ישי שור

ישי שור
Issai Schur
לידה	10 בינואר 1875
פטירה	10 בינואר 1941 (בגיל 66)
ענף מדעי	מתמטיקה
מקום מגורים	רוסיה, גרמניה, ארץ ישראל
תרומות עיקריות
	תרומתו לתורת ההצגות של חבורות סופיות

ישי שוּר (ישעיהו, גרמנית: Issai Schur;‏ 10 בינואר 1875 במוגילב - 10 בינואר 1941 תל אביב), מתמטיקאי יהודי שפעל מרבית חייו בגרמניה. שור למד בברלין, קיבל תואר דוקטור בשנת 1901, והיה שם פרופסור מן המניין מ-1919 עד שהודח על ידי הנאצים, ב-1935. ב-1939 עלה לארץ ישראל, ובה עשה את שנותיו האחרונות.

בין התוצאות המתמטיות הרבות שבגללן הוא זכור, בולטת בעיקר תרומתו לתורת ההצגות של חבורות סופיות, שהיה ממייסדיה.

חייו

שור נולד באימפריה הרוסית, באזור השייך היום לבלארוס, ועבר בגיל 13 ללמוד בלטביה. ב-1894 הוא החל ללמוד מתמטיקה ופיזיקה בברלין, וכתב את עבודת הדוקטורט שלו בהנחייתם של פרדיננד גאורג פרובניוס ולזרוס פוקס, ב-1901. הוא נשאר בברלין עוד מספר שנים.

בין השנים 1911 ו-1916 החזיק שור במשרת פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת בון, ואז חזר לברלין. ב-1919 מונה שם לפרופסור מן המניין, ובמשך השנים הנחה למעלה משני תריסרי תלמידים לדוקטורט. כבר ב-1922 נבחר כחבר האקדמיה הפרוסית. שור היה מרצה מבוקש, והסמינרים שהנחה ריכזו סביבו את אחת מקבוצות המחקר החשובות ביותר במתמטיקה בגרמניה, ובעולם כולו, עד שהוכרח לעזוב את משרתו.

ב"יום החרם", ב-1 באפריל 1933, נאסר על מרצים יהודים להיכנס לאוניברסיטה. לודוויג ביברבך, שהיה אחר-כך הנאצי הנלהב ביותר בקהילה המתמטית הגרמנית והמתמטיקאי הבכיר במפלגה הנאצית, נשא דברים בזכות החרם, וציין כי הוא חש מעט חרטה בשל צערו של ידידו, ישי שור. מעט אחר-כך עבר בפרלמנט הגרמני חוק לפיטורי כל עובדי המדינה שאינם ממוצא ארי, למעט אלו שהחזיקו במשרתם לפני מלחמת העולם הראשונה. למרות ששור עמד בתנאי זה, ולמרות מחאתם של סטודנטים ועמיתים, ותמיכתו של ביברבך עצמו, הרצאותיו בוטלו והוא אולץ "לצאת לפנסיה". מאוחר יותר איפשרו לו לחזור לכמה מתפקידיו הקודמים, ובנובמבר 1933 הוא ישב כבוחן באוניברסיטה, לצדו של ביברבך, שהיה לבוש מדי קצין נאצי.

שור, שדיבר גרמנית שוטפת, ראה עצמו כגרמני יותר מאשר כיהודי. זוהי כנראה הסיבה לכך שדחה את ההצעות שהונחו בפניו, ב-1934, לעקור לארצות הברית או לבריטניה. זמן מה אחרי יום הולדתו השישים של שור, ב-1935, הוא סיפר למנחם שיפר, שעבד אתו, שהיחיד מכל המרצים שהיה חביב אליו הוא צעיר בשם הלמוט גרונסקי, שהיה אז בשנות העשרים לחייו. על כך כתב שיפר: "שנים מספר אחרי המלחמה, כשסיפרתי לגרונסקי על הערתו של שור, הוא פרץ בבכי. 'אתה יודע מה עשיתי? שלחתי לו גלוית ברכה ליום הולדתו. הערצתי אותו כל-כך, והבעתי את הכבוד שחשתי לו באותו כרטיס. כמה בודד הוא היה, אם הוא זוכר דבר פעוט כל-כך'". באותה שנה סולק שור באופן סופי ממשרתו.

ב-29 במרץ 1938 הוסיף ביברבך בשולי מסמך של האקדמיה הפרוסית, שעליו חתם שור - "אני מופתע לגלות שיהודים עדיין חברים בוועדות האקדמיה". שבוע אחר-כך התפטר שור מכל חברויותיו בוועדות, ובסוף אותה שנה סולק מן האקדמיה. בשנת 1939 עלה לארץ ישראל, ושנותיו האחרונות עברו עליו בתל אביב, בעוני משפיל, אחרי שמכר את ספרי המתמטיקה האהובים עבור דמי מחיה. הוא מת ביום הולדתו ה-66; קבור בבית העלמין טרומפלדור בתל אביב לצד אשתו רגינה^[1].

עבודתו המדעית

בעבודת הדוקטורט שלו, ב-1901, בנה שור אלגברה מדורגת שאבריה מתאימים להצגות הפולינומיות של $\ \operatorname {GL} _{n}(\mathbb {C} )$ . המרכיבים ההומוגניים של האלגברה הזו, $\ S_{n,r}$ , מתאימים להצגות ההומוגניות, ויש אידמפוטנט e כך ש- $\ eS_{n,r}e$ היא אלגברת החבורה של החבורה הסימטרית. זהו קשר יסודי ומפתיע בין ההצגות של החבורה הסימטרית לבין ההצגות של החבורה הלינארית. לאחר סיום הדוקטורט שלו, בברלין, עסק שור בהצגות פרויקטיביות, והוכיח תוצאה קלה אך רבת חשיבות שנודעה בשם "הלמה של שור". הוא גם פיתח את כופל שור, שהוכר מאוחר יותר כהופעה הראשונה של חבורת הקוהומולוגיה השנייה במתמטיקה.