יוסף חיים קסטל

יוסף חיים קסטל

לידה	30 במרץ 1899 ירושלים
פטירה	11 באפריל 1968 (בגיל 69)
מקום קבורה	בית עלמין קריית שאול

יוסף חיים קסטל (קאשטיל; 30 במרץ 1899 – 11 באפריל 1968) היה מתרגם, סופר ועיתונאי, איש ציבור ופעיל ציוני, מנהל המרכז הארצי של קרן היסוד בארץ ישראל ונציג התנועה הציונית בצרפת. נודע בגרסה החלופית שכתב להצהרת בלפור, שבמרכזה עמד רעיון המדינה אחת לשני עמים.

קורות חיים

נולד בירושלים ב-30 במרץ 1899 (י"ט בניסן ה'תרנ"ט) לרב יהודה קסטל, בן למשפחה ספרדית שעלתה לארץ ישראל לאחר גירוש ספרד, ולרחל בת יוסף אנקונה מאיטליה. בצעירותו למד בתלמוד תורה שניהל אביו, בבית הספר של כל ישראל חברים ובגימנסיה העברית בעיר. בשנת 1917 החל ללמוד בגימנסיה הרצליה בתל אביב.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הטורקי כמתורגמן מתנדב לשפות צרפתית, ערבית וטורקית. כן שימש כסגן קצין, ולאחר תקופה שימש כמזכירו האישי של מפקד המחנה הצבאי בבאר שבע למשך שנתיים.

לאחר שביתת הנשק עבר לירושלים והחל לשמש כמזכיר בתחנת הבריאות העברית. זו החל לפעול ציבורית למען עדות המזרח בירושלים, ונמנה עם מייסדי "הסתדרות הספרדים הצעירים" (לימים ספרדים ועדות המזרח), אגודות "שפתנו" ו"הרצל", ונמנה עם מייסדיה ושחקניה הראשיים של "הבימה העברית".

בשנת 1920 (ה'תר"ף) החל לשמש כמזכיר בית משפט השלום העברי בירושלים, וכמזכיר בית המדרש למורים בהנהלת דוד ילין, וכשנוסד עיתון הארץ נמנה עם פעיליו וחברי המערכת שלו. בתקופה זו החל לשמש כחבר בלשכת העיתונות של ההנהלה הציונית וועד הצירים לארץ ישראל, ולאחר מכן התמנה לשמש כמנהלה.

בשנת 1921 (ה'תרפ"א) שימש כמזכיר המחלקה המדינית לענייני ערבים, ולאחר ארבע שנים עזב את משרתו, לאור חילוקי דעות בינו לבין ראשי ההנהלה הציונית.

בשנת 1925 (ה'תרפ"ה) עבר להתגורר בתל אביב, והחל לשמש כנציגה של סוכנות ידיעות ישראלית, וכמזכירו של חיים נחמן ביאליק במערכת חברת דביר. לאחר תקופה החל לשמש כמנהל המרכז הארצי של קרן היסוד וכמנהל התעמולה הראשון שלה, והודות לפעילותו שם, הוקמו וועדים שונים בערים ובמושבות. כן נמנה עם מנהלי התעמולה הראשונים למען תוצרת הארץ, ובתקופה זו הוציא לאור בתל אביב עלון יומי בשם "הזמן" שעסק בענייני מדיניות מסחר וטלגרמות, והופיע במשך 28 פעמים.

בסוף שנת 1925 (ה'תרפ"ה) נסע לפריז שבצרפת כדי להשתלם בעיתונות ובספרות, ולמד שם באוניברסיטה מקומית. בתקופת שהותו שם מונה על ידי ההנהגה הציונית בלונדון לשמש כנציג וכמארגן העבודה הציונית בצרפת, ויחד עם מספר ידידים, ייסד שם את הסתדרות "תרבות". בתקופה זו גם ייסד וניהל את לשכת "צרפת ארץ ישראל" ולשכת המסחר שלה.

בשנת 1927 (ה'תרפ"ז) עבר להתגורר בלונדון, וייסד שם בשיתוף עם חברת "פלסטין לויד" מפריז חברה לעידוד התיירות לארץ ישראל בשם "פלסטין אנד אורינט לויד'י". בלונדון הוציא לאור שבועון אנגלי מצויר בשם "Jewish World" בעריכתו, שבאמצעותו נלחם נגד האנטישמיות של קבוצות אנגלים ופשיסטים כדוגמת אוסוואלד מוסלי. בשבועון זה כתבו בין היתר אלפרד מונד, סטיבן שמואל וויז, לואי גולדין והרב משה גסטר. בהמשך הועבר השבועון לבעלות אחרת ושימש ככלי ביטוי של הציבור היהודי באנגליה.

בין השנים 1928–1936 שימש כמרצה וכמנהל התעמולה מטעם ההסתדרות הציונית באנגליה. כן השתתף כעיתונאי במספר קונגרסים ציוניים ובוועידות עולמיות שונות.

כשחזר ארצה שימש כחבר הנהלה וכמנהל משרדי חברת המלט "שמשון" בתל אביב, וייסד וניהל סוכנות בינלאומית לעיתונות ולספרות בשם "מסילות". כן שימש כחבר וועד העדה הספרדית בתל אביב, סגן יושב ראש וחבר הוועד הפועל הארצי של "התאחדות בני הישוב" בעיר, יושב ראש האגודה לאמנות ולספרות "אלאסף" וראש המועדון "אמנות".

נמנה עם חבריה הראשונים של "אגודת הסופרים העברים בארץ ישראל". פעל רבות לטובת אמנים, ובימי מלחמת העולם השנייה ארגן נשפים רבים לספרות ואמנות.

פרסם מאמרים אקטואליים רבים, בהם אודות בעיות מדיניות בעיקר על יחסי הערבים והמזרחים, וכן תרגומים רבים מהספרות הערבית. חלק ממאמריו ותרגומיו פורסמו ב"הארץ", ב"היישוב", בהעולם, בהדואר, בהצפירה, בהמצפה, בדואר היום, בהבוקר, בדבר ועוד. מאמריו פורסמו גם בירחונים "מנורה" בפריז, דר יודה של מרטין בובר ובעיתונים ערבים שונים. כן כתב רומנים, תרגומים מהשירה הצרפתית, ושירים וסיפורים מחיי ארץ ישראל, וסקירות על חיי הערבים בארץ ישראל.

הצהרת בלפור האלטרנטיבית

בשנת 1921 כתב גרסה חלופית להצהרת בלפור, שבמרכזה עמד רעיון בית לאומי ליהודים ולערבים יחד (מדינה אחת לשני עמים):

שני הצדדים נלחמים זה בזה על ארץ אחת, ומוכרחים, בהכרח ההיסטוריה, לגור בה יחדיו ולפתח בשלום ובשלווה את שני בתיהם הלאומיים באותה ארץ העתידה להיות מדינה אחת.

בגרסה החלופית שהגה, הוא קרא לבלפור לשנות את ההצהרה, ולמחוק ממנה את הסעיף שקובע כי "לא יעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות בארץ ישראל". במקום זאת, ביקש לכתוב כי היהודים "יפַתחו את ביתם הלאומי הנוכחי של שאר התושבים (...) וישמרו על זכויותיהם החוקיות על הארץ".

לפי פרופסור הלל כהן וד"ר יובל עברי, קסטל שבר את הטאבו המקובל בשיח הציוני, בכך שהציג את ארץ ישראל כביתם הלאומי של יהודים וערבים כאחד. הוא ראה בהצהרת בלפור את המכשול העיקרי לעבודה הדדית בין שני העמים, וציין כי היא "מבהילה" את הערבים.

הלך לעולמו ב-11 באפריל 1968 ונקבר בבית העלמין קריית שאול.

נישא לאדריאן. אחיו היה משה קסטל.

לקריאה נוספת

• א. קסטל, דפי חיים - ספר זיכרון ליוסף חיים קסטל ז"ל, לקט מתוך כתביו ואגרותיו, 1970

קישורים חיצוניים

• משה דוד גאון, "יוסף חיים ב"ר יהודה קאשטיל", יהודי המזרח בארץ ישראל ח"ב, ירושלים, תרצ"ח, עמ' 605, באתר HebrewBooks
• דוד תדהר (עורך), "יוסף חיים קסטל", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1451
• קסטל יוסף חיים, באתר שבט קסטל

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32239806יוסף חיים קסטל