יוסף נוימן

יוסף נוימן

לידה	1930
פטירה	אפריל 2017 (בגיל 87 בערך)

יוסף (יוסקה) נוימן (1930 – אפריל 2017) היה פרופסור אמריטוס לביולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה

נוימן נולד בעיר ביילסקו שבדרום-מערב פולין, ליד הגבול הצ'כוסלובקי. אביו היה פעיל במפלגה הרוויזיוניסטית, עורך דין ודוקטור למשפטים, שירת כקצין בצבא האוסטרו-הונגרי, ונפצע פעמיים במלחמת העולם הראשונה. אחיו הבכור, ולטר, היה גדול ממנו בשש שנים.

בשנת 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ברחה המשפחה מהנאצים ללבוב. בשנת 1940 גורשה המשפחה לגולאג בסיביר. לאחר ההתקפה של הגרמנים על ברית המועצות ב-1941, נפתחו הגולאגים שבהם שהו הפליטים הפולנים, והייתה זרימה מסיבית של האנשים לרפובליקות האסיאתיות של ברית המועצות. משפחת נוימן הגיעה לקולחוז שבאוזבקיסטן. שם שררו תנאים קשים. כל בני המשפחה חלו בטיפוס הבהרות, שני ההורים נפטרו, ויוסף ואחיו ולטר שרדו.

לאחר מכן נספחו ולטר ויוסף לצבא אנדרס (צבא פולני שהתארגן בברית המועצות, על מנת להצטרף לכוחות הברית). הצבא הזה הגיע לאיראן (בדרכו לחזית המערבית) ושם יוסף ואחיו הצטרפו לבית ילדים יהודי, שאורגן על ידי הסוכנות היהודית בטהרן. בסוף 1942 הפליגו הילדים לקראצ'י ומשם סביב חצי האי-ערב לסואץ. מסואץ ברכבת לעתלית – עלייה המוכרת בשם "ילדי טהראן".

יוסף וולטר נקלטו בקיבוץ אפיקים, כחלק מקבוצה של כארבעים צעירות וצעירים. הבוגרים יותר חיו בקיבוץ כחברת נוער, ויוסף (עם עוד מספר צעירים) הצטרפו לבני המקום. חברת הנוער (של ולטר) התגייסה להכשרה מגויסת של הפלמ"ח, וב-1946 (עם קבוצות נוספות) הקימה את קיבוץ חצרים. נוימן למד בבית הספר התיכון בית ירח. בכיתה י"ב, בפסח של שנת 1948 הופסקו הלימודים, והתלמידים גויסו ליחידה שנלחמה באזור עמק הירדן. נוימן נפצע, ואחרי החלמתו הצטרף לגדוד הראשון של הפלמ"ח, שם שירת כסייר. לאחר השחרור חזר לקיבוץ אפיקים, ועבד כשנתיים בענפי חקלאות שונים. כעבור שנתיים החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים, תחילה בלימודי חקלאות ואחר כך ביולוגיה. בתקופת הלימודים התחתן עם רחל גזית, בת משמר השרון, ונולדו להם שלושה בנים.

לאחר סיום הדוקטורט נסע נוימן עם משפחתו להשתלמות באוניברסיטאות ברנדייס וג'ונס הופקינס. לאחר שלוש שנים חזר לישראל, עבד שנה אחת בטכניון, ולאחר מכן עבר לאוניברסיטת תל אביב. ב-1965 התמנה למרצה בכיר, ובשנת 1972 לפרופסור מן המניין. בשנים אלה שימש תקופות מסוימות כפרופ' אורח באימפריאל קולג' בלונדון, ובאוניברסיטת הרווארד ובוסטון. תחום מחקרו היה חקר מנגנון הפוטוסינתזה. הוא פרסם (יחד עם עמיתים שותפים) כשבעים עבודות מחקר בכתבי עת מדעיים. ופרסם שני ספרים בתחום הפוטוסינתזה והתהליכים הביו-אנרגטיים.

משנת 1973 (אחרי השתלמויות שונות) החל נוימן להעביר סמינרים בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב בנושאי הפילוסופיה של הביולוגיה, הדרוויניזם, ייחודו של האדם, ונושאים קרובים. בשנת 1980 התמנה לפרופסור מן המנין לפילוסופיה. בשנת 1991 פורסם ספרו "מותר האדם – האבולוציה של התודעה" בהוצאת מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור. בשנת 2010 פורסם ספרו "החיים ותודעת החיים – היווצרות החיים, דארוויניזם, האדם", בהוצאת רסלינג.

נוימן היה פעיל עשרות שנים בארגוני השמאל, והביע את עמדותיו גם בכתב.

היה נשוי לרות שיזף^{[דרושה הבהרה]}.

מספריו

• תהליך הפוטוסינתזה. מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור.
• תהליכים ביו-אנרגטיים בצמח: פוטוסינתזה ונשימה. מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, 1983.
• מותר האדם: האבולוציה של התודעה. מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, 1991.
• החיים ותודעת החיים: היווצרות החיים, דארוויניזם, האדם. הוצאת רסלינג, 2010.