יאקוזה
יאקוזה (ביפנית: ヤクザ או やくざ), או גוקודו (極道), עם מספר המזוהה עימם (893), הוא ארגון הפשע המסורתי של יפן. המשטרה היפנית והתקשורת, בהנחיית המשטרה, קוראים לחברי הארגון בּוֹריוֹקוּדָן (暴力団; קבוצה אלימה), והחברים מכנים עצמם נינקיו דנטאי (仁侠団体; ארגון אבירי). היאקוזה ידועים לשמצה בשל קודי ההתנהגות שלהם וארגונם. היאקוזה תופסים מקום מכובד בעולם הקולנוע היפני, ולפי הערכות המשטרה חברים בארגון למעלה ממאה אלף חברים (נכון לאפריל 2016).
מקורות
אף על פי שמקורות היאקוזה אינם ברורים, את מקורות היאקוזה המודרנית ניתן למצוא באמצע תקופת אדו והם מתחלקים לשניים: טֶקִייָה (的屋), אנשים שסחרו בסחורה אסורה, גנובה או מפוקפקת; ובקוטו (博徒), אלה שעסקו בהימורים.[1]
הטקייה היו מהמעמדות החברתיים הנמוכים ביותר באדו. עם התארגנותם לקבוצות מאורגנות החלו הטקייה למלא תפקידים מנהליים בתחום המסחר, כגון הקצאת מקום לדוכנים והגנה על הפעילות העסקית. במהלך פסטיבלי שינטו הקימו הטקייה דוכנים בסביבות המקדשים, וחלקם עסקו באבטחה. שאר הטקייה היו משלמים דמי שכירות עבור המקום והאבטחה.
התפשטות התופעה הביאה בסופו של דבר את הממשלה להכיר בארגונים אלה, העניקה לראשיהם שמות משפחה ולראשונה נתנה להם אישור לשאת ואקיזאשי - חרב סמוראים קצרה (הזכות לשאת קטאנה נותרה בלעדית למעמד הסמוראים והאצולה).
לבקוטו היה מעמד חברתי נחות עוד יותר, שכן הימורים לא היו חוקיים ביפן. בתי הימורים רבים קמו במקדשים נטושים בפאתי ערים וכפרים בכל רחבי המדינה. בנוסף על הימורים, עסקו הבקוטו גם בהלוואה בריבית, והחזיקו כוחות אבטחה משלהם. בתי ההימורים ועסקי ההלוואות, כמו הבקוטו עצמם, זכו לתדמית שלילית בקרב האוכלוסייה, ותדמית הבלתי-רצויים המאפיינת את היאקוזה מקורה בבקוטו; בכלל זה, גם מקור השם יאקוזה הוא במשחק קלפים פופולרי יפני, אוֹאִיצ'וֹ קאבּוּ, הדומה במקצת למשחק בלק ג'ק. במשחק זה, היד הגרועה ביותר היא 3-9-8, שבספירה יפנית נקראת יא-קו-זה.
כיום ניתן למצוא סימנים למקורות היאקוזה בטקסי החניכה שלהם, המשלבים אלמנטים פולחניים של הטקייה ושל הבקוטו. אף על פי שבחלוף השנים הפך עולם היאקוזה מגוון יותר, עדיין ישנן קבוצות המזדהות עם אחת מהקבוצות המקוריות; למשל, קבוצה של יאקוזה העוסקת בהימורים עשויה לקרוא לעצמה בקוטו.
ארגון
מבנה
בתהליך התהוותה, אימצה היאקוזה מערכת היררכית בה הקוֹבּוּן (子分; ילד מאומץ) חייב אמונים לאוֹיָאבּוּן (親分; הורה מאמץ). בהמשך נוסף ערך הג'ינגי (仁義; צדק וחובה), לפיו על הנאמנות והכבוד להכתיב את אורח חייו של היאקוזה. קשרי אויאבון-קובון נוסדים בטקס בו חולקים שני הצדדים כוסית סאקה. הטקס אינו ייחודי ליאקוזה, והוא נהוג בחתונות שינטו.
במהלך המלחמה הפסיפית חלה ירידה במספר החברים בארגון מכיוון שמרבית האוכלוסייה התגייסה למאמץ המלחמתי והחברה כולה הייתה נתונה תחת שלטון קפדני. עם זאת, לאחר המלחמה שבה היאקוזה לפעילות.
מצטרפים חדשים לשורות היאקוזה מגיעים ממגוון רקעים. רבים מהיאקוזה מתחילים את דרכם בבית ספר תיכון כעבריינים או כחברים בכנופיות בוסוזוקו. רבים מחברי היאקוזה הם בעלי שורשים קוריאניים או באים ממשפחות בורקומין בעלת מעמד סוציו-אקונומי נמוך.
בראש כל קבוצת יאקוזה עומד האויאבון, או קומיצ'ו (組長; ראש משפחה) שנותן פקודות לכפופים לו, הקובון. החברים קוטעים את כל קשריהם לחיים שקדמו להצטרפות, ונאמנותם עוברת לאויאבון שלהם. הם מתייחסים זה לזה כמשפחה - אבות, בנים, אחים גדולים ואחים קטנים. הרוב המוחלט של חברי היאקוזה הם גברים, ומספר הנשים המצומצם המשתייך לארגון נקראות נֶה-סאן (姐さん; אחות גדולה).
המבנה הארגוני של היאקוזה מורכב ביותר. לכל סינדיקט יש בוס, קומיצ'ו, וישירות מתחתיו נמצאים הסאיקו קומון (最高顧問; יועץ בכיר) והסוֹ-הוֹנבוּצ'וֹ (ראש המטה). תחתם נמצאים הוָוקַגָאשירה והפוקו-הונבוצ'ו, המנהלים מספר קבוצות באזור מסוים. לכל קבוצת יאקוזה מקומית באזור מסוים יש בוס מקומי, שנקרא שָטֶאיגָאשירה, ותחתיו משרתים סגנים, יועצים אנשי כספים וחיילים פשוטים.[2]
דרגתו של חבר ביאקוזה נקבעת לפי היררכיית סאקזוקי, או עם מי הוא חלק כוסית סאקה. אדם שחלק כוסית עם האויאבון הופך לחבר המשפחה הקרובה שלו, או קובון, ומקבל דרגה לפי הוותק שלו (אח בכור או אח צעיר). כל קובון בותו רשאי לחלוק כוסית עם הכפופים לו, ובכך ליצור סניף של הקבוצה הגדולה. סינדקט ימאגוצ'י-גומי, למשל, חולש על כ-2,500 בתי עסק ועל כ-500 תתי-ארגונים, המגיעים לרמה החמישית מתחת לארגון הגג.
טקסים
אחד המנהגים הידועים ביותר של היאקוזה הוא היוביצומה (指詰め), או קטיעת הזרת כאות חרטה או התנצלות. לאחר שביצע עבירה, על האדם לקטוע את קצה הזרת השמאלית שלו, ולהגיש את החלק לבוס שלו. לעיתים יעשה זאת בוס אזורי אל מול האויאבון על מנת להציל את אחד מאנשיו מעונש כבד יותר.
מקור המנהג הוא בדרך בה אוחזים בחרב. שלוש האצבעות התחתונות אוחזות בניצב החרב בחוזקה, בעוד האצבע המורה והאגודל רפויות יותר. הסרת האצבעות התחתונות, הזרת תחילה ומעלה, מחלישה בהדרגתיות את אחיזתו של האדם בחרב. הרעיון מאחורי זה הוא שאדם כזה נאלץ להסתמך יותר ויותר על חברי קבוצתו להגנה, ובכך מסכל פעולה עצמאית. בשנים האחרונות החלו חברי יאקוזה להרכיב אצבעות תותבות על מנת להסתיר את הגדם.[2]
ליאקוזה רבים יש כתובת קעקע, ונפוצות גם כתובות המכסות את כל הגוף. קעקועים המכסים את כל הגוף, הנקראים אירזומי, נעשים בשיטה המסורתית בה מכניסים את הדיו אל מתחת לעור תוך שימוש בכלים פשוטים ומחטים העשויות חזרן או פלדה. תהליך זה הוא איטי וכואב יותר מתהליך הקעקוע המקובל במערב, וגודל כתובת הקעקע מעידה על מחויבותו של האדם.
פעילות
המאפיין העיקרי של פעילות היאקוזה הוא חצי-חשאיות. הכוונה היא שרצח או גנבה, למשל, הם עיסוקים שנעשים לרוב בחשאיות, ולכן לא עוסקים בהם חברי היאקוזה[3] מצד שני, יאקוזה אינם מנהלים בעצמם את עסקיהם, שכן זהו עיסוק שאינו חשאי כלל, ולרוב מנהלים אותם אנשים שאינם שייכים לארגון, אך משלמים לו דמי חסות. למעשה, היאקוזה פועלת למיגור הפשעים הקטנים באזוריהם, וכנופיות הרחוב מעדיפות להימנע מאזורים אלה.
פעילותה של היאקוזה מקיפה תחומים שונים, והיא כוללת הימורים, סחר בבני אדם, סחר בסמים, סחיטה, הונאה וגביית דמי חסות,[4] אם כי קיים שוני בעיסוקים המותרים בין סינדקט אחד למשנהו. לרוב פועלים היאקוזה ברבעי קניות ובידור וברבעי החלונות האדומים.
העיסוק בסחיטה הוא מרכזי בעולם היאקוזה, והם מפעילים שיטה ייחודית הנקראת סוֹקָאִייָה (総会屋; אנשי ישיבות). אנשי הסוקאייה הם סחטנים מקצועיים, ותפקידם הוא לגלות מידע וסודות מביכים אודות חברי ההנהלה הבכירה של תאגיד מסוים. לאחר מכן הם משתמשים במידע על מנת לדרוש כסף בתמורה לכך שלא יפרסמו אותו בישיבת מחזיקי המניות או בתקשורת.[5] בנוסף, לעיתים משיגים היאקוזה דריסת רגל בישיבות מחזיקי המניות של חברה מסוימת על ידי רכישת מספר קטן של מניות, ואז מאיימים על שאר מחזיקי המניות וכך למעשה משתלטים על החברה.
עם זאת, היאקוזה משקיעה גם באופן לגיטימי, ובבעלות הסינדקטים השונים חברות השקעות, חברות בנייה ועוד. ליאקוזה אף נוכחות בעולם הפיננסים של יפן, ויש להם קשרים לחברות פיננסיות רבות. התופעה הייתה נפוצה במיוחד בבורסה לניירות ערך של אוסקה, ובמרץ 2008 החליטה הרשות לניירות ערך לחקור את כל החברות בבורסה ולסלק את כל בעלות הקשרים ליאקוזה.[6]
סיוע
בין היאקוזה ומשטרת יפן קיים הסכם לא-כתוב לפיו מותר לראשונים לסייע בעת משבר, אך מבלי לפרסם עצמם. למשל, לאחר רעידת האדמה בקובה ב-1995, החלו חברי סינדקט יאמגוצ'י-גומי, שבסיסו בקובה, לסייע לתושבים מיד לאחר הרעידה, תוך שהם מספקים להם מזון ומחסה. פעילות זו של היאקוזה זכתה לסיקור נרחב בכלי התקשורת, במיוחד על רקע התגובה האיטית של רשויות יפן לאירוע.[7]
לאחר רעידת האדמה בסנדאי הפעילו קבוצות היאקוזה את מערך הסיוע שלהם פעם נוספת. הקבוצות שלחו משאיות עמוסות במזון, שתייה, שמיכות ושאר פריטים חיוניים מאזורי טוקיו וקובה לאזורי האסון. הסיבה לסיוע שמגישים היאקוזה בעתות משבר לחברה המנדה אותם היא ערך הנינקיו (侠映) בו מחזיק הארגון, המקדש נדיבות, צדק ועזרה לחלשים.[8]
ארגונים
נכון לשנת 2016 ישנם כ-102,560 אנשים החברים בארגוני פשע שונים המרכיבים את היאקוזה.[דרושה הבהרה] להלן שלושת הארגונים הגדולים ביותר, המאגדים תחתם את כל קבוצות היאקוזה ביפן:
| שם | תיאור | מון |
|---|---|---|
| יאמגוצ'י-גומי (六代目山口組) |
נוסד בקובה ב-1915 והוא הגדול בארגוני היאקוזה של יפן, עם 55,000 חברים - כמחצית מכלל היאקוזה במדינה. הצלחת הארגון הביאה לכך ששמו הפך לשם נרדף לפשע המאורגן היפני מחוץ ליפן. האויאבון הנוכחי של הארגון הוא שינובו צוקאסה | 
|
| סומיושי-קאי 住吉会 |
הארגון השני בגודלו במדינה, ובו חברים כ-20,000 אנשים. נוסד בשיזואוקה ב-1949, ארגון זה הוא למעשה התאגדות של מספר קבוצות יאקוזה קטנות יותר, וההנהגה מורכבת ממספר אנשים. עם זאת, המנהיג העליון הוא שיגאו נישיגוצ'י. | שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: |
| אינגאווה-קאי 稲川会 |
נוסד ב-1958. זהו הארגון השלישי בגודלו במדינה, וחברים בו כ-15,000 אנשים. בסיסו שוכן בטוקיו-יוקוהמה, ומנהיגו הוא יושיו צונודה. |
ראו גם
לקריאה נוספת
- יעקב רז, אחי, היאקוזה: מסע אישי אל תוך המאפיה היפנית, מודן, 2004.
- Kaplan, David E. and Alec Dubro. Yakuza: Japan's Criminal Underworld. University of California Press, 2003. מסת"ב 9780520215627.
- Szymkowiak, Kenneth. Sokaiya: Extortion, Protection, and the Japanese Corporation. M.E. Sharpe, 2002. מסת"ב 9780765607805.
קישורים חיצוניים
- סקירת משטרת יפן על היאקוזה, אתר משטרת יפן
סוכנויות הידיעות, לאן נעלמו חברי היאקוזה של יפן?, באתר TheMarker, 10 במרץ 2014- יוני שדמי, אחי יעקובו, באתר nrg, 10 ביוני 2010
- אילן ליאור, יפאן: היאקוזה מצטרפת לסיוע, אך שומרת על פרופיל נמוך, באתר הארץ, 20 במרץ 2011
- עמרי רייס, אימפריית הפשע: בעולם התחתון ביפאן השמש אינה עולה, באתר הארץ, 19 במרץ 2011
- דנה פאר, יאקוזה: המשפחה שלא רוצים להכיר, באתר ynet, 28 בספטמבר 2008
- אנתוני ברונו, THE YAKUZA.
- ג'ייק אדלשטיין, This Mob Is Big in Japan, וושינגטון פוסט, 11 במאי 2008
- ג'ייק אדלשטיין, Yakuza to the Rescue, 18 במרץ 2011
- ג'יימס סטרנגולד, QUAKE IN JAPAN: GANGSTERS; Gang in Kobe Organizes Aid for People In Quake, הניו יורק טיימס, 22 בינואר 1995.
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
29478762יאקוזה