טרור בחסות איראן
 |
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
| |
| ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. |
טרור בחסות איראן הוא האשמה המופנית כלפי ממשלת הרפובליקה האסלאמית של איראן מאז המהפכה האיראנית ב-1979 על ידי מספר מדינות וארגונים בינלאומיים. אלו מאשימים את המשטר האיראני באימונים, במימון ובמתן נשק ומקלטים בטוחים לקבוצות מיליטנטיות שאינן מדינות, כמו חזבאללה בלבנון, חמאס ברצועת עזה וביהודה ושומרון, תנועות פלסטיניות אחרות כמו הג'יהאד האסלאמי והחזית העממית לשחרור פלסטין. קבוצות אלה מוגדרות כארגוני טרור על ידי מספר מדינות וגופים בינלאומיים כגון האיחוד האירופי, האו"ם ונאט"ו. לעומתם, איראן רואה בקבוצות כאלה "תנועות שחרור לאומיות" עם זכות להגנה עצמית מפני "הכיבוש הצבאי הישראלי".
שלוחות אלה משמשות את איראן ברחבי המזרח התיכון ואירופה כדי לעורר חוסר יציבות, להרחיב את היקף המהפכה האסלאמית ולבצע התקפות טרור נגד מטרות באזורים שונים בעולם המערבי. יחידת המבצעים המיוחדת שלה, כוח קודס, מספקת נשק, אימונים ותמיכה כספית למיליציות ולתנועות פוליטיות ברחבי המזרח התיכון, כולל בחריין, עיראק, לבנון, הרשות הפלסטינית, סוריה ותימן.[1]
מספר מדינות (ארגנטינה, תאילנד, אלבניה, דנמרק, צרפת, הודו, קניה וארצות הברית) האשימו גם את הממשלה עצמה, ובמיוחד הצבא שלה - חיל משמרות המהפכה האסלאמיים - בתכנון התנקשויות או הפצצות במדינותיהם ואחרות נגד אויביה של ממשלת איראן. בתגובה, מדינות רבות, וגם האו"ם, הטילו סנקציות כלכליות נגד המשטר האיראני. הסנקציות הראשונות הוטלו על ידי ארצות הברית בנובמבר 1979, לאחר שקבוצת סטודנטים רדיקליים תפסו את שגרירות ארצות הברית בטהרן ולקחו בני ערובה.[2][3] הסנקציות הורחבו ב-1995 כדי לכלול עסקאות עם ממשלת איראן. עם זאת, הסנקציות הללו לא השפיעו באופן משמעותי על היחסים של המדינה עם נציגיה. משרד החוץ של ארצות הברית העריך כי איראן הוציאה יותר מ-16 מיליארד דולר לתמיכה במשטר אסד ובשליחותיו בין 2012 ל-2020, תקופה שבה איראן העבירה יותר מ-700 מיליון דולר לחזבאללה.
משמרות המהפכה האסלאמית
לאחר נפילת השאה ב-1979 הקימה הרפובליקה האסלאמית של איראן את חיל משמרות המהפכה האסלאמית (IRGC) כדי לקדם מקומית את המדיניות החברתית של הממשלה. משמרות המהפכה מואשמת בהפצת האידאולוגיה שלה באזורים שכנים על ידי הכשרה ומימון של ארגוני טרור. עד 1986 היו למשמרות המהפכה 350,000 חברים והיה לה חיל ימי ואווירי קטן. עד 1996 מנו כוחות הקרקע שלה 100,000 חיילים, וכוחות הצי מנו 20,000.[4]
בשנת 1995 קיימו משמרות המהפכה האיראנים ועידה בביירות עם ארגונים שהואשמו בפעילות טרור, כולל הצבא האדום היפני, הצבא החשאי של ארמניה, מפלגת הפועלים של כורדיסטן, מפלגת הדאוואה העיראקית, החזית האסלאמית לשחרור בחריין, וחזבאללה, במטרה לספק אימונים ונשק לארגונים אלה, לסייע בערעור היציבות של מדינות המפרץ, ולתת סיוע לחמושים במדינות אלו כדי להחליף את הממשלות הקיימות במשטרים פרו-איראנים.[5]
מחלקת המדינה של ארצות הברית הצהירה כי משמרות המהפכה מספקים תמיכה לחמאס, חזבאללה והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני על מנת לתת להם כלים להילחם נגד ישראל, תוך סיוע למרד העיראקי בדרום עיראק.
הגדרת משמרות המהפכה כארגון טרור זר על ידי ארצות הברית
ב-15 באפריל 2019, ארצות הברית הגדירה רשמית את משמרות המהפכה האיראנים כארגון טרור זר.[6][7]
פעילות לכאורה במדינות אחרות
אלבניה
ב-19 בדצמבר 2018 גירשה אלבניה את שגריר איראן במדינה, גולמחוסיין מוחמדניה, ודיפלומט איראני נוסף בשל "מעורבות בפעילויות הפוגעות בביטחון המדינה", ובשל "הפרת מעמדם הדיפלומטי ותמיכה בטרור". על פי החשד, האיראנים המגורשים תכננו התקפות טרור במדינה, כולל תקיפת אירוע של מוג'אהדין ח'לק כדי להשתיק מתנגדי משטר.[8]
ביולי 2022 פעילי סייבר איראניים - שהזדהו כ"HomeLand Justice" - פתחו במתקפת סייבר הרסנית נגד ממשלת אלבניה, והפכו אתרים ושירותים ללא זמינים. חקירה של ה-FBI הצביעה על כך פעילי הסייבר באיראן רכשו גישה ראשונית לרשת האלבנית כ-14 חודשים לפני המתקפה. בספטמבר 2022 אותם פעילים פתחו בגל נוסף של התקפות סייבר נגד התשתית האלבנית, תוך שימוש בתוכנה זדונית דומה למתקפות הסייבר ביולי. כתוצאה מכך, אלבניה ניתקה רשמית את הקשרים הדיפלומטיים עם איראן והורתה לצוות השגרירות האיראנית לעזוב את המדינה, תוך ציון מתקפות הסייבר כנימוק לכך.[9][10][11][12]
בחריין
ב-30 בספטמבר 2015 כוחות הביטחון של בחריין גילו מפעל גדול לייצור פצצות בנואידראט ועצרו מספר חשודים הקשורים למשמרות המהפכה האיראניים. למחרת, ב-1 באוקטובר, בחריין החזירה את שגרירה מאיראן וביקשה מהשגריר האיראני לעזוב את הממלכה תוך 72 שעות לאחר שהוכרז אישיות בלתי רצויה. החלטתה של בחריין להחזיר את שגרירה באה "לאור ההתערבות האיראנית המתמשכת בענייני ממלכת בחריין במטרה ליצור סכסוכים עדתיים וכפיית הגמוניה ושליטה".[13][14]
ב-6 בינואר 2016 בחריין הודיעה שהיא פירקה חוליית טרור הקשורה לדבריה למשמרות המהפכה ולחזבאללה. משרד הפנים של בחריין מסר כי החוליה תכננה לבצע "סדרה של הפצצות מסוכנות" על הממלכה, וכי חברים רבים נעצרו כולל מנהיגי הקבוצה, התאומים עלי ומוחמד פחראווי בני ה-33.[15]
הודו
ביולי 2012 דיווח הטיימס אוף אינדיה כי משטרת ניו דלהי הגיעה למסקנה כי טרוריסטים השייכים למשמרות המהפכה האיראנים היו אחראים לפיגוע ב-13 בפברואר 2012, במהלכו פוץ מטען חבלה שהוצמד לרכבה של דיפלומטית ישראלית בניו דלהי בירת הודו. הפיצוץ גרם לפציעת איש צוות בשגרירות, עובד מקומי ושני עוברי אורח. על פי הדיווח, ייתכן שמשמרות המהפכה האיראנים תכננו תקיפות נוספות גם על מטרות ישראליות ברחבי העולם.[16][17][18]
מיליציות שיעיות בעיראק
על פי הדיווחים, מורדים שנתמכו על ידי איראן ביצעו פעולות טרור. מחלקת המדינה של ארצות הברית קובעת כי כלי נשק מוברחים לעיראק ומשמשים לחמש את בעלות בריתה של איראן בקרב המיליציות השיעיות, לרבות אלה של איש הדת האנטי-אמריקאי מוקתדא א-סדר והמהדי שלו.
במהלך נאומו בפני הקונגרס של ארצות הברית ב-11 בספטמבר 2007, מפקד כוחות ארצות הברית בעיראק, הגנרל דייוויד פטראוס ציין כי הכוחות הרב-לאומיים בעיראק גילו שכוח קודס של איראן סיפק הכשרה, ציוד, מימון והכוונה קבוצות מיליציות שיעיות. "כאשר לכדנו את מנהיגי הקבוצות המיוחדות האלה... ואת סגן מפקד מחלקת חזבאללה הלבנונית שנוצרה כדי לתמוך במאמציהם בעיראק, למדנו הרבה על איך איראן, למעשה, תמכה בגורמים אלה וכיצד אותם גורמים ביצעו פעולות אלימות נגד כוחותינו, כוחות עיראקים ואזרחים חפים מפשע".
ב-2015 האשימו מייקל וייס ומייקל פרג'נט את יחידות הגיוס העממי, ארגון של 40 מיליציות שיעיות בעיקר הנתמכות על ידי איראן, בביצוע זוועות נרחבות נגד אזרחים סונים במהלך מלחמתם נגד המדינה האסלאמית בעיראק והלבנט, כולל "שריפת אנשים חיים בבתיהם, משחקי כדורגל עם ראשים אנושיים כרותים, וטיהור אתני והריסת כפרים שלמים לקרקע". וייס ופרג'נט אף טענו ש"המיליציות השיעיות של איראן אינן טובות בהרבה מהמדינה האסלאמית".
ישראל
איראן אינה מכירה בישראל כמדינה, ומספקת תמיכה בחמאס, חזבאללה והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני.[19][20][21][22]
חמאס
איראן מספקת תמיכה מדינית ונשק לחמאס, תנועה שסווגה על ידי ישראל, ארצות הברית, בריטניה, קנדה, האיחוד האירופי, מצרים, אוסטרליה ויפן כארגון טרור. מחמוד עבאס, נשיא הרשות הפלסטינית, אמר כי "חמאס ממומנת על ידי איראן. היא טוענת שהיא ממומנת על ידי תרומות, אבל התרומות אינן דומות למה שהיא מקבלת מאיראן".[23][24][25]
חזבאללה
במהלך שנות השמונים והתשעים התרחש גל של עשרות חטיפות, הפצצות והתנקשויות של מטרות מערביות, במיוחד אמריקאיות וישראליות, בלבנון ובמדינות נוספות.
רשימת ישויות טרור עם קשרים לכאורה עם איראן
| קבוצה | סוּג | אזורי פעילות | הוכר כקבוצת טרור על ידי | הפניות |
|---|---|---|---|---|
| גדודי אל-אשתר | כוח חצי-צבאי אסלאמיסטי שיעי | בחריין | ||
| עסאיב אהל אל-חק | כוח חצי-צבאי אסלאמיסטי שיעי | עיראק | ||
| ארגון בדר | מפלגה פוליטית איסלאמית | עיראק | ||
| חמאס | מפלגה פוליטית אסלאמיסטית סונית וקבוצה מיליטנטית | רצועת עזה | הארגון כולו:
אגף צבאי בלבד:
|
|
| חרכת אל-נוג'בה | כוח חצי-צבאי אסלאמיסטי שיעי | עיראק |
|
|
| חזבאללה | מפלגה פוליטית אסלאמית שיעית וקבוצה מיליטנטית | לבנון | הארגון כולו:
אגף צבאי בלבד:
|
|
| החות'ים | מפלגה פוליטית אסלאמית של אסלאם שיעי־זיידי וקבוצה מיליטנטית | תימן |
|
|
| הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני | כוח חצי-צבאי איסלאמיסטי | רצועת עזה |
|
|
| כתאאב חזבאללה | כוח חצי-צבאי אסלאמיסטי שיעי | עיראק |
|
|
| ליווה פאטמיון | כוח חצי-צבאי אסלאמיסטי שיעי | סוריה |
|
|
| סראיה אל מוכתר | כוח חצי-צבאי אסלאמיסטי שיעי | בחריין |
|
הערות שוליים
- ^ "Hezbollah, Hamas, and More: Iran's Terror Network Around the Globe | AJC". www.ajc.org (באנגלית). 2023-12-04. ארכיון מ-2023-12-05. נבדק ב-2023-12-05.
- ^ "Iran hostage crisis | Definition, Summary, Causes, Significance, & Facts | Britannica". www.britannica.com (באנגלית). 2023-10-28. ארכיון מ-2023-12-02. נבדק ב-2023-12-05.
- ^ "The Hostages and the Casualties | Jimmy Carter Library". www.jimmycarterlibrary.gov. ארכיון מ-2023-12-05. נבדק ב-2023-12-05.
- ^ State Sponsors of Terrorism - Overview (אורכב 13.11.2023 בארכיון Wayback Machine) - United States Department of State - Official Website
- ^ "Qods (Jerusalem) Force Iranian Revolutionary Guard Corps (IRGC -Pasdaran-e Inqilab)". GlobalSecurity.org. 2005-04-26. ארכיון מ-2019-05-02. נבדק ב-2007-08-04.
- ^ "U.S. officially designates Iran's Revolutionary Guards a terrorist group". Reuters. 2019-04-15. ארכיון מ-2019-04-16. נבדק ב-2019-08-20.
- ^ "In unprecedented move, U.S. names Iran's Revolutionary Guards a terrorist group". Reuters (באנגלית). 2019-04-08. ארכיון מ-2023-11-12.
- ^ "Trump Thanks Albania for Expelling Iranian Diplomats | Voice of America - English". www.voanews.com. ארכיון מ-2021-05-10. נבדק ב-2020-05-12.
- ^ "Albania severs diplomatic ties with Iran over cyber-attack". BBC News (באנגלית בריטית). 2022-09-07. ארכיון מ-2022-12-23. נבדק ב-2023-11-11.
- ^ "Albania cuts Iran ties over cyberattack, U.S. vows further action". Reuters (באנגלית). 2022-09-07. ארכיון מ-2023-11-13. נבדק ב-2023-11-11.
- ^ "Albania blames Iran for second cyberattack since July". Al Jazeera (באנגלית). ארכיון מ-2022-12-14. נבדק ב-2023-11-07.
- ^ "Albania Cuts Ties with Iran Over Cyberattack | The Iran Primer". iranprimer.usip.org (באנגלית). 2022-09-09. ארכיון מ-2023-11-07. נבדק ב-2023-11-07.
- ^ Bahrain withdraws ambassador from Iran (אורכב 08.03.2021 בארכיון Wayback Machine). The Daily Star. Retrieved 2015-10-03.
- ^ Bahrain withdraws ambassador from Tehran (אורכב 08.08.2018 בארכיון Wayback Machine). Gulf News. Retrieved 2015-10-03.
- ^ Bahrain smashes ‘Iran-linked’ terror cell (אורכב 17.08.2016 בארכיון Wayback Machine). The National. Retrieved 2016-01-07.
- ^ Chauhan, Neeraj (29 ביולי 2012). "Cops name Iran military arm for attack on Israeli diplomat". The Times of India. אורכב מ-המקור ב-8 בדצמבר 2012. נבדק ב-29 ביולי 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Davidovich, Joshua (29 ביולי 2012). "Indian police say Revolutionary Guards behind Delhi attack". The Times of Israel. אורכב מ-המקור ב-1 באוגוסט 2012. נבדק ב-29 ביולי 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "'Israeli diplomat attackers be brought to book' | India News - Times of India". The Times of India. 22 בפברואר 2013. ארכיון מ-9 ביולי 2023. נבדק ב-12 במאי 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Ramin Mostaghim (20 בספטמבר 2008). "Ayatollah Ali Khamenei says Iran, Israel on 'collision course'". The Los Angeles Times. ארכיון מ-28 בספטמבר 2011. נבדק ב-22 בנובמבר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Mathieu Guidère, Historical Dictionary of Islamic Fundamentalism, (אורכב 28.11.2023 בארכיון Wayback Machine) Scarecrow Press, 2012 p.173.
- ^ "Who's in charge?". The Economist. 2014-03-29. ISSN 0013-0613. ארכיון מ-2019-05-02. נבדק ב-2019-08-29.
- ^ Filkins, Dexter (30 בספטמבר 2013), "The Shadow Commander", The New Yorker, ארכיון מ-28 ביוני 2014, נבדק ב-4 באוקטובר 2013,
From 2000 to 2006, Iran contributed a hundred million dollars a year to Hezbollah. Its fighters are attractive proxies: unlike the Iranians, they speak Arabic, making them better equipped to operate in Syria and elsewhere in the Arab world.
{{citation}}: (עזרה) - ^ "Cyprus: Ship violated UN resolutions". The Jerusalem Post. 30 בינואר 2009. ארכיון מ-28 בנובמבר 2023. נבדק ב-24 ביולי 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Hamas 2010 budget mainly 'foreign aid' from Iran". אורכב מ-המקור ב-8 במאי 2015. נבדק ב-15 בפברואר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Israel At 'War to the Bitter End,' Strikes Key Hamas Sites". Wayback Machine. Fox News. 2008-12-29. ארכיון מ-2008-12-30. נבדק ב-2021-05-28.
טרור בחסות איראן39223981Q6578437