רבי יצחק אהרן איטינגא
| לידה |
יוני 1827 י"א בסיוון ה'תקפ"ז [[קובץ:תבנית:דגל/לבוב|קישור=לבוב|גבול|22x16pxpx|לבוב]] לבוב  האימפריה האוסטרו-הונגרית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
ינואר 1891 (בגיל 63) ז' בשבט ה'תרנ"א | ||||
| מקום מגורים | לבוב | ||||
| השתייכות | יהדות גליציה | ||||
| תחומי עיסוק | רבנות | ||||
| תפקידים נוספים | נשיא כולל חבת ירושלים | ||||
| בני דורו | רבי צבי הירש אורנשטיין רבי יצחק שמלקיס | ||||
| חיבוריו | שו"ת מהרי"א הלוי | ||||
| בת זוג | חיה טאבא | ||||
| אב | רבי מרדכי זאב איטינגא | ||||
| אם | מרים מניא | ||||
| |||||
רבי יצחק אהרן הלוי איטינגא (י"א בסיוון ה'תקפ"ז, 6 ביוני 1827 – ז' בשבט ה'תרנ"א, 16 בינואר 1891), מפוסקי ההלכה בגליציה, רבה של לבוב, ונשיא כולל חבת ירושלים. ספרו "שו"ת מהרי"א הלוי".
ביוגרפיה
נולד בלבוב לרבי מרדכי זאב איטינגא ולמרים מאניא. נקרא יצחק אהרן על שם אביו של רבי מרדכי זאב. בצעירותו למד אצל אביו. נשא את חיה טאבא בת רבי אברהם אבלי מטרנוב (נפטרה בכ' באב תרל"ט).
התפרסם בעושרו, ונודע במיוחד כבעל מידות טובות וענוותן.
היה מקורב לרבי יצחק אייזיק אייכנשטיין מזידיטשוב ומיודד עם רבי חיים הלברשטאם מצאנז[א].
בצעירותו הוגשו לפניו הצעות-רבנות בערים ריישא, טיסמניץ, ז'ולקבה וטרנופול, אך הוא דחה אותן מכיוון שרצה להתגורר בסמוך לאביו[1]. בשנת תרכ"ו מונה כרבה של פשמישל, אך לא עבר לגור בה אלא המשיך להתגורר בלבוב ונסע אליה מדי פעם. בשנת תרל"ה, לאחר פטירת רבי יוסף שאול נתנזון, התמודד לרבנות לבוב בתמיכת החסידים והציבור העממי שכונו "הדמוקרטים", מול רבי צבי הירש אורנשטיין שנתמך בידי השכבה הגבוהה של הקהילה שחבריה כונו "האצילים". בהתמודדות זכה רבי צבי הירש אורנשטיין. לאחר פטירת הרב אורנשטיין בשנת תרמ"ח, נבחר פה אחד לרבנות העיר. ברבנות העיר שימש כשלוש שנים, עד לפטירתו.
בבחירות לפרלמנט האוסטרי שנערכו בשנת תרל"ט היה רי"א איטינגא בין ארבעת המועמדים מטעם תנועת מחזיקי הדת (יחד עם רבי שמעון סופר, רבי צבי הירש אורנשטיין ורבי יצחק שמלקיס). בבחירות זכה רבי שמעון סופר לבדו[2].
בפולמוס על פרישת הקהילה הספרדית בסיגט צידד רבי יצחק אהרן בזכותם של הפורשים.
נפטר בז' בשבט תרנ"א בעודו קורא בקול קריאת שמע[ב]. את מקומו ברבנות לבוב מילא בשנת תרנ"ד רבי יצחק יהודה שמלקיש שזכה בבחירות הפנימיות לרבנות העיר.
בנשיאות כולל גליציה
אחר פטירת אביו מילא את מקומו כנשיא ומנהל בפועל של כולל חבת ירושלים. במסגרת תפקידו העביר 50,000 פלורינים בשנה לנתמכי הכולל בארץ ישראל.
בשנת תרל"ז נעשה ניסיון לערער על סמכותו על ידי השד"רים אלימלך פרלמן מירושלים ואברהם הלוי קולישר מצפת, שטענו שסכומים גדולים שנאספו לא הגיעו ליעדם. במסגרת הפולמוס אף הודפס נגדו בלבוב באותה שנה ספר בשם "אגרת פתוחה". יצחק אלפסי משער שהשלוחים היו חסידי רוז'ין שנטרו לו איבה עקב תמיכתו הבלתי-מסויגת ברבי חיים הלברשטאם מצאנז במחלוקת בין שתי החצרות[3]. עיתוי הערעור אף הוא בא ברקע אותה המחלוקת: לאחר פטירת רבי חיים הלברשטאם (בשנת תרל"ו)[4]. המערערים הצליחו להוציא ממנו מכתב התפטרות כביכול עקב מחלה, ועל מקומו נבחר ירחמיאל הורוויץ מנכבדי קהילת לבוב (מתלמידי רבי יעקב משולם אורנשטיין, ה"ישועות יעקב"), כשלצידו ועד המורכב ממספר עסקנים נוספים, בתמיכת רבי צבי הירש אורנשטיין, רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם, רבי שמעון סופר, רבי דוד מקשנוב ורבי משה אונגר[5]. להגנת רבי יצחק אהרן, יצא הירש גולדנשטרן בספר בשם "אגרת בקורת" בו הדפיס את מכתבו של רבי יצחק אהרן המספר כי ההתפטרות נכפתה עליו בניגוד לעמדה הרשמית שזו נעשתה עקב מצב בריאותו. בשבט תרל"ז התכנסה בבוכניה אספה בהשתתפות רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם, רבי ברוך הלברשטאם, רבי יהושע מקמינקא ורבי אריה לייב ממושצ'יסק. באספה נקבע שרבי יצחק אהרן איטינגא ישוב לנהל את הכולל בשיתוף עם הרב הורוויץ, אך למעשה לא היה הורוויץ בקו הבריאות, ורבי יצחק אהרן התנה את שובו לתפקיד בשותף נוסף לצידו שיגן עליו מפני אשמות מעילה נוספות. לבסוף מונה לתפקיד גיסו רבי ישראל רפפורט מטרנוב[6].
בשנת תרמ"ד חתם על הסכם בין כולל אוסטריה לכולל ויזניץ בטבריה וצפת, יחד עם רבי מנחם מנדל הגר וגיסו רבי ישראל רפפורט.
משפחתו
היו לו שלושה בנים, ושלוש בנות. בניו נפתלי הירץ, שהיה סוחר בלבוב; יעקב; שלמה; ובנותיו ניטשא, שנישאה ליהושע זוסמן מסטרי; אסתר, שנישאה ליוסף כץ; וחנה מיכלה, שנישאה לחיים מאירזון.
ספרו
- שו"ת מהרי"א הלוי, לבוב תרנ"ג
כמה תשובות ממנו הודפסו בחייו בספרו של אביו "מאמר מרדכי", לבוב תרי"ב.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- שו"ת מהרי"א הלוי, לבוב תרנ"ג באתר אוצר החכמה.
- תשובות ממנו, הודפסו בחייו בספרו של אביו "מאמר מרדכי", לבוב תרי"ב.
ביאורים והרחבות
- ^ כאשר החרימו חסידי רוז'ין את רבי חיים הלברשטאם בכותל המערבי בשנת תרכ"ט במהלך המחלוקת בין חצרות צאנז ורוז'ין, כתב רבי יצחק אהרן מכתב מחאה נגד חסידי רוז'ין. תוכן המכתב מופיע אצל: יוסף דוד ויסברג, רבנו הקדוש מצאנז - חלק ג', ירושלים תשל"ו - תש"מ, עמ' כ"ב, באתר אוצר החכמה. כתגובה פורסם נגדו "קול מהיכל - תוכחת מגולה", ובו קוראים בני ארץ ישראל לרי"א איטינגא לבל יתערב בריב לא לו.
- ^ להספד עליו, ראו: גרשון שטערן, מקור דמעה, פקש תרנ"א.
הערות שוליים
- ^ מאיר וונדר, אנציקלופדיה לחכמי גליציה, חלק א', ירושלים תשל"ח, עמ' 124
- ^ שמואל דוד לוין, "הגאון רבי יצחק יהודה שמעלקיש זצ"ל", בתוך: מוריה, קעא-קעב (שנה טו ג-ד), ירושלים תשמ"ז, עמ' ק"א, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ יצחק אלפסי, בספרו מאורות מעולם התורה, ירושלים תשס"ה, עמ' 132.
- ^ יחזקאל שרגא פרנקל, רבינו הקדוש משינאווא - חלק א', רמת גן תשס"ב, עמ' רי"א, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ נאמנו מא"ד, ניו יורק תשס"ו, עמ' קס"ז.
- ^ יחזקאל שרגא פרנקל, רבינו הקדוש משינאווא, רמת גן תשס"ב, חלק א', עמ' רי"ב.
36579081יצחק אהרן איטינגא