יפנית קלאסית

יפנית קלאסית (ביפנית: בונגו-文語) היא השפה הספרותית הארכאית של יפן.

היפנית הקלאסית היא הגרסה הספרותית של השפה היפנית התיכונה המוקדמת (中古日本語), שדוברה ביפן בתקופת הייאן, וכוללת גם השפעות מאוחרות יותר.

היפנית הקלאסית הייתה השפה התקנית ששימשה את הסופרים היפנים עד המחצית הראשונה של המאה ה-20. כבר בתקופת מייג'י התחילו סופרים יפניים להשתמש ביפנית מדוברת, אך רק אחרי מלחמת העולם השנייה עברו מרבית כתבי העת היפניים והמסמכים לשימוש ביפנית מדוברת והיפנית הקלאסית נותרה בשימוש רק בצורות טקסיות, דוגמת שירת ההאיקו.