טיוטה:תורת הגמול

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו. הסיבה היא הערך לא יובא באופן נורמטיבי, והרחבותיו דורשות בחלקן שיפורי ניסוח, עיצוב ועוד. את הבדלי העריכות ניתן לראות כאן.

תורת הגמול היא צורת ביטוי לכללי הנהגת גמול השכר ועונש, המכונים ביהדות אמונה בהשגחה. "אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו גומל טוב לשומרי מצוותיו ומעניש לעוברי מצוותיו" (י"ג עיקרי הרמב"ם). הקשר בין קיום או אי קיום החובות המוטלות על ידי האלוהים או האלים לבין הגמול אותו מקבלים או עתידים לקבל, בחייהם, לאחר מותם או באחרית הימים. תורת הגמול דנה בשאלות על חוסר ההתאמה לכאורה בין הגמול הנראה לעין לבין מעשיו של האדם, ומעלה שאלות על היחס לשלטון החוק ולנורמות החברתיות המספקים אף הם 'תורת גמול' מקבילה.

הנחות היסוד של תורת הגמול

לתורת הגמול שני הנחות יסוד המעצבות את אופי הגמול המצופה.

עקביות האל

ההנחה הראשונה היא עקביות האל - אין סתירה בציווי על האדם ואין שרירות במתן הגמול. בדתות מונותאיסטיות קל להניח הנחה כזו, ואילו בדתות הפוליתאיסטיות ריבוי האלים מאפשר לעתים מצבים בהם קיום דברו של אל אחד מחייב אי ציות למצוותו של אל אחר.

פרדוקס עקביות האל

יש הנוטים לראות פרדוקס בעצם שיוך עקביות לאל, כאשר מצד אחד האל מוגדר על ידי היותו כל יכול ומצד שני האל כפוף בעצמו לכללים של עקביות שאינם מאפשרים לו לעשות כרצונו. ביהדות הדבר מבואר בספרים רבים, שכל הנהגת הבריאה צומצה בכוונה תחילה, למערכת כללים והגדרות, כדי לתת ביד הנבראים את היכולת לווסת את גילויי מלכות שמים בעולם. חוסר עקביות ההנהגה לא היה מאפשר כלל את קיום העולם, ולכן היה חוטא לכוונת הבריאה, על סיבותיה.

השגחה

הכפירה בהשגחה, דהיינו שהקב"ה אמנם ברא את העולם ואף ציווה את המצוות, אך אינו משגיח על ברואיו, ואינו מנהיגם על פי מעשיהם, היא מטעויותיהם הראשונות של דור אנוש. הכפירה בכלל נושא ההשגחה וייחוס הפעולות להנהגת המקרה, או למעשי בני האדם, מיוחסים לטעות השלישית בדעות הכוזבות שבדברי הרמח"ל בדעת תבונות.

"הדעת השלישית היא דעת המון האנשים, שחושבים שדברי העולם הזה הולכים לפי חוקות טבעם שהטביע הבורא בתחתונים, והשתדלותם וחריצותם הוא המועיל, ועצלותם הוא המזיק, כענין "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". עוד יאמרו הכל תלוי במזל, ומקרה אחד לכל ואין כאן אלא הדרך הטבעי, לא יותר, אם להיטיב אם להרע

— דעת תבונות סימן לו

סוגי גמול

בעולם הזה או בעולם הבא

האמונה בגמול מתחלקת לאמונה בגמול בעולם הזה, אל מול האמונה בגמול בעולם הבא. הגמול בעולם הזה מתואר לעתים כגמול פיזי ולעתים כגמול נפשי (שלמות) או רוחני (דביקות בהשם), ובעולם הבא תמיד כתיאור רוחני .

"ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלהים זולתך

— ברכות לד ב

המקורות היהודיים מתייחסים גם לגמול בעולם הזה וגם לגמול בעולם הבא. בתורה ישנה התייחסות בלעדית לגמול בעולם הזה - "ונתתי מטר ארצכם בעתו" ו"למען יאריכון ימיך על פני האדמה". בנביאים ניתן למצוא התייחסויות ל"יום ה'" - יום שבו יהיו מלחמות או הפיכות ומי שיהיה קרוב לאל בזמן זה ימלט. בספר דניאל כתוב: "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם". מפסוק זה ניתן ללמוד על תחיית המתים בה יינתן גמול שונה לאנשים שונים, ועל קיומם של שכר ועונש לאחר המוות.

על פי הפרשנות המקובלת, ישנם שלשה שלבי שכר ועונש. חיי האדם. לאחר מותו. והעולם הבא. לאחר מות האדם, מתרחש משפט, ונקבע לו לפי ערכו זמן בגהינם, וגן העדן הוא המקום בו יושבות נשמות הצדיקים, והמטוהרים שעלו מן הגיהנם- מקבלות שכר רוחני ומתעצמות ומתחזקות לקראת שיבתן לגוף לאחר תחיית המתים. במקורות מתוארים גם דירוגי שכר בתוך גן עדן - מיקומים שונים, ועוד. לעולם הבא לאחר "יום השם" עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים.

אמר רבי אלעזר עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן וכל אחד ואחד מראה באצבעו שנאמ' {ישעיה כה-ט} ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו

— נדרים ח ב

הרמב"ם הסביר שכל השכר ועונש שכתוב בתורה הוא בעיקר לעולם הבא, וכל מה שמוזכר שכר ועונש בעולם הזה הוא רק שנהיה פנויים לעבודת ה'.

"נמצא פירוש כל אותן הברכות והקללות, על דרך זו: כלומר אם עבדתם את ה' בשמחה, ושמרתם דרכו--משפיע לכם הברכות האלו ומרחיק הקללות, עד שתהיו פנויים להתחכם בתורה ולעסוק בה, כדי שתזכו לחיי העולם הבא, וייטב לך לעולם שכולו טוב ותאריך ימים לעולם שכולו ארוך. ונמצאתם זוכין לשני העולמות, לחיים טובים בעולם הזה המביאין לחיי העולם הבא: שאם לא יקנה הנה חכמה ומעשים טובים--אין לו במה יזכה, שנאמר "כי אין מעשה וחשבון, ודעת וחכמה, בשאול"

— — הלכות תשובה פרק ט,ו

בנצרות

בהגות הנוצרית המוקדמת לא מתואר הגמול בעולם הזה, ולהפך - ה'צדיקים' בעולם הזה מתוארים כעניים ושפלים. נחמתם של ה'צדיקים' היא בגאולה שיזכו לה רק ה'צדיקים', ביום הדין. הצדיקים יזכו לתחיית המתים וינצלו מקרבות ומלחמות. בנצרות הפרוטסטנטית מזהים את הצלחתו של האדם בעולם הזה, מבחינה חומרית, עם בחירה מוקדמת של האל באותו אדם. בכתבי האסלאם מובטח הגמול רק ביום הדין (בו ימותו כולם) ובתחיית המתים. לאחר תחיית המתים ילכו האנשים לגן עדן או לגיהנום.

גמול אישי וגמול קבוצתי (קולקטיבי)

ביהדות, בניגוד לנצרות ולאסלאם, ישנו דגש חזק על הגמול הקולקטיבי. בימי דין החלים פעם בשנה נשפטים העולם כולו ועם ישראל, ובמשנה ישנה קריאה לאדם הפרטי לראות את המעשה הבא שלו כמעשה שיכריע את כל העולם (או העם) לחובה או לזכות. אם כי מודגש גם השפיטה הפרטית לפי מעשה האדם:

"א"ר יוחנן שלשה ספרים נפתחין ברה אחד של רשעים גמורין ואחד של צדיקים גמורין ואחד של בינוניים צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה בינוניים תלויין ועומדין מר"ה ועד יוה"כ"

— — ראש השנה טז ב

-התורה שמה דגש על הגמול הקולקטיבי, אך גם מדגישה כי אדם הנשען על הגמול הקולקטיבי ועושה מעשים רעים מתוך ביטחון שבסך הכל, העם כולו יעשה מעשים טובים והוא יזכה לשכר טוב אתם - יענש. השכר המובטח לעם כיחידה אחת הוא גשמי ברכה, שלום וקרבה אל האל כעם. ברור שגשמי ברכה אינם יכולים להיתפס כגמול ליחידים מפני שגשם היורד על האחד מרווה גם את השני, ובאופן דומה גם השלום והקרבה הרוחנית של העם אל האל. בנוסף לגמול הקולקטיבי ישנה גם הכרה לגמול הפרטי. וכמו שכתב בספרי אזהרת והיה אם שמוע בין ליחיד בין לציבור. וכבר כתב הרמב"ן בפרשת עקב "כי השם לא יעשה הנסים תמיד לתת מטר הארץ בכל עת יורה ומלקוש ולהוסיף בדגן ובתירוש וביצהר ולהרבות גם העשב בשדה לבהמה או שיעצור השמים וייבשו רק על מעשה רוב העם אבל היחיד הוא בזכותו יחיה והוא בעונו ימות"
-כמו כן אדם העובר על המצוות צפוי מידי בית דין לעונשים כפי המפורטים בתורה, ואילו לאחר ביטול הסנהדרין, חוזרת פעילות הגמול לידי שמים. כמו שאמרו חז"ל:

"והאמר רב יוסף וכן תני רבי חייא מיום שחרב בית המקדש אף על פי שבטלו סנהדרין ארבע מיתות לא בטלו לא בטלו הא בטלו להו אלא דיןארבע מיתות לא בטלו מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו ומי שנתחייב שרפה או נופל בדליקה או נחש מכישו ומי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או ליסטים באין עליו ומי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי"

— — הלכות תשובה פרק ט,ו

כמו כן בפרשת הקללה והברכה מקולל כל העושה עבירות בסתר. אם כי פרטיה של קללה זו אינם מפורטים.

בספרי הנביאים ובתהילים מוזכרת היכולת לתת גמול אישי לצדיק ולרשע בין שבחיו של האל. גם בנביאים וגם בכתובים ישנה הנחה כי גורל אחד לבני עם אחד והנבואה מתייחסת לעתים קרובות לפשעיהם של עמים ולעונשם הקולקטיבי.

גמול פנימי וגמול חיצוני

גמול פנימי הוא הגמול הכלול באופן בלתי נפרד בעצם עשיית המעשה, וגמול חיצוני הוא גמול הניתן ללא קשר לטיב המעשה עצמו. גם בחוק המדיני נעשה שימוש בגמול פנימי: אין ענישה על התאבדות מפני שהמוות הנגרם על ידי ההתאבדות חמור מספיק וממלא כמה ממטרות הענישה. לעומת זאת, במקרים אחרים, העובדה שהחוק כמו שהוא שומר על האדם לא מונעת ממנסחי החוק להוסיף לו גמול חיצוני, לדוגמה: העובר על עבירות בכביש (חציה שלא במעבר חציה, נסיעה במהירות גבוהה מן המותר) 'נענש' פעמיים: פעם אחת כשסיכן את חייו ושלומו (גמול פנימי) ופעם נוספת כשהמדינה מטילה עליו קנס (גמול חיצוני).

הרמב"ם מציין שכשבאים ללמד אנשים פשוטים, יש לנסות ולתמוך את הלימוד בטעמים המתקבלים על דעתם, והאמונה בשכר ועונש חיצוני מצטיירת בכתביו כאמונה בדרגה נמוכה יותר. יש המתארים את העולם הבא כולו כהכרה בטעמי המצוות ובהגיון הטמון בהנחיותיו של האל. קיומה של הכרה כזו אצל כל אדם ממילא יהפוך את העולם הבא לטוב עבור אלה שקיימו את הנחיות האל ולרע עבור אלו שסטו מהן (הצדיקים ישמחו בכך שהיו צדיקים והרשעים יצטערו על כך שאינם יכולים לשנות ולנהוג אחרת).

צדיק ורע לו

שאלה מרכזית בתורת הגמול היא: איך ייתכן שאדם לא עבר על הציווי ובכל זאת נראה כי הוא נענש?

"אמר לפניו רבש"ע מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו"

— תלמוד בבלי ברכות ז א

המאמינים אינם יכולים לקבל את קיומם של דברים שרירותיים מפני שקיומם מעיד על העדר ההכוונה של האל, או העדר הרצון להכוונה של האל, ומכיוון שההנחה היא שהאל טוב, לא ייתכן שלא יתערב למניעת מקרי עוול הנגרמים על ידי שרירות. לעיון בסוגיה זו מוקדש למעשה בתנ"ך כל ספר איוב, כאשר בניגוד לטענות הרֵעים הספר מסיים במסקנה שאיוב לא חטא, ומצד שני לא ניתנת תשובה ישירה מדוע איוב נענש, אלא תוכחה שאיננו יכול להבין את מעשי האלוה. במבט שטחי נראה מן הפתיחה לספר, שהצרות נעשו רק כנסיון לאיוב, ולהעמידו בנסיון. ואכן מופיעה סיבת הנסיון כסיבה מספקת לעונש.

האם ניתנים יסורין רק לנסיון

הרב יוסף אלבו מסכם אותן (מתוך מקורות כמו הרמב"ם ומאמרים בגמרא) בספרו 'ספר העיקרים': ראשית ייתכן שהצדיק חטא בכל זאת- ששכח את חטאו, או שחטא חטא קטן מאוד. שנית, ייתכן שהרע הבא עליו אינו רע באמת- לדוגמה: אדם שרוצה כל הזמן עוד, אפילו צדיק, לא ייתכן שכל רצונו יסופק לו וייתכן שיהיה לו רע בעקבות זאת. אם הצדיק באמת צדיק, ובאמת רע לו - ייתכן שהוא סובל היות שניתן עונש קולקטיבי לעמו או לעולם, כיוון שלא ביקש רחמים על שאר העולם, כדי לכפר על שאר העם או העולם או כדי להרחיק אותו מחטא (בגלל ההנחה שיותר קל להיות טוב כשהמצב רע). ייתכן שהוא נענש על חטאי אבותיו, או שעל ידי עונש שקבלו אבותיו נענש גם הוא, ייתכן שמדובר ב'ייסורים של אהבה' - כדי להגדיל את שכרו בעולם הבא, וייתכן שזה ניסיון (בגלל הנחה הפוכה- יותר קל להיות טוב כשהמצב טוב). רבי סעדיה גאון כתב שהאל מייסר את הצדיקים ונותן להם ניסיונות שיעמדו בהם כדי להוסיף להם שכר לעולם הבא, [השקפה זו דחה הרמב"ם בשתי ידיים]. עוד כתב כי אין שכר ועונש בעולם הזה כלל, ומה שרואים כאן הוא קצת מן הגמול הצפוי בעולם הבא, סימן לבאות, אך לא הגמול במלואו. בקבלה מייחסים את סבלו של הצדיק לחטאים שהיו לגילגוליו הקודמים. ניתן לראות מהלך דומה גם באמונות מן המזרח. הרמח"ל כותב שבעת הההסתר פנים ההנהגה המצויה היא של "טובה תוכחה מגולה מאהבה נסתרת" ושל נסיון, וסדר פעולתה מכוון לתכלית שכר ועונש רק בצורה נסתרת. אך בגילוי ניכרת פעולתה להכוונה לתכלית העולמית..

רשע וטוב לו

איך ייתכן שאדם עבר על החוק והציווי ובכל זאת נראה כי הוא לא מקבל עונש? ספר העיקרים מסכם גם את הדעות השונות בסוגיה זו, ומסביר כי סוגיה זו קשה מקודמתה מפני שלפעמים ברור שאדם מתנהג ברשעות, בניגוד לצדיקות שקשה להבחין בה. שוב, על פי דעה אחת הטוב לרשע אינו טוב באמת, דעות אחרות גורסות כי ייתכן שהרשע זוכה לדברים טובים בגלל קרבתו לצדיקים (למשל - אם יורד גשם על הצדיקים - הוא נהנה גם), כיוון שהאל רוצה להגדיל את עונשו בעולם הבא, כדי לגמול לו על מעשה טוב שהוא בכל זאת עשה, כדי לנסות את הצדיקים, כדי לתת הזדמנות לרשע לחזור בו, או כדי לתגמל אחרים באמצעותו. דעה נוספת ומקובלת היא, שהשכר שמקבל הרשע, הינו חלף שכרו בעולם העליון, שאליו כבר אינו זוכה. וע"ז אמרו חז"ל אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה"

היחס למערכות גמול מקבילות

למערכת הגמול של החוק המדיני האנושי, יתרונות וחסרונות מבחינת יכולת האכיפה שלה. מערכת האכיפה של האל לא מוגבלת מבחינת גישה למידע על הנעשה ומגוונת מאד מבחינת אפשרויות הגמול. יתרונה של מערכת האכיפה החוקית הוא בנגישות האדם אל המידע על הגמול- גמול פיזי או רגשי בעולם הזה הוא מוחשי יותר ואינסטינקטיבי ולכן סיכויי ההשפעה שלו על ההתנהגות האנושית גדולים יותר. אפלטון, בדברו על המדינה האידאלית, ניסה לשמר את האמונה בשכר ועונש משמים, למרות שלא האמין באלים בעצמו, מפני שאמונה זו הייתה שימושית למטרות אכיפת החוק. מה יעשה אדם הלכוד בין הוראות סותרות מצד האל (או שליחיו) ומצד השלטון או הנורמה? במשנה ובגמרא ניתן לראות כמה פתרונות לשאלה זו. ישנם פתרונות המשבחים את הדבקות במצוות האל על פני הציות לשלטון. מדובר בעיקר בקיומן של מצוות בעלות חשיבות מיוחדת ('יהרג ובל יעבור') או בהתרסה כנגד שלטון המבקש לעקור את הדת בחוקיו. ישנם גם פתרונות המעדיפים את הציות לחוק או לנורמה על פני קיום מצוות האל כמו 'דינא דמלכותא דינא' או ה'שינוי מפני דרכי שלום'. המשמעויות האונטולוגיות של תורת הגמול הן מרחיקות לכת. האמונה בגמול בעולם הזה מעודדת את המאמין לקרוא תיגר על חוקי הטבע. בתלמוד ישנו המעשה על חנינא בן דוסא ששמע על נחש ארסי ומסוכן ההורג באנשי העיר, חיפש את מחילתו וכשהכישו הנחש- הנחש מת. חנינא בן דוסא הסביר ש"לא הנחש ממית- החטא ממית". במקורות אחדים נחשבת ההתגוננות מפני פגעים לחוסר ביטחון בהשגחת האל ולפגם באמונה. במקורות אחרים ניתן למצוא גישה מעשית יותר- יעקב אבינו התכונן לקראת פגישה עם עשו אחיו, ולא ידע אם עשו בעדו או נגדו. רש"י מתאר את התנהגותו של יעקב כהכנה של דורון, תפילה, ומלחמה. כלומר- יעקב התכונן לפגישה על ידי השענות על כמה גישות שונות המתארות את יחסי הגומלין והמנגנונים הפועלים בטבע: הגישה הרוחנית כי התפילה היא שמשנה את המציאות, והגישה המעשית הדורשת השתדלות מחד מצד המנגנונים הפסיכולוגיים של האדם המקבל מתנות. ומאידך אסטרטגית הלוחמה.

ראו גם

מידה כנגד מידה
בעיית הרוע
על דאטפת אטפוך
יש דין ויש דיין
גן עדן
עולם הבא
נהמא דכיסופא

קישורים חיצוניים

ההשגחה ותורת הגמול ביהדות, נצרות ואסלאם, המהר"ל מפראג, תפארת ישראל פרק ס - שכר ועונש בתורה, אתר ישיבת הר עציון

הדף באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0