יוסף צבי רימון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק במשורר י"צ רימון. אם התכוונתם לנכדו, הרב יוסף צבי רימון, ראו יוסף צבי רימון (רב).
יוסף צבי רימון
יוסף צבי רימון, 1939
יוסף צבי רימון, 1939
לידה יוני 1889
פטירה דצמבר 1958 (בגיל 69)

יוסף צבי (י"צ) רימון (י"ח בסיוון תרמ"ט, 17 ביוני 1889 – ו' בטבת תשי"ט, 17 בדצמבר 1958) היה משורר וסופר עברי דתי ישראלי.

חייו

י"צ רימון נולד בפולין לאפרים אליעזר גְרַנַט, שהיה למדן וסופר. נקרא על שם סבו, עליו כתב ש"היה איש קדוש". למד בישיבת לידא של הרב יצחק יעקב ריינס עד לעלייתו לארץ ישראל בגיל 20. מתוך לימודו בישיבה פתוחה יחסית, פנה עם אחיו, יעקב רימון, לכתיבת שירה.

בארץ נפגש עם הסופר אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ' (אז"ר), וזה הביאו אל הרב קוק. משעה שנפגשו, התקרבו מאוד. י"צ רימון הצעיר הושפע ממנו עמוקות וחלק משיריו הם ממש פירושים או גרסה שירית לדברי הרב קוק. הרב קוק עצמו העריך מאוד את המשורר וכתב עליו "הגיע הזמן להתעורר, לתת כבוד למשורר המיוחד במינו בזמננו... הנהו העלול לפתוח מסלול הקודש בשירת ישראל המתחדשת... לחזק ולאמץ את ידיו הטהורות של האיש הטהור...".

רימון נדד ברחבי ארץ ישראל והתגורר בערים רבות, כולל תקופה בצפת בה למד גם את תורת הנסתר. גם אחר כך, כשהתגורר במקומות אחרים, היה הולך מדי פעם לצפת. מחוסר כסף היה עושה את המסע ברגל, כשהוא לוקח מפעם לפעם 'טרמפ' על עגלה, ועוצר בבתים של מכרים ביישובים שבדרך, בין השאר בביתו של קדיש לוז בדגניה ב'.

בשנת ה'תרפ"ג (11 באוקטובר 1922) נפצע קשה על גדות הירקון בידי פורעים ערבים. רימון הגלה עצמו מביתו למשך כ-15 שנים ועשה בעיקר בצפת ובגליל. החל משנת ה'תרצ"ו (1936) התגורר עם משפחתו בתל אביב. יש אומרים ש"ההגנה" נקמה את פציעתו , ופגעה קשות באלה שפצעוהו.

ביוני 1956 קיבל את פרס הנשיא יצחק בן-צבי[1].

בשנת 1994 קראה עיריית ירושלים רחוב על שמו בשכונת רמת בית הכרם (הרחוב הראשון בשכונה), שדרות יוצ"ר בתל אביב קרויות על שמו, וכן רחוב בבני ברק.

בנו הוא דוד רימון. נכדו, הרב יוסף צבי רימון, הוא רב שכונה ביישוב אלון שבות וראש בית המדרש במרכז האקדמי לב.

שירתו

שירתו זכתה להכרה רחבה ביותר, הן בציבור הדתי והן בציבור החילוני. היה בקשר עם סופרי ומשוררי התקופה, כביאליק, עגנון, ברנר ועוד, וכן גם שמר על קשר עם רבנים רבים ובראשם הרב קוק. שיריו פורסמו בעיתונים וכתבי עת רבים, החל מביטאונים חרדיים וכלה ב"הפועל הצעיר" ו"המשמר". אף רבנים חרדיים הכירו את שירתו, והרבנים יהודה עמיטל ואליעזר יהודה ולדינברג סיפר שהכיר רבים משיריו בעל פה[2]. רוחב הציבור שאליו הגיעה שירתו מרשים, אך גם עצם היותו משורר החש בעוצמה בעת ובעונה אחת בכח הדתי ובכח השירה שבו ייחודית, ואין לה כל דוגמה נוספת בדורו.

מאפייני שירתו

בשירים שכתב בצעירותו הוא מקפיד על משקל וחרוז, אך במהרה החל לחוש שלא בנוח במגבלות אלה. הוא החליט 'למרוד' בחרוזים וכתב על כך (בשיר השיר נתן בכלא):

"השיר ניתן בכלא - סגרו עליו בחרוזים,
כבוא האביב ביקש דרור, ואחלץ אותו ממיצר..."

בהימנעותו משימוש בחריזה ומשקל, הוא כתב בצורה מודרנית ביותר, בניגוד לרוב משוררי דורו אך בדומה לרבו, הרב קוק, שכתב גם הוא כי הוא חש שהחרוזים כולאים אותו ומגבילים את נפשו היוצרת.

פנייה לאלקות

הנושא הבולט בשיריו היא הפנייה לאלקות על כל פניה וגילוייה. לעיתים הוא חש את מגעו של ה', לעיתים חש שהוא מרוחק, מחפש ולא מוצא ולפעמים הוא מגלה באיחור שה' היה עמו אך הוא לא ידע. כך הוא פונה אל ה' (בשיר מי ומה אני...):

"אלקים אלקי! עגמה נפשי לאהבתך.
אבי האלקים! לאש אהבתך אכסף.
ש-ד-י! ש-ד-י! המטר עלי אש שמיך -
תן חזונך, אלקי!"

הכמיהה והרצון העז והגועש (בניגוד לביאליק למשל, שבשירו זוהר, שואף "כל ימי סתרים ודממה", ומעיד ש'לבבו אילם') לקשר עם האלקות בולטת כאן. הוא חש כאן "מי ומה אני, כי אהבתני כה, קלי!" ואומר בשירו קלי אהבתיך, "קלי אהבתיך עד כלות נפש ואחריה".

תעוזת שירתו

הוא מתלבט בשירו איכה אשיר: "איכה אשיר על יום ולילה - / ואלקים הוא יצרם? / איכה אשיר על שמים וארץ - / ואלקים הוא יסדם?" אך מתחזק ואומר: "אשיר ליוצר כל ונעלה על הכל / לאלקים אשירה!". לפעמים כותב בהעזה רבה (בערו שערי אמנות... שיר ב') מילים חריפות לה' כמו "שובב היית כמוני".

מהיכן נטל י"צ רימון לעצמו את הרשות לכתוב משפטים נועזים כמו בשיר זה, או המשפט (שם, שיר א' וכן הציטוטים הבאים) "אראה זיו שכינה לרצוני / ולא יהי מעצור לרוחי"? הוא בונה את ה'היתר' לשיר לבורא והמצווה על הדמיון בין האדם לקל. אלקים ברא את האדם בצלמו ועל כן על האדם להדמות לו. אלקים, לפי רימון "עשה הכל כאמן" ולכן, כפי ש"אלקים אמן גילה כחו / ויהי שיר הערב..." אף המשורר אומר: "ואשיר שירי, / שיר אדם-אמן!".

כתביו

  • בתחילת דרכו פרסם מספר קובצי שירים:
"לקט" (תר"ע), "דביר" (יפו, תרע"ג), "במחזה" (יפו, תרע"ו)
  • "כתרים" (תל אביב, תש"ד)
  • סדרת עצי חיים על גדולי האומה

לאחר מותו נערכו בידי פרופ' צבי לוז שני קובצי שירים:

  • "שירים" - לקט משיריו בנוסף לכמה שלא פורסמו (מסדה, ה'תשל"ג)
  • "ילקוט שירים" - לקט משיריו בנוסף לכמה שלא פורסמו (זמורה ביתן, ה'תשמ"ט)

בנוסף נדפסה לאחר מותו חוברת מכתב ידו בשם "דרך שירתי".

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פרס הנשיא למשורר י.צ. רימון, דבר, 13 ביוני 1956
  2. ^ הרב יוסף צבי רימון, מתוך דברים שנישאו בערב על ר' יוסף צבי רימון – משיב הרוח, תשס"ו
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31913303יוסף צבי רימון

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יוסף_צבי_רימון&oldid=2618387"