קרל גוסטב יונג
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה.
קרל גוסטב יונג (בגרמנית: Carl Gustav Jung; 26 ביולי 1875 – 6 ביוני 1961) היה פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי שווייצרי, מבכירי תלמידיו של זיגמונד פרויד וזה שהיה אמור לרשת את כיסאו. נמנה עם קבוצת מניחי היסודות לפסיכולוגיה המודרנית. בצד פרויד ואלפרד אדלר, היה יונג ממנסחי התורות הפסיכולוגיות הגדולות, אשר הטביעו את חותמן לא רק על תחום הפסיכותרפיה, אלא לא פחות מכך על הפילוסופיה, על האמנות, על פרשנות ההיסטוריה ועל מדעי ההתנהגות לתחומיהם.
ראשית דרכו
יונג קרא את עבודותיו של זיגמונד פרויד, ולאחר חליפת מכתבים קצרה ביניהם נפגשו השניים בווינה. הקשר ביניהם התהדק, ולאחר זמן קצר בחר פרויד ביונג כממשיך דרכו. חלק מהתלהבותו של פרויד מיונג הצעיר נבעה מפרסומיו המדעיים של יונג, שבהם טען כי עבודתו ומחקריו הקליניים הביאו אותו למסקנה, כי יש אמת רבה ברעיונותיו של פרויד בדבר תהליכים נפשיים לא מודעים. הוא היה נשיאו הראשון של "איגוד הפסיכואנליטיקנים הבינלאומי". בשנת 1912 פרסם יונג את "הפסיכולוגיה של הלא מודע", שבו הוא פירש בצורה שונה מזו של פרויד את הפסיכואנליזה. פרסום זה גרם לקרע עם פרויד, ולפיתוח גישה עצמאית שמכונה "פסיכולוגיה אנליטית".
בראשית דרכו נטה יונג למדעים המדויקים, אך במאמציו להבין את הנפש ובמיוחד את נפשו שלו, הוא הסיק כי בחקר נבכי נפש האדם לא תצלח המתודה של המדע הקלסי. בתוך כך נוצר קרע עמוק בינו לבין פרויד. ליונג נראתה מצומצמת למדי דבקותו של פרויד בתאוריה שלו, במודל הסדור והמובנה של הנפש ותהליכיה.
תורתו
בעקבות חלום על בית רב קומות שבו יש מרתף, ובמרתף יש פתח למערה שמתחתיו, פיתח יונג את מושג הלא מודע הקולקטיבי, הכולל בתוכו את מאגר החוויות המשתמרות מדור לדור. יונג מצא קשר נרחב בין תוכני החלום לבין המיתוסים של תרבויות הקדם, וחידש את מושגי הארכיטיפ ותת המודע הקולקטיבי. הופעתם החוזרת של אותם דימויים בתרבויות שונות היוותה לדעתו הוכחה לכך שהלא מודע הקולקטיבי אכן קיים. את אותם דימויים הוא כינה בשם ארכיטיפים. הארכיטיפ הוא תמונה כלל אנושית קמאית שמגיעה מתת המודע הקולקטיבי שמכיל זכרונות ותכנים כלל אנושיים. יונג הסיק שהיחיד בחלומו מתחבר אל אוצר זיכרון קולקטיבי, ושללא הכרת מורשת התרבות הטבועה במעמקי הלא-מודע של האנושות, לא ניתן להבין את עולמו הפנימי של היחיד על רבדיו השונים. דימויים ארכיטיפיים אלו מהווים כוח דוחף לאישיות ומימושם, יישומם במציאות, קרוי בפי יונג קומפלקס.
בצד התכנים האפלים וההרסניים של הלא-מודע האישי, גילה יונג את כוחה המרפא של הנפש ואת מגמות ההתפתחות והאינטגרציה הטבועות בה ממאגר הלא מודע הקולקטיבי, שמהווה שכבה עמוקה יותר.
בעקבות יונג הוקמו קבוצות שדגלו בשיטתו ברחבי העולם. חברות אלו שמטרתן היא הפצת הפסיכותרפיה בשיטת יונג, מקבלות אליהן חברים בעלי הכשרה אקדמית מתאימה, לאחר הסמכתם לפי תקנון החברה לאנליטיקאים יונגיאניים.
ארכיטיפים
ערך מורחב – ארכיטיפ
ארכיטיפ הוא אבטיפוס. אדם, אובייקט או מצב שבו האנושות, על תרבויותיה השונות, חוותה תדיר והוא נשמר כמשקע בזיכרון האנושי. הפרט החווה את חייו הפרטיים חשוף תמיד הן להתרחשויות ההווה שהוא שותף להן, והן לאותם דימויים קדומים מעברה של משפחת האדם.
יונג מונה חמישה ארכיטיפיים יסודיים :
- אגו - ארכיטיפ ההסתגלות למציאות והשגת הזהות.
- הצל - צד באישיות שאנו מעדיפים להדחיק ולא רוצים להודות בקיומו, יונג מכנה אותו "החצי האפל" של אישיותנו, ארכיטיפ הצל כולל שדים, מפלצות ורשע.
- פרסונה - התדמית שעוטה אדם על עצמו בחברה ויש בה מרכיב של זיוף. באדם המנסה להשתלב בסביבה שאינה מקבלת אותו בנקל עלולה הפרסונה להשתלט על האישיות כליל. ארכיטיפ זה הוא תוצר של פשרה בין אישיות היחיד לדרישות החברה.
- אנימה (נשיות) ואנימוס (גבריות) - אימוץ תפקידי מגדר ומוכנות לפגוש את בן הזוויג השני. לפי יונג, בכל אדם מצויה מידה של גבריות ונשיות, אם כי במינון שונה.
- העצמי - ארכיטיפ של שאיפה לשלמות. קיים לאורך כל החיים, ודומיננטי לאחר שהאדם מגיע לגיל מבוגר יחסית. יונג טען שבערך בגיל ארבעים האדם מגיע לשלמות והרמוניה פנימית, בה הוא פחות עוסק בדברים חומריים (כסף, בית, אישה/גבר וכו') ומרכז את האנרגיה שלו לעסוק בעניינים רוחניים יותר ולהביא את עצמו לשלמות רוחנית. העצמי מקנה לאישיות אחידות, שיווי משקל ויציבות.
ארכיטיפים נוספים הם: דמות האם, הגיבור, הילד, אלוקים, אמא אדמה, בעלי חיים, הזקן החכם ועוד.
הלא מודע של יונג מכיל את הלא מודע האישי של פרויד, שיונג אינו כופר בקיומו, אך גם את הארכיטיפים, הלא מודע הקולקטיבי. לצד הארכיטיפים מודחקים גם קומפלקסים כושלים, ניסיונות עבר לא מוצלחים לממש ארכיטיפים. קומפלקסים נוירוטיים אלו יחפשו ביטוי. למשל, גבר שניסה לממש את האנימה שלו, הרצון לפגוש בת זוג, באישה בעלת אופי קר מזג, עלול לשוב ולהתעורר בכל פעם בנשים בעלות אופי כזה.
תאוריית אישיות
אליבא דיונג קיים תהליך אינדיבידואציה, המורכב משני חלקים. ראשית, אצל האדם בצעירותו באה ההבחנה בין הדברים שהם הוא לבין הדברים שאינם הוא – הצל שלו. בשלב מאוחר יותר מגיע הרצון לאינטגרציה, איחוד הניגודים הפנימיים באישיות, המושפע מארכיטיפ "העצמי".
יונג הבחין בשני ממדים של הבדלים בין אישיים: העמדה החברתית והאופן שבו מכירים את העולם. העמדה החברתית יכולה להיות כזו של מופנמות או מוחצנות, זהו מימד אישיות שנעשה בו שימוש רב לאחר מכן בתאוריית התכונות.
הכרת העולם יכולה לבוא על ידי חשיבה, רגש, תחושה ואינטואיציה.
עליית הנאצים
יונג התפעם מן הניסיון לחדש את האמונה במיתוסים הגרמניים הקדומים, תפיסה שהייתה מקובלת גם בתנועה הנאצית בראשית דרכה. גם בטרם עליית הנאצים האשים אותו זיגמונד פרויד אמנם בחצאי רמיזות בנטיות אנטישמיות לכאורה.[1] ב-1933 שימש יונג כנשיא האגודה הבינלאומית לפסיכותרפיה בברלין. ביקורת נמתחה על יונג כי לא העז למחות בפומבי כנגד היחס ליהודים, אף שרבים ממקורביו היו יהודים, כמו המטופלת הראשונה שלו סבינה שפילריין, תלמידו הבכיר אריך נוימן ומזכירתו האישית אניאלה יפה.
בשנת 1934 כתב יונג על תכונות הנפש הגרמנית והיהודית: "היהודי, שהוא כמין נווד, עדיין לא יצר צורה תרבותית משלו וככל הנראה לא ייצור לעולם, מאחר שהאינסטינקטים והכישרונות שלו זקוקים כולם לאומה תרבותית פחות או יותר שתהיה פונדקאית להתפתחותם... התודעה ה'ארית' בעלת פוטנציאל גבוה יותר מן התודעה היהודית; זה יתרונם וחסרונם של נעורים [של התודעה הארית] שעדיין לא נגמלו לגמרי מהברבריות. לדעתי, שגיאה גדולה שגתה הפסיכולוגיה הרפואית שהחילה קטגוריות יהודיות...בלא הבחנה על הנצרות הגרמנית והסלווית. משום כך הוסבר האוצר־הגנוז היקר ביותר של העמים הגרמניים - מעמקי היצירה והאינטואיציה של נשמתם - כבִיצה של אינפנטיליות בנאלית, ואילו קולי המתריע בשער נחשד עשרות בשנים באנטישמיות. חשד זה מקורו בפרויד. הוא לא הבין את הנפש הגרמאנית יותר משהבינו אותה חסידיו הגרמאנים. האם התופעה האדירה של הנציונל־סוציאליזם, שכל העולם צופה בה עתה בהשתאות, לא אילפה אותם בינה?".[2]
בשנת 1938 חזר בו מעמדתו שהנאציזם נושא בחובו רוח חדשה ורעננה, וכתב בגנותו של היטלר. לאחר המלחמה הבהיר יונג כי מעולם לא ראה עצמו כתומך בנאציזם וכי ציטוטים שהובאו לכאורה כדי להוכיח זאת הוצאו מהקשרם.
פרסום "הספר האדום" לאחר מותו
"הספר האדום" נכתב בידי יונג בשנים 1913–1928, ונמסר לקריאה רק לאחדים מעמיתיו. יונג דחה את פרסומו כי חשב שעדיין אינו מתאים לרוח הזמן, והשאיר ליורשיו את ההחלטה אם להוציאו לאור. בשנת 1994 שכנע העורך סונו שמדסאני (Sonu Shamdasani) את משפחתו של יונג לפרסם את הספר, ובשנת 2009 יצא הספר לאור בפורמט מעוצב הדומה לכתב היד המקורי. הספר כתוב באותיות גותיות ומכיל איורים ועיטורים, מלווים בדיאלוגים שערך יונג עם דמויות דמיוניות בניסיון להבין את התת-מודע שלו. התהליך שתועד בספר הניב תובנות שהן הבסיס לתורתו.[3][4]
מורשת ותלמידיו
MBTI - שיטת להערכת אישיות פותחה על בסיס רעיונות של יונג. וויס דיאלוג היא שיטת טיפול שפותחה בשנות ה-70 של המאה ה-20 על בסיס רעיונותיו של יונג. בהתאם למחקר שפורסם בשנת 2002, ינוג נמצא במקום ה-23 לפי היקף הציטוטים של הפסיכולוגים[5]
בין תלמידיו ניתן לציין:
- אריך נוימן - בכיר תלמידיו, הקים בישראל את החברה היונגיאנית.
- יוליוס ספיר - אבי תורת הפסיכוכירולוגיה.
ספריו שתורגמו לעברית
- האני והלא מודע; תרגום: חיים איזק, תל אביב: דביר, 1973, (קריאת הספר בתצוגה מקדימה באתר "גוגל ספרים"
) - הפסיכולוגיה של הלא מודע; תרגום: חיים איזק, תל אביב: דביר, תשל"ד 1973 (קריאת הספר בתצוגה מקדימה באתר "גוגל ספרים" )
- על החלומות, 1982, הוצאת דביר (קריאת הספר בתצוגה מקדימה באתר "גוגל ספרים" )
- פסיכולוגיה אנליטית וחינוך, הוצאת דביר
- זכרונות חלומות מחשבות, אוטוביוגרפיה של ק.ג. יונג, הוצאת מודן
- פסיכולוגיה ודת, הוצאת רסלינג
- תשובה לאיוב, הוצאת רסלינג
ראו גם
לקריאה נוספת
- אנתוני סטור, יונג, 1998, הוצאת דביר (קריאת הספר בתצוגה מקדימה באתר "גוגל ספרים" )
- שרה שלו, חלום והחלמה - הלא מודע ותפקידו בתהליכי הרפוי וצמיחה על פי התפישה היונגאנית, עריכה לאה שניר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008.
- רות נצר. מסע אל העצמי - אלכימית הנפש - סמלים ומיתוסים. מודן. 2004.
- רות נצר. השלם ושברו - מיתוס, ספרות, שירה - כינוס מאמרים ממבט פסיכולוגית המעמקים של יונג. כרמל. 2009.
- רות נצר. מאמרים על יונג והספר האדום. ( על יחסו לדת, לאנטישמיות, העצמי, הגנוסטיקה, על הספר האדום,). האתר של רות נצר.
- רות נצר. מאמרים על ספרים של יונג שתורגמו לעברית. באתר של רות נצר. מדור מאמרים/על ספרים יונגיאניים.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: קרל גוסטב יונג |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קרל גוסטב יונג |
- החברה היונגיאנית הישראלית
- דן לחמן, יונג - חלומות של גברים / רוברט ה. הופקה, אתר אימגו
- דן לחמן, אריך נוימן / האדם המיסטי, אתר אימגו
- יצחק בנימיני, רצוני להאמין נעלם עם הקסם הנלווה להיותך כאן, באתר הארץ, 11 באפריל 2008
- יצחק בנימיני, מיזוג להיפרדות בין שתי אתיקות, מתוך זיגמונד פרויד, קרל גוסטב יונג: חליפת מכתבים (1914-1906) (תל אביב: רסלינג, 2008)
- שלומציון קינן, [ תשובת יונג לאיוב], "בננות Blogs", 30 ביולי 2007 (פורסם במקור בידיעות אחרונות)
- אורי לוטן, בשם האב, באתר nrg, 1 בדצמבר 2004
- שחר שילוח, אדום בעיניים: הספר האדום של יונג יוצא לאור, באתר nrg, 10 בנובמבר 2009
- אסתי זיסמן, ההייתי או חלמתי חלום?, באתר פסיכולוגיה עברית, 26 באפריל 2011
הערות שוליים
- ^ דייוויד פישר, the birth of Spielrein's daughter, Freud's Ietter of congratulation&hl=fr&pg=PA79#v=onepage&q&f=false Cultural Theory and Psychoanalytic Tradition, Transaction Publishers, 2009
- ^ שאול פרידלנדר, גרמניה הנאצית והיהודים: שנות הרדיפות, 1939-1933; תרגמה מאנגלית עתליה זילבר; ספרית אפקים, הוצאת עם עובד, תל אביב 1997; עמ' 201.
- ^ שחר שילוח, אדום בעיניים: הספר האדום של יונג יוצא לאור, באתר nrg, 10 בנובמבר 2009
- ^ רחלי חכם, הספר האדום של קרל גוסטב יונג - הרצאה, 2010, עמותה יונגיאנית ישראלית חדשה
- ^ "Eminent psychologists of the 20th century". apa.org (באנגלית). נבדק ב-2020-03-05.
28575737קרל גוסטב יונג