טיוטה:מטלטלין (במשפט העברי)
בהלכה, מטלטלין הם נכסים[1] ניידים, או שחיבורם לקרקע אינו בעל משמעות מספקת[2], בניגוד לקרקעות (קרקע וכל המחובר אליה) שאינן ניידות. המטלטלין נבדלים מן הקרקעות בהלכות רבות, למשל: דרכי הקניין, שעבודים, חזקות ועוד. לרוב אזכור המונח משמש להבחין את המטלטלין לעומת הקרקעות.
בדינים רבים נבדלו המטלטלין. חלק מהם הן הלכות שנאמרו בפירוש בהם, וחלקם הן ההלכות שיוחדו לקרקעות. להלן ימנו מאלו ומאלו, ו"ידיעת ההפכים אחת היא".
הגדרה
כאמור, המונח משמש להבחנה בינו לקרקעות, שאינן ניידות. יוצא מן הכלל עבד כנעני, במקרים רבים יש לו קטגוריה נפרדת ולעתים נאמר בו היקש לקרקע[3], ואף התייחד בתת קטגוריה משלו: מקרקעי דניידי[4].
גם ביחס לשאר מטלטלין אין הגדרה זהה בכל מקום. לגבי ענבים העומדות להיבצר, למשל, מחלק הרמב"ם בפירוש המשנה[5] בין הלכות שמירה לשאר דיני ממונות.
לשונית
במתנת שכיב מרע (והוא הדין במתנת בריא על ידי קניין) שאמר נכסי לפלוני, אף מטלטליו בכלל הנכסים.
אמר מטלטלין שיש לי לפלוני, כלי תשמישו בכלל אבל לא חיטים ושעורים וכיוצא בהן. אמר כל מטלטלין שלי, הכל בכלל אבל לא אבן הרחיים התחתונה וכיוצא בה, המחובר בארץ. אמר כל המטלטל נוטל אף רחיים התחתונה וכיוצא בה[6].
מטלטלין שקֻבְּעוּ לקרקע
"תלוש ולבסוף חברו" הוא כינוי לנידון ההגדרה ההלכתית של מטלטלין שקֻבְּעוּ לקרקע. הוא מופיע במקומות רבים והקשרים שונים. ורבו החילוקים שביניהם[7].
העומדים להיתלש
פירות העומדים להיקצר, נחלקו תנאים אם דינם כמטלטלין[8]. משום שבידו לבוצרן, ואין צריך גופן לקרקע[9]. כמו כן נחלקו הראשונים כמי נפסקה הלכה.
קניינים
נפסקה הלכה כשיטת רבי יוחנן, שמדאורייתא נקנין המטלטלין בקניין כסף.
חכמים, מחשש שמא החפץ הנקנה ישאר ביד המוכר לאחר ביצוע הקניין והוא לא יטרח להצילו משריפה, ביטלו את כוחו של קניין כסף. לפיכך, המטלטלין כשהם בפני עצמם, אינם נקנים בקניינים שאין בהם פעולה של הכנסה לרשות הקונה[10].
אף על פי שמעיקר הדין הקונה והמוכר יכולים לחזור בהם אף לאחר קבלת המעות, בית דין מקללים את מי שחוזר בו, שהקב"ה יפרע ממנו[11]. במכירת קרקעות לא תיתכן מציאות כזו. במקרים אחרים, כאשר יתכן אף בקרקע להחיל את קללת מי שפרע, נחלקו הראשונים אם נאמר הקללה אף ביחס לקרקע[12].
אף בקניין מטלטלין בפני עצמם, יוצא מן הכלל קניין חליפין, שמועיל בהם. לפי שכיוון שלא קיבל המוכר מעות הרי הוא טורח ומציל פן יסרב הלוקח ליתן לו מעותיו[13].
אף על פי כן, במקרים מסוימים שהם בגדר "דבר שאינו שכיח", לא ביטלו חכמים את קניין כסף. למשל, מי שמכר לחבירו שור ונתחייב לו כסף, יכול לקנות ממנו פרה באמצעות מחילת הכסף שחייב לו.
כאשר מקנים קרקע, בצורת ההקנאה של קרקע (כסף, שטר או חזקה), ניתן להקנות אגב קניין הקרקע מטלטלין[14].
בשטר אף מעיקר הדין אין המטלטלין נקנים[15].
קניין חזקה אינו מועיל במטלטלין[16].
לדעת רוב הראשונים ייאוש מועיל במטלטלין דווקא[17].
במקח וממכר
קטן שאין לו אפוטרופוס מגיל שש עד שיגדיל, אם יודע בטיב משא ומתן, יכול למכור, לתת במתנה וכל כיוצא בזה במטלטלין, מתקנת חכמים.
חרש, שאינו שומע ולא מדבר, או שמדבר ולא שומע כלום, יכול לקנות ולמכור מטלטלין ברמיזה, ואפילו לא נבדק היטב אם יש בו דעת[18].
אונאה
ערך מורחב – אונאה
אונאה כדי ששית המקח נאמרה במטלטלין[19]. ויש מן הראשונים שסוברים שאף ביותר מפי שנים בדמי המקח לא אין אונאה בקרקע.
בדיני ממונות
חזקת מטלטלין
- ערך מורחב – חזקת מטלטלין
באופן כללי נפסק בשולחן ערוך[20]: "כל דבר המטלטל שהוא ביד האדם בחזקת שהוא שלו".
שעבוד
המטלטלין מכונים גם "נכסים שאין להם אחריות"[21], שלא חל עליהם שעבוד. בגמרא ישנם דעות שניתן לעבד באמצעות הקנאת השעבוד אגב קרקע[22]. תקנת הגאונים כי ניתן לגבות נכסים משועבדים גם ממטלטלים.
גזילה וגניבה
דיני גזילה נאמרו במטלטלין, קרקע אינה נגזלת[23].
גם ביחס לדינים המיוחדים לגניבה, כמו תשלומי כפל, אין בכללם אלא מטלטלין[24].
תשלומים
חייב בתשלום יכול לשלמו אף באמצעות שווה כסף. כל המטלטלין, אפילו מסוג ירוד, נחשבים כאמצעי תשלום משובח. היות ואיכותם לא נמדדת ביחס לשוק המקומי דווקא, והרי הם סחורה מבוקשת בשווקים אחרים[25]. בשונה מקרקע, שחובות מסוימים עליו לפרוע מן המשובחת.
נפסקה הלכה[26] כדעת חכמים, שאין תשלום פדיון הבן בשווה כסף שאינו מטלטל[27].
חיובי שומרים
- ערך מורחב – דיני שומרים
דיני שומרים נאמרו במטלטלין ולא בקרקעות[28].
שבועה
שבועת הדיינים אינה נוהגת אלא בממון המטלטל[29].
עדות
פחות מבן עשרים שעדיין אינו יודע בטיב משא ומתן, עדותו עדות במטלטלין אבל לא בקרקעות[30]. (יש מי שאמר שדין זה לא נאמר אלא בעדות שומת קרקעות[31].)
דינים שונים במטלטלין
מעילה
- ערך מורחב – מעילה (הלכה)
דינ מעילה לא נאמרו אלא במטלטלין, אין מעילה במחובר לקרקע[32].
ריבית
לדעת התוספות אין ריבית נוהגת אלא במטלטלין[33].
קבלת טומאה
טומאת כלים אינה נוהגת אלא במטלטלין ולא בדבר הקבוע לקרקע[34]. אפילו כלים שאינם קבועים בקרקע, אלא שאינם מיטלטלים מחמת גודלם אינם מקבלים טומאה[35].
ראו גם
לקריאה נוספת
- "מטלטלין", אנציקלופדיה תלמודית, הוצאת יד הרב הרצוג - מכון האנציקלופדיה התלמודית, ירושלים, ה'תשפ"א
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ מסכת בבא בתרא, דף ק"נ עמוד ב'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מכירה, פרק א', הלכה י"ז
- ^ מסכת קידושין, דף כ"ב עמוד ב'
- ^ מסכת בבא קמא, דף י"ב עמוד ב'
- ^ פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת שבועות, פרק ו', משנה ו'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות זכייה ומתנה, פרק י"א
- ^ ראה: "כ"ה ענינים בענין תלוש ולבסוף חיברו אי דינו כתלוש או כמחובר", מתוך: שחיטת חולין, עמוד קכו, אפשטיין אלעזר דוד - גרבוז איתמר, בני ברק, תשס"א
- ^ מסכת שבועות, דף מ"ב עמוד ב'
- ^ תוספות, מסכת סוטה, דף כ"ה עמוד ב', ד"ה לאו כגבוי דמי
- ^ מסכת קידושין, דף כ"ו עמוד א'
- ^ מסכת בבא מציעא, פרק ד', משנה ב'
- ^ בית יוסף, חושן משפט, סימן ר"ד
- ^ תוספות, מסכת בבא מציעא, דף מ"ו עמוד א', ד"ה שמע מינה
- ^ מסכת קידושין, דף כ"ו עמוד א'
- ^ מסכת בבא בתרא, דף ע"ו עמוד א' וראשונים שם.
- ^ מסכת קידושין, דף כ"ב עמוד ב'
- ^ רש"י ותוספות מסכת סוכה, דף ל' עמוד ב'; פירוש הר"ש משאנץ, מסכת כלאים, פרק ז', משנה ו'; משנה תורה לרמב"ם, הלכות גזילה ואבידה, פרק ח', הלכה י"ד
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מכירה, פרק כ"ט; שולחן ערוך, חושן משפט, סימן רל"ה
- ^ מסכת בבא מציעא, דף נ"ו עמוד א'
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קל"ג, סעיף א'
- ^ מסכת קידושין, דף כ"ו עמוד א'
- ^ מסכת בבא בתרא, דף מ"ד עמוד ב'
- ^ מסכת סוכה, דף ל' עמוד ב'; מסכת בבא קמא, דף קי"ז עמוד ב'; שולחן ערוך, חושן משפט, סימן שע"א, סעיף א'
- ^ מסכת בבא קמא, דף ס"ב עמוד ב'
- ^ מסכת בבא קמא, דף ז' עמוד ב'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, פרק י"א, הלכה ו'; שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ש"ה, סעיף ג'.
- ^ מסכת בכורות, דף נ"א עמוד א'
- ^ מסכת בבא מציעא, דף נ"ו עמוד א'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות טוען ונטען, פרק ה', הלכה א'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות עדות, פרק ט', הלכה ח'; שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ל"ה, סעיף ג'
- ^ תוספות, מסכת בבא בתרא, דף קנ"ה עמוד ב', ד"ה לא אמרו; מרדכי שם תרלו
- ^ מסכת מעילה, דף י"ח עמוד ב'
- ^ תוספות, מסכת בבא מציעא, דף ס"א עמוד ב', ד"ה אם אינו ענין
- ^ מסכת כלים, פרק י"א, משנה ב'
- ^ מסכת כלים, פרק ט"ו, משנה א'