב-1 בינואר 1801 על ידי האסטרונום האיטלקי ג'וזפה פיאצי והיה לגוף הראשון שהתגלה באזור זה בחלל. שנים ספורות לאחר הגילוי סווג ככוכב לכת (יחד עם פאלאס, יונו, וסטה, ואסטריה) אולם בשנת 1852 סווג מחדש כאסטרואיד לאחר שחוקרים שחקרו את האזור הבינו כי בחלל בין מאדים לצדק אין כוכב לכת אלא אלפי גופים קטנים. מעל 150 שנה קראו המתנגדים לשינוי סיווגו של קרס בשל גודלו, ובשנת 2006 הוחלט לשנות את סיווגו לכוכב לכת ננסי. העצם נקרא בתחילה "קרס פרדיננדי" על שם האלה הרומית קרס ועל שמו של המלך פרדיננד הראשון, מלך שתי הסיציליות אולם רק השם "קרס" תפס.

גילויו

קרס התגלה במקרה כאשר האסטרונום האיטלקי ג'וזפה פיאצי חיפש אחר כוכב לכת אחר, אך בגלל טעות בקואורדינטות הוא זיהה אובייקט דמוי כוכב, אך קטן בהרבה. פיאצי חשב שזהו שביט. הוא צפה בקרס 24 פעמים נוספות, עד שלבסוף החליט לפרסם את תגליתו ברבים. הוא שלח מספר מכתבים שבהם הוא כתב "כיון שהוא זז כה לאט ובגלל צורתו, סבורני שיש סיכוי שזהו משהו טוב יותר מסתם כוכב שביט". התברר שהוא צדק.

פיאצי הצליח לעקוב אחר קרס למשך מספר חודשים בלבד, לאחר מכן הוא נעלם באופן זמני מאחורי הילת השמש. מספר חודשים מאוחר יותר, כשקרס היה אמור להופיע שוב, פיאצי לא היה מסוגל לאתרו מחדש, הכלים המתמטיים של התקופה לא היו מסוגלים לבצע חיזוי של מיקום האסטרואיד בכמות זעומה כזו של מידע. קרל פרידריך גאוס אשר שמע על הבעיה החליט לנסות לפותרה. ואכן, לאחר 3 חודשי עבודה, גאוס הציג תאוריה מתמטית המאפשרת לחזות את מיקום הכוכב, ולשם חיזוי זה - פיתח את שיטת הריבועים הפחותים, שבעזרתה אפשר למזער שגיאות במדידות ולאפשר חישוב מסלול של עצם שמימי על פי נתוני תצפיות, גם כאשר יש בהן שגיאות אקראיות. מספר שבועות לאחר מכן, גאוס חישב את מסלולו של קרס, ושלח את התוצאה לברון פרנץ פון זאך שהיה עורכו של העיתון המדעי Monatliche Correspondenz. ב-31 בדצמבר 1801, פרסם פון זאך את התגלית על גילוי קרס.

יוהאן אלרט בודה האמין שקרס הוא "כוכב הלכת החסר" שעל-פי חישובי יוהאן דניאל טיטיוס יהיה בין מאדים לצדק, במרחק 419 מיליון קילומטרים מהשמש. בשנים לאחר מכן, קרס קיבל מעמד של כוכב לכת (יחד עם פאלאס, יונו ווסטה אסטריה), אולם בשנת 1852 הוא סווג מחדש כאסטרואיד לאחר שחוקרים חקרו את האזור והבינו כי כוכב הלכת החסר אינו קיים ובמקומו קיימים אלפי גופים קטנים.

מקור השם

במקור הציע פיאצי את השם "צרס פרדיננדי" המהווה שילוב של קרס אלת הצמחים והאדמה במיתולוגיה הרומית ושמו של פרדיננד הראשון, מלך שתי הסיציליות. אך כיוון שבמדינות רבות לא קיבלו את השם פרדיננדי, הוא הושמט ושמו של העצם נותר "קרס". ביוון, שמו של העצם הוא "דמטר" על שמה של אלת האדמה והתבואה דמטר, האלה המקבילה של קרס במיתולוגיה היוונית. בשפה האנגלית אימצו דווקא את השם "קרס" ולא "דמטר" מאחר שהאחרון היה תפוס על ידי האסטרואיד 1108 דמטר.

בשנת 1803, כשנתיים אחרי גילוי קרס, התגלה היסוד צריום (מספר אטומי 58). היסוד נקרא על שמו של קרס (באנגלית "צרס"). יסוד נוסף, פלדיום, שהתגלה באותה שנה נקרא על שם אסטרואיד פאלאס הנמצא בחגורת האסטרואידים יחד עם קרס. נציין שתחילה הפלדיום נקרא קרסיום, אולם עד שהתפרסמה התגלית, השם כבר היה תפוס, ולכן הוחלף לפלדיום.

נתונים פיזיקליים

קרס הוא העצם השמימי הידוע הגדול ביותר בחגורת האסטרואידים, שנמצאת בין המאדים לצדק. קוטרו כ־900 קילומטרים. בתנאים מסוימים, ניתן קרס לצפייה בעין בלתי מזוינת, ופרט לווסטה הוא העצם היחידי בחגורה שניתן לראותו ללא טלסקופ או מכשיר הגדלה אחר, זאת בשל גודלו הרב יחסית לשאר העצמים בחגורה.

בשל מסתו יחסית הגדולה, צורתו של קרס כדורית. מסתו מהווה 40% מהמסה הכוללת של כל האסטרואידים באזור זה של מערכת השמש.

מחקר רובוטי

ב-27 בספטמבר 2007 שיגרה נאס"א את הגשושית שחר במטרה לחקור מקרוב את הגופים הגדולים בחגורת האסטרואידים. הגשושית החלה בהתקרבות אל קרס בדצמבר 2014. התמונות שצילמה החל מינואר 2015 עלו באיכות על אלה של טלסקופ החלל האבל. היא נכנסה למסלול ב-6 במרץ 2015, והקיפה אותו במסלולים בגבהים שונים. התצלומים והנתונים ששלחה הגשושית איפשרו חקירה מעמיקה של צורתו והרכבו של קרס, וכן מיפוי פני השטח שלו. החל מיוני 2017 נמצאת "שחר" במסלול קבוע ויציב סביב קרס. בנובמבר 2018 אזל דלק ההנעה שלה, והיא צפויה להמשיך בהקפה ללא שליטה לפחות 20 שנים נוספות.