ישראל לנדא
| לידה |
14 ביולי 1834 ח' בתמוז ה'תקצ"ד |
|---|---|
| פטירה |
1 באוקטובר 1906 (בגיל 72) י"ב בתשרי ה'תרס"ז |
| עיסוק | צנזור |
ישראל איסר הלוי לנדא (ח' בתמוז ה'תקצ"ד (14 ביולי 1834) - י"ב בתשרי ה'תרס"ז (1 באוקטובר 1906)) היה הצנזור הראשי ברוסיה, המיר את דתו כדי לקבל משרה זו, אך נשאר שומר מצוות ואף לא שינה את מראהו החיצוני.
קורות חייו
נולד בולודבה בח' בתמוז ה'תקצ"ד[1] לצבי[2] ומרים[3]. אפרים דיינארד מציין כי לנדא מייחס את עצמו לרבי יחזקאל לנדא, אך נראה כי הוא לא נוטה להאמין לו[4].
התגורר בפולטבה ולפרנסתו הפעיל מבשלת שיכר, עד אשר נאסר הדבר על יהודים. לאחר שלא נולדו לזוג ילדים פנה לרבו רבי שלום דובער שניאורסון, והלה המליץ לנסוע לזמן מה לארץ ישראל, וכעשרה חודשים מיום שחזר, נולדה בתו מנוחה.
לאחר שנושל מפרנסתו נסע לאודסה לבקש פרנסה אצל אפרים דיינארד, הלה שלח אותו לטורקיה לפתוח אגודה ציונית, והוא ישב בקושטא במשך ששה שבועות. כשחזר נסע לפטרבורג, ומאחר שלא מצא מקור פרנסה, המיר את דתו כדי לקבל משרה אצל הצנזור זוסמאן, שהיה מופקד על הספרות והעיתונות בשפה העברית ברוסיה. אשתו ובתו סירבו להתנצר ועברו להתגורר בשווייץ[5].
דיינארד שלח לו מכתב חריף על הצעד שעשה, ובתוך הדברים כותב לו: ”ותווכח כי עוד גם עתה ארחמך יקירי, אנוד לך בכל עת זכרי כי איבדנוך, ברדתך תהומות באין מעמד, אבל לא אבדה תקוותי כי עוד תעלה מרחם שאול בעוד מועד... זכור נא יקירי כי גם איש צבא בן כפר, יכלם לנוס ממערכות המלחמה להתמלט אל מחנה האויב” לנדא השיב: ”בוחן ליבות וכליות אלקים צדיק הוא, היודע ועד על אמיתת דברי אלה הנאמרים באמת, ואל נא תדאג לנשמתי בורא כל הנשמות הוא יאציל פינה קטנה גם בעבורי האומלל תחת כסא כבודו כאשר אלך בדרך כל הארץ”. דיינארד מסכם את הדברים באמירה חריפה: ”אמנם המענה הזה איננו אומר מאומה... אך בכל זאת הוא אומר הרבה במלה האחת האומלל ודי למבין”.[6]
זוסמן היה מכור לטיפה המרה, ובשכרותו לא היה מסוגל לקרוא כראוי, כך שלנדא החליף אותו בהדרגה עד שמונה לצנזור הראשי על כל הספרות והעיתונות היהודית ברוסיה - בעברית, יידיש ורוסית.
יצירות בולטות שעברו צנזורה
על השחיטה ובעיר ההרגה
שיריו של ביאליק שנכתבו בעקבות פרעות קישינב, היו צריכים לעבור את אישור הצנזורה. עורך השילוח מר יוסף קלוזנר שלח את השיר "על השחיטה" שחיבר ביאליק תכף בהוודע הבשורה המרה - בתוספת 25 רובלים - כדי לרכך את ההתנגדות. לנדא אישר את הפרסום בכפוף לכמה שינויים כשאחד מהם הוא שינוי הכותרת "על השחיטה" ל"שמים בקשו רחמים עלי".[8]
לאחר שנשלח ביאליק לקישינב כדי לחקור את המאורעות, תחת לכתוב דו"ח כתב את השיר "בעיר ההרגה". בן ציון כץ עורך עיתון הזמן, חפץ לפרסם אצלו את שירו של ביאליק. בהגיע השיר ללנדא כעס על ביאליק שהוא מתריס נגד אלוקים ותולה את דבריו בדברי הזוהר שאין לו כל הבנה בהם. עוד טען לנדא כי לא ניתן לפרסם את הפואמה בשם "בעיר ההרגה" כיון שיש בה אצבע מאשימה כלפי השלטונות, ולכן הציע את השם "משא נמירוב" - כיון שנמירוב הושמדה בימי חמלניצקי, וכל יהודיה נטבחו באכזריות. ביאליק הבין שאין לו ברירה והוא נאלץ לקבל את השינויים.
זמיר עריצים וחרבות צורים
בשנת תרס"ה האשים אפרים דיינארד את לנדא, שמחמתו הממשלה לא מאשרת הדפסה חוזרת של הספר "זמיר עריצים וחרבות צורים" ו"חרב חדה" שהוא הביא לדפוס, וכיון שלנדא חסיד חב"ד הוא מסרב להוציא חוברת שמתנגדת לחסידות. לנדא ענה לו, כי הוא בדק את הדבר ולמרות דעתו האישית האוהדת את תנועת החסידות, הוא התיר להדפיס את הספרים הללו.[9]
קישורים חיצוניים
- על עיתונים ואנשים בן ציון כץ עמ' 43-48
רות בקי-קולודני, כיצד הפך חסיד חב"ד לצנזור הראשי לענייני יהודים, באתר הארץ, 30 במרץ 2013
הערות שוליים
- ^ הקדשת תרומה לכבוד יום הולדתו ה62, המליץ, 21 ביוני 1896
- ^ מודעת תרומה, המליץ, 27 בספטמבר 1894
- ^ מודעת תרומה לעילוי נשמתה, המליץ, 28 ביולי 1893.
- ^ דיינארד, אפרים בן יקותיאל גרשון, שבלים בודדות, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ דיינארד, אפרים בן יקותיאל גרשון, צלם בהיכל, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ דיינארד, אפרים בן יקותיאל גרשון, שבלים בודדות, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ מודעה על זמן הלוויה, דער פריינד, 3 באוקטובר 1906
- ^ שבעים ל"על השחיטה", מעריב, 15 בדצמבר 1972.
- ^ דיינארד, אפרים בן יקותיאל גרשון, שבלים בודדות, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)