ידי רשים

ידי רשים
יְדֵי רָשִׁים, נֶחֱלָשִׁים, מֵהַשִּׂיג יְדֵי כָפְרָם. אֲבָל בְּרוּחָם, וּמַר שִׂיחָם, יְקַדְּמוּ אֶת פְּנֵי יוֹצְרָם. עַם נִבְדַּל, הוֹלֵךְ וָדַל, וְשִׂיחוֹ הוֹלֵךְ וָרָם. בְּהִוָּעֲדָם, בְּבֵית מוֹעֲדָם, וּבִגְרֹנָם רוֹמְמוֹת אֵ-ל: לְהַקְדִּישׁ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הֲלֹא אִם סַף, דְּבִיר וָסַף, וְאֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים. וּפָרֹכֶת, וּמַעֲרֶכֶת, וּתְמִידִים וּמוּסָפִים. וְאֵין קְטֹרֶת, וְכַפֹּרֶת, לְכַפֵּר עַל נִגָּפִים. קְדֻשַּׁת אֵ-ל, בְּיִשְׂרָאֵל, לְהִדַּמּוֹת לִשְׂרָפִים. וּמֵעָנְיָם, בְּבֵית שִׁבְיָם, לְהוֹדוֹת אֵ-ל נֶאֱסָפִים. וּמֵחַיִל, אֶל חַיִל, יֵלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל: לְהַקְדִּישׁ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל: וְאֵ-ל נוֹשֵׂא, וְצוּר מַחְסֶה, אָז הָיִיתָ לָהֶם. עַל כְּרוּבִים, וְכוֹכָבִים, הֱקִימוֹתָ דִּגְלֵיהֶם. וּבְשִׁמְךָ, מִמְּרוֹמֶיךָ, גּוֹנַנְתָּ יָ-הּ עֲלֵיהֶם. וּמַלְאָכִים, נֶעֱרָכִים, שַׂמְתָּ נוֹשְׂאֵי כְלֵיהֶם. רְאֵה עַתָּה, כִּי חַתָּה, יַד מַלְכָּם וְחֵילֵיהֶם. וְזָר יְרָשָׁם, וְהוֹרִישָׁם, הֲבָנִים אֵין לְיִשְׂרָאֵל?: לְהַקְדִּישׁ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל: דְּרֹשׁ יְקוּשָׁה, דְּרוֹר דּוֹרְשָׁה, מִזְּדוֹנִים וּמֵאֲדוֹנִים. אֱיָלוּתָהּ, מְשֵׁה אוֹתָהּ, מִמַּיִם זְדוֹנִים. וְאַל יֵקַל, בְּעֵת מִשְׁקָל, זְכוּת אָבוֹת רִאשׁוֹנִים. וְיִפָּקֵד, דַּל שׁוֹקֵד, לְדַבֵּר לְךָ תַּחֲנוּנִים. דּוֹר אֲבוֹתָיו, וְכָל מֵתָיו, חַיֵּה בְּקֶרֶב שָׁנִים. לְהַשְׁקוֹתָם, וּלְהַחֲיוֹתָם, הֱיֵה כַטָּל לְיִשְׂרָאֵל: לְהַקְדִּישׁ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הַמְבֹרָךְ, בְּכָל מַעֲרָךְ, בֵּין בְּמַטָּה בֵּין בְּמַעְלָה. אֵשׁ וּמַיִם, וְשָׁמַיִם, וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּלָה. יְעִידוּן עַל, אֲשֶׁר פָּעַל, כִּי מָה רָם וּמַה נִּפְלָא. וַעֲבָדָיו, וְצֹאן יָדָיו, לְדִינוֹ עוֹמְדִים סֶלָה. בְּיוֹם פָּקְדוֹ, בְּנֵי חֶלְדּוֹ, תִּקְפֹּץ פִּיהָ עַוְלָה. וּבוֹ יִצְדְּקוּ, וְיִתְהַלְּלוּ, כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל: לְהַקְדִּישׁ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

הפיוט 'ידי רשים' במחזור מקטלוניה, המחצית הראשונה של המאה ה-14.

ידי רשים נחלשים הוא פיוט מסוג 'אופן' שחיבר רבי יהודה הלוי ונקלט במחזורי הספרדים לראש השנה. הפיוט נתקן במקור לברכת יוצר אור של היום הראשון של הראש השנה, אך למעשה ברוב המקומות הוא נאמר לפני ברכת ברוך שאמר או לאחר חזרת הש"ץ.

מבנה

בפיוט חמישה בתים, הבנויים כל אחד משישה טורים, מלבד הבית הראשון בו ארבעה טורים בלבד. את כל בית חותמת השורה ”לְהַקְדִּישׁ אֶת קְדושׁ יַעֲקב וְאֶת אֱ-להֵי יִשְׂרָאֵל”: ע"פ ספר ישעיהו, פרק י"ט, פסוק כ"ג: ”וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ”.

משקל הפיוט הוא שלש, שלש ושש הברות בכל טור - שלוש הברות בצלעיות א' וב', ושש בצלעית ג'. משקל זה אינו שכיח, אך מצוי גם בכמה מהאופנים שחיבר רבי יצחק אבן גיאת, ולא בכדי; לדברי אפרים חזן ואיריס יעל בלום-כהנא, "תבנית שקילה זו יוצרת מקצב דינמי וסוער ההולם את התכונה הרבה בפמליה של מעלה, שבה המלאכים מקדישים ומהללים את הא-ל". הפיוט הוא שיר מסוג אזור, או מעין אזור - שכן השורה שלפני האחרונה בכל בית מתחרזת עם החתימה. שמו הפרטי של הפייטן מופיע כאקרוסטיכון בראש הבתים.

תוכן

לעומת רבים מפיוטי האופן, ובאופן חריג לראש השנה, הפיוט אינו מתמקד בתיאור הזמירות והשירות של צבא השמיים לפני הקל. במקום זה, מתמקד הפיוט בעם ישראל כעם נרדף ההולך ונחלש, אשר למרות צרותיו, גלותו, והעדר בית המקדש, פונה אל אלוקיו ביום הדין, משבחו ומקדישו בבית הכנסת ודבק באלקיו. מה שנותר לעם ישראל ללא עבודת המקדש הוא קדושת ישראל הנדמים לשרפים גם מתוך העוני והדלות, הפניה לה'. הפייטן פונה לאלוקים ומבקש ממנו, בשם עם ישראל, גאולה, כשטיעונו הוא "”וְזָר יְרָשָׁם וְהוֹרִישָׁם הֲבָנִים אֵין לְיִשְׂרָאֵל?” - האם אין לישראל בנים היכולים לרשת את נחלת אבותם במקום הזרים השוהים בה כעת?

בבית הרביעי הפייטן פונה גם לטיעון זכות האבות, אשר יש להתחשב בו עת נגזר גורלם של ישראל ביום הדין. בניגוד לבתים הקודמים לו, המתמקדים בתיאור הקל דרך פריזמה של עם ישראל.

בבית האחרון מתוארים גם גדלו ותפארתו האוניברסליים של אלוקים, כבורא העולם וארבעת היסודות.

בפיוט זה, מסוג אופן, שנועד להיאמר לצד הקדושה שבברכת יוצר המאורות, מתכתב הפייטן עם המוטיבים המרכזיים של קדושה זו ומזכירם לאורך הפיוט.

קבלה והשפעה

הפיוט נאמר בשחרית של יומו הראשון של ראש השנה. הוא יועד להיאמר בקדושת יוצר, אך משיקולים הלכתיים הוציאו אותו הקהילות ממקומו והעבירו אותו, יחד עם שאר הפיוטים אל לפני ברכת ברוך שאמר, לאחר חזרת הש"ץ, או לפני הקדיש שלאחר ברכת ישתבח. לפיוט מנגינות מסורתיות רבות, ואף גרסה מודרנית מאת מאיר בנאי.

ציטוטים מהפיוט, ובמיוחד השורות:

עַם נִבְדַּל, הוֹלֵךְ וָדַל, וְשִׂיחוֹ הוֹלֵךְ וָרָם.
בְּהִוָּעֲדָם, בְּבֵית מוֹעֲדָם, וּבִגְרֹנָם רוֹמְמוֹת אֵ-ל:
לְהַקְדִּישׁ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

— בית 1

שימשו כסמל לתקומת עם ישראל בעת החדשה, בין היתר את הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל, והרב יצחק נסים.

לקריאה נוספת

• דב ירדן, שירי הקודש לרבי יהודה הלוי, כרך ראשון, ירושלים ה'תשמ"ו, עמ' 37–40.
• יעקב יצחקי, מחזור אהלי יעקב - ראש השנה, ירושלים ה'תרס"ח, עמ' 186–188.
• חנן בניהו, מחזור קורן המבואר לראש השנה כמנהג ק"ק ספרדים, ירושלים: קורן, 2016, עמ' 326-318.

קישורים חיצוניים

• ידי רשים – מילים, פירושים וביצועים | ר' יהודה הלוי | פיוט | הספרייה הלאומית – אתר הפיוט והתפילה
• מאיר מאזוז, ביאור הפיוט – ’ידי רשים נחלשים’, באתר ישיבת כסא רחמים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37387753ידי רשים