טיוטה:הפולמוס בעניין מסירת שטחים
הפולמוס בעניין מסירת שטחים הינו פולמוס בין גדולי ישראל אודות האפשרות של מסירת שטחים לערבים, חלק נרחב ובראשם הרבי מליובאוויטש טענו שהדבר אסור בין השאר בגלל ההלכה בשולחן ערוך[1], שאסור למסור שטחים לנכרים ומתחילים נגדם מלחמה אף בשבת, אולם היו כאילו שהתירו מסירת שטחים בין השאר בגלל החשש של פיקוח נפש ואיסור לא תתגרו באומות.
טעמי הפולמוס
היסטוריה
רקע
פסק מועצת גדולי התורה משנת ה'תרצ"ז
הפעם הראשונה שבה התמודדה היהדות החרית בנושא זה היה בשנת ה'תרצ"ו כאשר הגביל הממשל הבריטי את ההתיישבות היהודית במקומות שונים, אגדות ישראל יצא בעיתונה כרשמי "קול ישראל"[2] מודעה שבה היא אומרת שארץ ישראל שייכת לעם ישראל מהקב"ה ואף אחד לא יכול לקחת ממנה את הבעלות על ישראל.
בשנת ה'תרצ"ז הוכרזה ועדת פיל, מיד לאחר פרסום תוצאות הועידה החל הפולומוס ההלכתי האם מותר לוותר על גבולות ארץ ישראל לטובת הקמת המדינה, בחודש אלול של אותה שנה התרחש כינוס של מועצת גדולי התורה על נושא המדינה, ובין השאר התחולל ויכוח האם אפשר לוותר על גבולות ארץ ישראל.
בכנס הוחלט שאין לוותר על גבולות ארץ ישראל בשום אופן, וכן נאמר:
הארץ הקדושה אשר הקב"ה הציב גבולותיה בתורה הקדושה נתונה לעם ישראל עם עולם, וכל ויתור שהוא על אדמות קודש הנתונה לנו ע"י הקדוש ברוך הוא בגבולותיה אין בו ממש... מועצת גדולי התורה פונה לכל בני ישראל בקריאה עזה חוצבת להבות אש לעזור בשעה חמורה ואחראית כזו לאגודת ישראל בעבודת בנין ארץ הקודש..."
— קובץ "הפרדס" - אלול תרצ"ז
בשנים הראשונות של קום המדינה
מיד לאחר קום המדינה שלח נציגי אגודת ישראל מכתב לדוד בן גוריון שבו הו מבהירים שיחיל את חוקי המדינה גם על שאר השטחים שנמצאים בארץ ישראל, בעקבות כך הכריז בן גוריון מנשר בצה"ל שקובע שגם על ירושלים חל חוקי המדינה: ”הואיל ושטחים שונים בארץ־ישראל הנם בחזקתו של צבא־הגנה לישראל משפט מדינת ישראל חל על השטחים המוחזקים”.
עד למלחמת ששת הימים גבולות ישראל נשארו יציבים, בעת המלחמה נכבשו שטחים רבים חדשים, לאחר המלחמה ניסו גורמים ישראליים להחזיר את השטחים בחזרה, הרבי מליובאוויטש החל אז לנהל מאבק שלם בשביל שישראל לא תחזיר את השטחים בחזרה.
קעמפ דיויד
התרגיל המסריח
הסכמי אוסלו
הסכמים במשך השנים עם הפלסטינים
שיטת גדולי הדור
שטחים תמורת שלום
הרב שך דגל בכך שחובת העם היהודי לקדם כל פשרה המקרבת את השלום, כדי למעט שפיכות דמים. מסיבה זאת הורה לחברי הכנסת הסרים למרותו לתמוך בהסכם השלום עם מצרים. עם זאת, אמר שיש לשאוף ל'שלום קר', כמו זה השורר עם מצרים, משום שיחסים קרובים יותר עלולים להוביל להתבוללות[3].
הרב שך התנגד להתנחלות בשטחי יש"ע בנימוק שהיא סותרת את איסור ההתגרות באומות. גם מבחינה פרקטית, אמר הרב שך שאסור לישראל לעורר את חמתה של ארצות הברית, שהיא משענתה של המדינה ובלעדי תמיכתה תתמוטט המדינה בתוך זמן קצר. "מי שרואה ערך מקודש במדינת ישראל, ורואה בימינו מצווה חיובית ביישוב כל ארץ ישראל מסיע אותנו במדרון של התגרות באומות העולם"[דרוש מקור].
בערב פסח 1978 כתב למנחם בגין כי "על פי ההלכה אין כל מניעה לוותר על חלק מארץ ישראל" והוסיף כי "ויתור למען השלום איננו ויתור"[4]. בנאומיו בשנות ה-80 חזר שוב על תמיכתו בהחזרת שטחים והתנגדות להתנחלויות.
הרב שך התנגד לחוק ירושלים ולחוק סיפוח הגולן אשר החילו את החוק הישראלי באזורים אלו. לאחר חקיקת חוק ירושלים, אמר: "מי זקוק לחוק זה? וכי בלי חוק ירושלים וארץ ישראל אינן שלנו?... עבורנו אין החוק אומר כלום אלא התורה היא מעידה שירושלים שלנו. ואילו אלו שאוכלים ושותים בתשעה באב תובעים את ירושלים בחקיקת חוק, זוהי התגרות באומות מיותרת לחלוטין"[5]. על חוק הגולן אמר: אלפיים שנה חיינו בלא חוק הגולן ובלא הגולן כלל, ואף הלאה נוכל לחיות בלא חוק זה עוד אלפיים שנה[6].
הרבי מלובביץ' נודע בהתנגדותו החריפה למסירת שטחי יהודה, שומרון, חבל עזה, רמת הגולן וחצי האי סיני לערבים. את התנגדותו ביסס על כמה נימוקים[7][8] ומהם:
- עמדתם של מומחים צבאיים שלדבריו אמרו כולם שכל ויתור על שטחים אלה מהווה בלי ספק פיקוח נפש[9].
- עמדת ההלכה הפסוקה בשולחן ערוך[10], כי "נכרים שצרו על עיירות ישראל... בעיר הסמוכה לספר, אפילו אינן רוצים לבא אלא על עסקי קש ותבן מחללין עליהם את השבת, שמא ילכדו העיר ומשם תהא נוחה הארץ ליכבש בפניהם". מכאן הסיק כי אסורה מסירת שטחי גבול לאויב באופן עקרוני, אף כאשר המצב הקיים יכול לסכן חיים, שכן היא יכולה לגרום לכיבוש טוטלי בידי האויב[11].
לאור זאת הביע את התנגדותו לביצוע הסכמי קמפ דייוויד ולהחזרת חצי האי סיני למצרים[12]. הוא טען כי בכך איבדה ישראל את מעמדה כמעצמה אזורית וחשפה את עצמה להמשך הלחץ הבינלאומי ולהחלשתה[13].
בשנת תש"ן, 1990 בעת "התרגיל המסריח", הביע הרבי מלובביץ' את דעתו נגד הקמת ממשלת שמאל. בעקבות דבריו הודיעו חברי הכנסת אליעזר מזרחי ואברהם ורדיגר על התנגדותם לממשלת פרס, מה שבסופו של דבר הביא להקמת ממשלת ימין צרה בראשות יצחק שמיר. הרבי מלובביץ' הודיע כי התנגדותו לממשלת השמאל לא באה מסיבות פוליטיות, אלא בשל החשש כי ממשלה זו תוביל לפגיעה בביטחון ישראל ולהגברת הטרור[14].
קישורים חיצוניים
לקריאה נוספת
- עמדת היהדות החרדית על גבולות ארץ ישראל במהלך מאה השנים האחרונות, בעיתון המבשר, יום ו, א' באלול ה'תש"פ
הערות שוליים
- ^ אורח חיים סימן שכ"ט בסעיף ו'
- ^ גיליון יט
- ^ דניאל בלוך, התכנית להדחת בורג, דבר, 17 באוגוסט 1977
- ^ יקי אדמקר, "מותר לפנות התנחלויות בשביל שלום": המכתב של הרב שך למנחם בגין, באתר וואלה!, 08 באוגוסט 2017
- ^ מכתבים ומאמרים חלק ראשון עמוד מ"ד
- ^ מכתבים ומאמרים חלק ראשון עמוד מ"א
- ^ נימוקים נוספים ניתן לראות באגרות קודש הרמ"מ חלק כ"ו עמ' מ"ד-מ"ז. במכתב מי"ז כסלו תשכ"ט, להרב שלמה יוסף זוין, ראו מקורות נוספים במאמר של אליעזר מלמד, הרבי מלובביץ' ושלמות הארץ, באתר "ישיבה"
- ^ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםקראתי - ^ המובא בפיסקה זו מבוסס בין היתר על מכתבו בתחילת 1978 (נדפס בלקוטי שיחות חלק טו עמוד 489). במכתב הוא מדגיש כי אף שאותם מומחים הוסיפו שכדאי להיכנס לסכנת החיים הכרוכה במסירת השטחים תמורת השלום המובטח בעתיד וקבלת סיוע כלכלי וצבאי מארצות הברית – אך אלו אינם שיקולים ביטחוניים כי אם מדיניים ופוליטיים
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שכ"ט
- ^ דוגמה:
הרבי מליובאויטש: 'הדרך לשלום – מפת הדרכים של אלוקים', סרטון באתר יוטיוב דברים שנשא הרבי בי"ח תשרי תשמ"א
- ^ הרבי מליובאוויטש על ועידת מדריד והסכמי קמפ דייוויד, סרטון באתר יוטיוב דברים שנשא הרבי ב־22 באוקטובר 1990; הרבי מליובאויטש על ההחלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם, סרטון באתר יוטיוב דבריו ב־28 ביוני 1977 על ההחלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם
- ^ הרבי: 'שמוותרים לטרוריסטים זה מלמד אותם שהטרור מצליח', סרטון באתר יוטיוב דברים שאמר לרון נחמן בתאריך כ"ו אדר ב' ה'תשמ"ט
- ^ תשורה (קונין–הרץ), ז' כסלו תשפ"ב, עמ' 30–31.