יצחק בן מנחם (קצין)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יצחק בן מנחם
לידה 7 ביולי 1929
כ"ט בסיון תרפ"ט
רמתיים
פטירה 12 בדצמבר 1955 (בגיל 26)
כ"ז בכסלו תשט"ז
מוצב נוקייב מזרחית לכנרת
כינוי גוליבר
דרגה רב-סרן רב-סרן
תפקידים בשירות
לוחם חטיבת אלכסנדרוני
לוחם בגדוד הקומנדו 89
לוחם יחידה 101
מפקד פלוגה בחטיבת גבעתי
מדריך בקורס מפקדי פלוגות
מפקד פלוגה ד' בגדוד 890
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאותמלחמת העצמאות
קרב תל השומר
קרב לטרון
פעולות התגמול
מבצע נבי סמואל
מבצע כנרת
משמאל לימין: אריאל שרון, אהרן דוידי ויצחק בן מנחם (גוליבר), במשטרת חן יונס בזמן מבצע אלקיים

הרמטכ"ל מוטה גור:
"אני לא זוכר עוד אדם כמוהו". "אבידה לאומית ממדרגה ראשונה".

הרמטכ"ל משה דיין, בהספד בלוויה של יצחק בן מנחם:
"עם ישראל וצבאו מביאים למנוחות חייל גיבור...יצחק בן מנחם בחר בגבורה את דרך חייו - להיות מסוכך בגופו על האחרים. יצחק בן מנחם לחם בגבורה - ובגבורה נפל, כשהוא פורץ בראש יחידתו."[1]

אלוף במילואים מתן וילנאי כתב בספרו:
"גוליבר היווה השראה עבורי לדרך בה צריך לפקד על חיילים."
(מתוך ״ידעתי את ארצי״, מאת מתן וילנאי ויניב מגל, הוצאת ידיעות אחרונות/ספרי חמד, 2019, עמודים 54–55)

יצחק (גוליבר) בן מנחם (כ"ט בסיון תרפ"ט, 7 ביולי 1929 - כ"ז בכסלו תשט"ז, 12 בדצמבר 1955) היה לוחם ומפקד בחטיבת הצנחנים ויחידה 101 נפל במוצב נוקייב במבצע כנרת. כשנה לאחר מותו יצא צה"ל למבצע גוליבר, פעולת תגמול במטרה לתקוף את מצודת המשטרה הירדנית בע'רנדל שבערבה (מול קיבוץ יהל) ומספר מבנים סביבה. מבצע זה נקרא על שמו של בן מנחם.

ביוגרפיה

יצחק בן מנחם נולד וגדל ברמתיים, בן יחזקאל וגיטה מראשוני המתיישבים ברמתיים. הוא למד בבית הספר העממי ע"ש יוסף אהרונוביץ. את לימודיו בבית ספר סיים בכתה ט'. עבר לכפר סבא וסיים שם את כיתה י' והצטרף לשורות "הפועל" כפר-סבא. שיתף עצמו בתחרויות מטעם בתי-הספר. השיג שיא ארצי בזריקת משקולת והצטרף אל שורות הגדנ"ע. משסיים את השביעית והשמינית בבית חינוך תיכון בתל אביב, ניסה לנוטרות, אך הבריטים חדלו מכבר לגייס בחורים נוספים. ב-12 בדצמבר 1947 הצטרף לחי"ש השריון, תחת פיקודו של אריק שרון, כמפקד כיתה.

מלחמת העצמאות

בן מנחם השתתף במלחמת העצמאות בקרבות שונים ונודע כאחד המפקדים הנועזים בצה"ל. בחטיבת אלכסנדרוני: הוא השתתף במארבים נגד השיירות הערביות שנעו לכיוון יפו.

קרב תל השומר

עקב תחילת ההשתלטות הערבית החמושה על מחנה תל השומר (במסווה של עובדים) הוחלט לכבוש את המחנה על ידי כוחות חטיבת אלכסנדרוני. בתחילה נשלח סיור מוסווה של גדוד 33, וב-15 באפריל 1948 פרצו שתי פלוגות מגדודים 33 ו-32 אל המחנה. המחנה הגדול נכבש עד סופו של אותו היום, פרט למובלעת צרה בדרום שנכבשה במהלך מבצע חמץ, כשבועיים מאוחר יותר. בסופו של הקרב נמנו לכוחות אלכסנדרוני שלושה הרוגים, לעומת עשרות ערבים שנהרגו במהלך הקרב ובמהלך ניסיון להתקפת-נגד. בקרב שימש בן מנחם כמקלען והפך בעזרתו משאית התגבורת שהגיעה למקום.

קרב לטרון

ערך מורחב – קרב לטרון

לקרב זה יצא בן מנחם כמקלען בפלוגה ב' בגדוד 32, בחטיבת אלכסנדרוני.

המג"ד צבי גרמן מספר:

"אני זוכר את גוליבר הולך וחוזר מתוך הקרב, כל הזמן, ללא הפסקה, עוזר ומסייע לאחרים ולפצועים ומתנהג מעל ומעבר למה שחייל יכול לעשות. היה שם כל כך חם ולא היו מים, אז הוא פשוט שתה שמן רובים".

בכנס לאחר הקרב הביע בן מנחם ביקורת חריפה על התנהלות הקרב מול הפיקוד הבכיר של צה"ל.

ביוני 48 הצטרף כמ"כ ומקלען לגדוד 89 הגדוד הקומנדו של סא"ל משה דיין, גדוד שהורכב מטובי הלוחמים, מתנדבים כולם, עם גדוד זה השתתף במבצע דני ובמבצע עין.

בגיל 19 נבחר כחבר משלחת צבאית לארצות הברית בכדי לייצג את המדינה וצה"ל במפגשים עם יהדות ארצות הברית.

לאחר מלחמת העצמאות

עבר קורס קצינים ושירת במשלטים בבית גוברין ובאמציה. בשלב זה השתחרר בן מנחם מהצבא ולמד משפטים באוניברסיטה העברית במשך שלוש שנים במהלכם שירת במילואים בתור מפקד פלוגה בגבעתי, בהמשך עבר קורס מג"דים. במקביל סייע ליחידה 101 והשתתף בפעולות בהן מבצע נבי סמואל (הפעולה שבעקבותיה הוקמה ה-101) ובפעולות באזור נס הרים כאיש מילואים. בינואר 1954 חזר לקבע בדרגת סרן בתור מדריך בקורס מפקדי פלוגות. בהמשך הצטרף לצנחנים והחליף את מוטה גור בפיקוד על פלוגה ד' בגדוד 890. נפל ב-11 בדצמבר 1955 (כ"ו בכסלו ה'תשט"ז, נר שני של חנוכה) במבצע כנרת והועלה לדרגת רב-סרן. נקבר בבית-הקברות ברמתיים.[2]

בן מנחם השתתף בפעולות התגמול בקלקיליה.

מבצע כנרת

ערך מורחב – פעולת כנרת

מבצע עלי זית (פעולת כנרת): ב-11 בדצמבר 1955 פשט כוח של צה"ל על מוצבים סוריים בחופה המזרחי של הכנרת, בתגובה להתנכלויות סוריות לדייגים בכנרת. כ-50 חיילים סורים נהרגו וכ-30 נשבו. לצה"ל היו 6 הרוגים.

בן מנחם פיקד על כוח משימה ד' - פלוגה מגדוד 771 (גדוד המילואים של חטיבת הצנחנים) ומשימתו: כיבוש מוצב כפר עקיב שלחוף הכנרת. לאחר שנחת מהים באזור הכפר, נע הכוח אל נקודת הזינוק להתקפה והגיע שבע דקות לפני שעת השין. פטרול סורי שלא הבחין בחיילים התקרב לכוח ואז אחד הצנחנים פלט כדור כמו כן נשמעה אש מכורסי במצב זה החליט גוליבר, לפתוח בקרב מוקדם מהמתוכנן. הכוח הישראלי תקף את מבני המגורים במוצב הסורי. בזמן הקרב נהרג בן מנחם לאחר שנפגע מרימון סורי שהתגלגל לעברו. את הפיקוד נטל סגנו, טיבי שפירא. חלק מהחיילים הסורים ברחו מהמוצב עם תחילת הלחימה. בשעה 10:15 הסתיים הקרב והוחל בריכוז פצועים, שבויים ושלל. בחצות לילה פוצץ הכפר. אחרי כן נסוג הכוח. בסיום הקרב על מוצב כפר עקיב היו לצה"ל 2 הרוגים ו-2 פצועים. לסורים היו 9 הרוגים ו-2 חיילים שנלקחו בשבי. בכלל המשימה אבדות צה"ל 8 הרוגים ו-19 פצועים. 2 לוחמים צוינו לשבח לסורים: 54 הרוגים וכ-35 פצועים.[3][4]

הנצחה

בשנת 1956 הוצא לזכרו ספר בשם "אדם ולוחם".[5] בספרו של אורי מילשטיין, "מלחמות הצנחנים" הועלה זכרו. משנת 1958 נערך במשך שנים מרוץ הצנחנים ע"ש גוליבר בהשתתפות טובי הרצים בישראל.[6][7][8][9]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33216683יצחק בן מנחם (קצין)