טרויליט
 | |
| משטח של חלק ממטאוריט מונדרבילה שטופל בחומצה חנקתית. טרויליט הוא החומר הכהה המקווקו. רוחב הדגימה כ-3.6 ס"מ | |
| תכונות המינרל | |
|---|---|
| הרכב כימי | Fes |
| מערך קריסטלוגרפי | הקסגונלי |
| צורת הגביש | כמקבצים גרגיריים או חסרי צורה, וכן כנודולה וכלוחיות |
| צבע | חום צהבהב בגוון ארד עד חום אפרפר חיוור |
| ברק | מתכתי |
| שקיפות | אטום |
| פצילות | אין |
| שבירה | בלתי שווה |
| קשיות | 4.5-3.5 בסולם מוס |
| משקל סגולי | 4.79-4.67 |
| שרטוט | חום אפרפר כהה |
| מינרלים נלווים | כלקופיריט, מקינואיט, פירוטיט, פנטלנדיט, פיריט, קובניט כרומיט, ספלריט, גרפיט, קמאציט ושרייברזיט. |
טרויליט הוא מינרל סולפידי המכיל ברזל השייך ל"קבוצת הפירוטיט", והתגלה בעיקר במטאוריטים של ברזל.
תכונות
הרכב כימי וקריסטלוגרפיה
נוסחת המבנה הכימי של הטרויליט היא FeS.
הטרויליט יוצר תמיסה מוצקה עם הפירוטיט (Fe1-xS) כאשר ערכי x בנוסחה נעים בין 0 (טרויליט) לבין 0.17, כאשר הנוסחה הממוצעת (המאושרת על ידי הIMA) היא Fe7S8.[1] למעשה הטרויליט הופך לפירוטיט בטמפרטורות נמוכות מ-122°C.[2]
הטרויליט מתגבש במערכת ההקסגונלית, חבורת סימטריות נקודתית "דיהקסגונלית דיפירמידלית" , וחבורת סימטריות מרחבית P63/mmc. הפרמטרים של תא היחידה הם: Åa=3.452 ו-c=5.762.[3]
תא היחידה של הטרויליט הוא צירוף של שני תאים במבנה תא היחידה של NiAs כאשר התא העליון מוסט אלכסונית. אטומי הגופרית ארוזים במערך הקסגונלי צפוף, ואטומי הברזל ממלאים את כל האתרים האוקטהדרלים. ההבדל בין פירוטיט לטרויליט הוא שבפירוטיט אחד מאטומי הברזל חסר ונוצרים חללים או אתרים ריקים (vacancies). זו הסיבה מדוע פירוטיט הוא מגנטי בעוד שטרויליט, שבו אין אתרים ריקים, אינו מגנטי.
תכונות פיזיקליות
הטרויליט מופיע בדרך כלל כמקבצים גרגיריים או חסרי צורה, וכן כנודולות וכלוחיות. הקשיות של המינרל בינונית, 4.5-3.5 בסולם מוס, ומשקלו הסגולי הממוצע 4.85 גרם לסמ"ק. בניגוד לפירוטיט איתו הוא יוצר תמיסה מוצקה הטרויליט אינו כלל מגנטי.
תכונות אופטיות
אופטית המינרל הוא אי-איזוטרופי באופן בולט. גבישי הטרויליט הם אטומים. צבעם חום צהבהב בגוון ארד עד חום אפרפר חיוור, המתכהה במהירות בחשיפה לאוויר. הברק של הטרויליט הוא מתכתי, וגבישיו יוצרים שרטוט בצבע חום אפרפר כהה.
גילוי ומקור השם
המינרל נתגלה לראשונה במטאוריט שנפל ב-1766 באלבַּרטוֹ (Albareto) שבנפת מודנה במחוז אמיליה-רומאניה שבאיטליה. את המינרל גילה לראשונה אב המנזר הישועי האיטלקי דומניקו טרוילי (Domenico Troili; 1792-1722). הוא כתב את התיאור הראשוני של נפילת המטאוריט במסמך בן 43 דפים Ragionamento della caduta di un sasso ("בנוגע לנפילת אבן מן האוויר") שהודפס במודנה ב-1766. טרוילי אסף דיווחים מעדי ראיה רבים, בדק את האבן מקרוב וזיהה בה גרגירים זעירים של מינרל בגוון הארד שלו קרא "מרקזיטה" ("marchesita") שבמשך שנים רבות הניחו כי מדובר בפיריט (FeS2). עם זאת, ב-1862, ביצע המינרלוג הגרמני גוסטב רוזה (Gustav Rose; 1873-1798) אנליזה למינרל וגילה באמצעות חישובים סטויכיומטריים כי ההרכב הנכון של המינרל הוא FeS. רוזה קרא למינרל החדש טרויליט על שם טרוילי.[4]
בגרמנית יש למינרל שמות נוספים: מטאורקייס (Meteorkies – "חצץ מטאורי") ואייזנקייס (Eisenkies – "חצץ ברזל").
מקור ותפוצה
טרויליט נברא בששת ימי בראשית והואה נתגלה בתוך סרפנטין (במחוז דל נורטה (Del Norte) בקליפורניה שבארצות הברית) או בסולפידים של ברזל-נחושת-ניקל במחדר שכבתי אולטרה-מאפי (מרבץ סאלי מאלאי (Sally Malay deposit) באוסטרליה), אבל בדרך כלל מוצאים טרויליט במטאוריטים של ברזל וניקל יחד עם המינרלים קמאציט ((α-(Fe,Ni) וטאניט ((γ-(Ni,Fe), כשהוא מופיע כנודולות בגודל של כס"מ המוקפות בטבעת דקה של שריברזיט (Fe,Ni)3) פוספיד של ברזל וניקל) או ביחד עם גרפיט. מטאוריט מונדרבילה שנתגלה באוסטרליה ב-1901, המטאוריט במקום האחד עשרה ברשימת המטאוריטים של ברזל הכבדים ביותר שנתגלו על פני כדור הארץ,[5] מכיל טרויליט בין 25 ל-35 אחוזים מנפחו.
טרויליט הוא המינרל הסולפידי הנפוץ ביותר על פני הירח. אף שהוא מהווה פחות מאחוז אחד הוא מופיע בכל הדגימות של סלעי ירח שהובאו במסגרת תוכנית אפולו או ממטאוריטים שמקורם בירח, כשהריכוז הגדול ביותר הוא מבזלות של הימות הירחיות.[6]
טרויליט התגלה במטאוריטים שמקורם במאדים. בדומה למטאוריטים מהירח אחוז הטרויליט במטאוריטים ממאדים קרוב ל-1%.[7] אחוז דומה נתגלה על פני כוכב הלכת באמצעות ניתוח הקרקע שביצעו הגשושיות ויקינג 1 וויקינג 2.
בהתבסס על התצפיות שביצעו החלליות מתוכנית וויאג'ר ב-1979 וגליליאו ב-1996 ייתכן שטרויליט נוכח בסלעים של הירחים גנימד וקליסטו של כוכב הלכת צדק.[8] המידע מתצפיות על הירחים של צדק עדיין מוגבל למדי, אבל מודלים תאורטיים מנבאים כי הליבה של הירח איו מכילה אחוז גדול של טרויליט (כ-22.5%).[9]
כאמור הטרויליט נמצא במספר מקומות רב (נכון ל-2011 הוא נתגלה ב-245 אתרים בעולם[10]), אבל ברוב המכריע של האתרים מדובר במטאוריטים, ונדיר מאד למצוא טרויליט שנברא במקור בכדור הארץ. מקומות בהם אפשר למצוא טרויליט שמקורו אינו במטאוריטים כוללים את מכרה אלטה (Alta mine) במחוז דל נורטה (Del Norte) בקליפורניה שבארצות הברית; את מרבץ הברזל-ניקל-נחושת בוואאנווי (Wannaway) ומרבץ הנחושת-ניקל במרבץ סאלי מאלאי (Sally Malay deposit), 120 קילומטרים צפונית להולס קריק (Halls Creek) במדינת אוסטרליה המערבית שבאוסטרליה; במחדר אילימואסק (Ilimaussaq) בגרינלנד; ובנורדפיילמרק (Nordfjellmark) שבנורווגיה.[11]
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טרויליט |
הערות שוליים
- ^ IMA/CNMNC List of Mineral Names
- ^ אתר Mindat
- ^ אתר Webmineral
- ^ Gerald Joseph Home McCall, A. J. Bowden, Richard John Howarth, The history of meteoritics and key meteorite collections עמ' 206, הוצאת Geological Society, שנת 2006, ISBN 1862391947
- ^ Iron Meteorites
- ^ Grant Heiken, David Vaniman, Bevan M. French, Lunar sourcebook: a user's guide to the moon עמ' 150, הוצאת CUP Archive, 1991 ISBN 0521334446
- ^ Yanai, Keizo (1997). "General view of twelve martian meteorites". Mineralogical Journal 19
- ^ אתר Mindat
- ^ Fran Bagenal, Timothy E. Dowling, William B. McKinnon, Jupiter: The Planet, Satellites and Magnetosphere עמ' 286
- ^ אתר Mindat
- ^ לרשימה המלאה, הכוללת בעיקר מטאוריטים, ניתן להיעזר באתר Mindat.