יוסף רוס
| לידה |
1911 אנטוורפן, בלגיה |
|---|---|
| פטירה |
24 בינואר 1991 (בגיל 80 בערך) ישראל |
| שם לידה | יוסף רוזנברג |
| לאום | ישראלי |
| תחום יצירה | קריקטורה |
יוסף רוֹס (רוזנברג) (Ross; 1911 – 24 בינואר[1] 1991) היה קריקטוריסט ישראלי שפעל בארץ החל באמצע שנות ה-30.
ביוגרפיה
יוסף רוס נולד בשם יוסף רוזנברג בשנת 1911 באנטוורפן שבבלגיה (פלנדריה) וגדל באמסטרדם שבהולנד. הוא החל לצייר כבר נעוריו, ואף שמעולם לא למד ציור באופן פורמלי,[2] למד ברייקסמוזיאום באמצעות ציור היצירות המוצגות בו. בראשית שנות ה-30 נסע ללמוד רפואה בברלין בירת גרמניה. הציור היה תחביב, שאִפשר לו לממן את לימודיו. כעבור שלוש שנים, ב-1933 (ראשית ימי גרמניה הנאצית), הופסקו לימודיו בעקבות קריקטורות של מוריו שצייר, והוא חזר להולנד והחל להתפרנס מציור קריקטורות תחת השם "Yuppy". בשנת 1935 עלה לארץ ישראל עם רעייתו רבקה[1] והתיישב בתל אביב ברחוב ארנון. זמן קצר לאחר עלייתו החל לפרסם קריקטורות בעיתונות הארצישראלית, ובאותה תקופה גם פתח משרד פרסום שהציע עבודות גרפיקה לחברות מסחריות ועליו היה עיקר פרנסתו. הקריקטורה הראשונה שלו, שעסקה בהצגה של תיאטרון "אהל", התפרסמה בעיתון "דבר". רוס היה מהקריקטוריסטים הראשונים ביישוב, ונחשב בזמנו לאחד הקריקטוריסטים הפעילים ביותר.[3] עבודותיו התפרסמו במרוצת השנים במרבית היומונים בארץ,[2][3] בהם "דבר", "הארץ" (שבו היה הראשון שצייר קריקטורות של תיאטרון),[2] "פלסטיין פוסט" (שנקרא בהמשך "ג'רוזלם פוסט"), הדור, "ידיעות אחרונות", "מעריב",[3] "הצופה" ו"ויאצה נוסטרה", ובסך הכול ב-14 עיתונים ושבועונים.[4] עם זאת, לאורך כל הקריירה שלו עבד כפרילנסר ומעולם לא נמנה עם צוות קבוע של עיתון. בראיון ל"מעריב" ב-1967 סיפר שהוא גאה בכך, מפני שרצה לשמור על העצמאות שלו בציור: "לא רציתי להיות כפוף לאף אחד, וגם לא לשום תכתיב פוליטי. מסיבה זאת אני עוסק בפרסום ובגרפיקה לפרסום לפרנסתי, ואילו ציור הקריקטורות הוא לי שעשוע שהפך לכעין מקצוע-משנה."[2]
בין הקריקטורות שלו היו שלעגו לשלטונות המנדט הבריטי ונפסלו על ידי הצנזורה, ואותן שלח רוס לארצות הברית, שם התפרסמו בעיתונים אמריקניים ציוניים.[4] בשנת 1947 יצר סדרה של קריקטורות שליוו את דיוני ועדת אונסקו"פ, שהוקמה על ידי האו"ם והתבקשה לבחון את מעמדה של ארץ ישראל. לאחר סיום הדיונים נסע ללונדון, שם פרסם ספר מעבודות אלו ובו קריקטורות של כל חברי הוועדה (הספר יצא במקביל במהדורה צבעונית מצומצמת ובמהדורת דפוס אופסט בשחור-לבן שהודפסה בתל אביב על ידי דפוס 'מפעיל').[3]
לאורך הקריירה שלו צייר יותר מ-20,000 קריקטורות.[4] על עבודותיו חתם בשם "רוס".
הוא צייר את מרבית האישים הבולטים ביישוב ובמדינה, וכן מנהיגים של הציונות העולמית, שחקנים ומוזיקאים. רבות מהקריקטורות שלו הופיעו גם בעיתונות בחו"ל.[2]
לדברי העיתונאית אינגה דויטשקרון במאמר שפורסם ב"מעריב" במלאת 50 שנה ליצירתו בארץ, רוס "השכיל לתמצת סיטואציות פוליטיות סבוכות בכמה קווים אשר המחישו בבהירות את הנושא. הוא גרם לכל הסובבים אותו לחייך, אף על פי שחשף במערומיו את כל מי שצייר – לטוב ולרע".[4]
רוס עצמו סיפר על עבודתו בראיון ל"מעריב" (1967)[2]:
”אני רוצה לצייר את אופיו של האיש. אינני נמנה על הקריקטוריסטים המאריכים את האף, או מעקמים את הלסת של ה'קורבן' שלהם. אני מחפש את הטיפוסי ואת המיוחד שבפנים. אינני מצייר מצב אלא מנסה להקיף ולשקף את הבעיות מאותו צד שמאמר איננו יכול לעשות”
לצד קריקטורות פוליטיות, רוס הִרבה לצייר סיטואציות מהצגות התיאטראות וכן קריקטורות של התזמורת הפילהרמונית הישראלית. לפילהרמונית, שאותה ליווה מיום הקמתה, הוקדש פרק נרחב ביצירתו. הוא יצר קריקטורות בזמן הקונצרטים, והן פורסמו בעיתונות היומית ובאוספים מיוחדים שהוציא במהלך השנים.[5]
במהלך השנים פרסם כמה אלבומי הדפסים של תיאורי נוף, ובשנת 1967 הציג תערוכה מקיפה מעבודותיו במוזיאון ארץ ישראל.
בנוסף לעבודתו כקריקטוריסט וכמעצב שימש רוס כנשיא מועדון רוטרי תל אביב וכחבר המועצה הציבורית של עמותת אנוש (נפגעי נפש).
רוס היה אב לשני בנים ובת בשמות: גדעון, רלפי ותמר.[2] הוא נפטר בינואר 1991 ונקבר בבית העלמין קריית שאול בסמיכות לקבר ידיד נעוריו פיליפ ברוניה-פוקס[1].
פרסומיו
- U.N., S.C.O.P, Jerusalem, 1947, Palestine, 1947.
- UNSCOP, ,Mafil, London, 1947
- דגון (עלון פנימי), דגון בתי ממגורות, חיפה, 1963
- התזמורת הפילהרמונית הישראלית: תרצ"ז–תשכ"ב, 1936–1961, תל אביב: רוס, תשכ"ב 1961. (אלבום איורים של דמויות מעולם התזמורת)
- ל' שנה בחיי התזמורת הפילהרמונית הישראלית: תרצ"ז–תשכ"ז, תל אביב: אגודת התזמורת הפילהרמונית הישראלית, 1966.
- ציורים, רישומים, קריקטורות, תל אביב: מוזיאון הארץ – המוזיאון ההיסטורי לתולדות תל אביב, 1967.
- ירושלים: 6 ציורים, [ירושלים?: חמו"ל, 1967?]. (שישה רישומים של אתרים שהכיר מלפני מלחמת העצמאות, שבעקבות מלחמת ששת הימים יכלו ישראלים שוב לבקר בהם)[6]
- 50 שנה לתזמורת הפילהרמונית, תל אביב: סטימצקי, 1987. (ציורים של חברי התזמורת ומנצחיה)
- 30 שנה מחיי ישראל 1978
- Rotary in Cartoons
- International Inner Wheel 1979
לקריאה נוספת
- הפילהרמונית בקו ובצליל: יוסף רוס מצייר את התזמורת; אוצר: יורם א. שמיר; עורכת ראשית: מיה דבש, חולון: המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, 2012. (קטלוג תערוכה, קיץ 2012)
קישורים חיצוניים
- הפילהרמונית בקו ובצליל, אתר המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, 2 ביולי - 20 בנובמבר 2012
- הילה זהבי ואביהו אגוזי, מן הארכיון - חשיפה ראשונה לקריקטוריסט יוסף רוס, אתר המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס
- שרגא הר-גיל, אנשים מאחורי הכותרת | קריקטורה לרפואה, מעריב, טור 2, 3 באוגוסט 1967 (עם תערוכתו במוזיאון לתולדות תל אביב)
- אינגה דויטשקרון, 50 שנה קריקטוריסט, מעריב, 24 בפברואר 1986 (במלאת לו 75 שנה ו-50 שנה לקריירה שלו בארץ)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 יוסף רוס באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 שרגא הר-גיל, אנשים מאחורי הכותרת | קריקטורה לרפואה, מעריב, טור 2, 3 באוגוסט 1967.
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 הילה זהבי ואביהו אגוזי, מן הארכיון - חשיפה ראשונה לקריקטוריסט יוסף רוס, אתר המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס.
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 אינגה דויטשקרון, 50 שנה קריקטוריסט, מעריב, 24 בפברואר 1986.
- ^ הפילהרמונית בקו ובצליל: יוסף רוס מצייר את התזמורת; אוצר: יורם א. שמיר; עורכת ראשית: מיה דבש, חולון: המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, 2012.
- ^ סקירה: 'Apres Guerre,' Jewish Observer and Middle East Review 17 (1968).
26405567יוסף רוס