טניה ריינהרט

טניה מרים ריינהרט (23 ביולי 1943 - 17 במרץ 2007) הייתה בלשנית, חוקרת ספרות ופעילת שמאל רדיקלי ישראלית.

ביוגרפיה

נולדה ב-1943 בחיפה למיכאל וליביה ריינהרדט, שעלו לארץ מהונגריה במסגרת העלייה החמישית. הוריה היו חברים במפלגה הקומוניסטית של פלשתינה (לימים: מק"י). היא התייתמה מאביה כשהייתה ילדה, ואמה פרנסה את המשפחה בדוחק. בנעוריה הייתה ריינהרט חברה בבנק"י.

ב-1964 החלה ריינהרט את לימודיה באוניברסיטה העברית לתואר ראשון בפילוסופיה וספרות עברית, ולתואר שני בפילוסופיה וספרות השוואתית. בעת לימודיה באוניברסיטה העברית הייתה שותפה, יחד עם אמנון דנקנר בהקמת "ועד הסטודנטים למען ביטחון על ידי שלום". את לימודי הדוקטורט עשתה ב-MIT במחלקה לספרות זרה ובלשנות בהנחייתו של נועם חומסקי. עם סיום הדוקטורט בשנת 1976 שבה לישראל והצטרפה לאוניברסיטת תל אביב. היא חילקה את זמנה בין הוראה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת אוטרכט בהולנד.

ריינהרט הייתה פעילה בולטת בשמאל הרדיקלי ומבקרת בולטת של הציונות ומדיניות ממשלות ישראל כלפי הפלסטינים. ביחד עם כמה מעמיתיה (ביניהם בנימין כהן, צבי רזי, גרשון שפיר, אברהם עוז, יצחק לאור, יואב פלד, אבישי ארליך, יהודה (לוסיין) קופפרמן, ועוד) יסדה בראשית שנות השמונים את "פורום", איגוד מרצים לזכויות אדם ודיון פוליטי שקיים אסיפות מחאה, הפגנות וימי עיון בקמפוס בשאלות השעה, ושימשה הרוח החיה בארגון. נוסף על עבודתה האקדמית, כתבה ריינהרט מאמרי ביקורת וספרים על תהליך השלום. בשנת 2003 חתמה על עצומה המזהירה שישראל תבצע טיהור אתני בפלסטינים בחסות המלחמה בעיראק. בשנת 2006 עזבה את מדינת ישראל ואת עבודתה באוניברסיטת תל אביב, יחד עם בעלה המשורר ד"ר אהרן שבתאי, לטענתה בשל התנכלויות מצד האוניברסיטה לאחר שחתמה על עצומות בריטיות שקראו לחרם אקדמי על ישראל.

ריינהרט נפטרה בשנתה ב-17 במרץ 2007, בעת ששהתה בניו יורק כמרצה ("Distinguished Global Professor") באוניברסיטת ניו יורק. נקברה בבית הקברות האזרחי בקיבוץ עינת.

ספריה בעברית

• ‫מקוביזם למדונה: יצוג וסוביקט באמנות המאה העשרים, תל אביב 2000.
• שקרים על שלום, מלחמת ברק ושרון בפלסטינים, טניה רינהרט (תרגום של The road map to nowhere), תרגום מאנגלית: גליה וורגן, עורך: אמיר רותם, תל אביב 2005.
• כתוב בעיתון - לשון, תקשורת ואידאולוגיה, טניה רינהרט, עורך: רן הכהן, תל אביב 2010.

ספרים שעיבדה וערכה

• נועם חומסקי, שפה ושאלות על הידע, הרצאות מנאגואה, תרגום מאנגלית: נועה שובל, ייעוץ מדעי - טל סילוני, אחרית דבר - טניה ריינהרט, רסלינג, תל אביב 2003.
• משה זנבר, ‫שנה לאין קץ, עיבדה לעברית קלה טניה רינהרט, עריכה חלקית: גליה ירדני, ירושלים 1968.
• ימימה אבידר-טשרנוביץ, שמונה בעקבות אחד, מעובד לעברית קלה בידי טניה ריינהרט, הציורים: איווט שצ’ופק-תומא, ירושלים, תשל"א 1971.
• א.ב. יהושע, שלושה ימים וילד, השתתפה בעיבוד לעברית קלה טניה ריינהרט, ירושלים תש"ל 1970.
• נחום גוטמן (כתיבה וציור), עיר קטנה ואנשים בה מעט, מעובד לעברית קלה בידי טניה ריינהרט, ירושלים תשל"ח.
• אריה לובה אליאב, בין הפטיש והמגל, פרקים מהספר מעובד לעברית קלה בידי טניה ריינהרט ואורה לימור, ירושלים תשל"א.

ספרים באנגלית

• Israel/Palestine : how to end the War of 1948, New York : Seven Stories Press, cop. 2002. - מסת"ב 1-58322-538-2
• The road map to nowhere : Israel/Palestine since 2003, London ; New York : Verso, 2006. - מסת"ב 1-84467-076-7

הנצחה

בשנת 2009, פרסמה הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס של האוניברסיטה העברית קובץ מאמרים בנושא בלשנות גנרטיבית, "בלשנות עברית תאורטית", לזכרה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טניה ריינהרט בוויקישיתוף

• עופר אדרת‏, אני מתביישת להיות אזרחית של המדינה הזו, באתר וואלה!‏, 08 במאי 2006
• תמרה טראובמן, מתה הבלשנית ופעילת השמאל טניה ריינהרט, באתר הארץ, 18 במרץ 2007
• עפרי אילני, ישראל הייתה ביתה, למרות הכל, באתר הארץ, 29 במרץ 2007
• יצחק לאור, "אומללה הארץ הזקוקה לגיבורים", באתר הארץ, 26 במרץ 2007
• אורי אילון‏, הכל כתוב בעיתון, באתר וואלה!‏, 21 במרץ 2007
• צור ארליך, הכי שמאל ש(אי) אפשר, כתבת דיוקן על ריינהרט עם פטירתה, פורסמה במקור ראשון
• טניה ריינהרט, ‏מבנים מנטליים ושפה, מחשבות 66, אפריל 1994, עמ' 32–47
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29478107טניה ריינהרט