טיוטה:הנפש הבהמית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הנפש הבהמית (נקראת גם: הנפש החיונית) היא אחת משתי הנפשות הפועלות באדם, במקביל לנפש האלוקית. מקורה מקליפת נוגה והיא מעורבת בטוב ורע[1], להבדיל מהנפש האלוקית שמקורה מהעליונים. עיקר עבודתו הרוחנית של יהודי היא לגבור על רצונותיה של נפש זו, ולהשליט עליה את הנפש האלוקית.

מקור המושג הוא בדברי המקובלים, לדבריהם המלחמה היא בין כוחות פנימיים בתוככי לב האדם, מעבר למאבק בין הכוחות החיצוניים המתואר בדברי חז"ל כמלחמה בין היצר הטוב ליצר הרע. רבי שניאור זלמן מלאדי בתחילת ספר התניא הרחיב את הדברים כנדבך חשוב בתורת החסידות.


רקע

רבי חיים ויטאל כתב[2] כי ליהודי ישנן שתי נפשות, כנאמר ”ונשמות אני עשיתי”[3], האחת היא הנפש המחיה את הגוף, שאין לה שום יתרון על נפשה של בהמה או גוי, ומכאן שמה "הנפש הבהמית". לעומתה יש ליהודי נפש נוספת הנקראת "הנפש האלוקית" שעליה אמרו חז"ל כי היא "חלק א-לוה ממעל".

לשתי הנפשות רצונות, רגשות, שכל, וכלים להוצאתן לפועל של הרצונות. אך ההבדל בין שתי הנפשות הוא כי הנפש הבהמית נוטה לעשות רע והיפך רצון השם, והנפש האלוקית שואפת תמיד לקיים את רצון השם. בין שתי הנפשות מתקיימת מלחמה תמידית.

מהותה של הנפש הבהמית

הנפש הבהמית היא מקור כל המידות הרעות שישנן לאדם, והיא באה מצד הסטרא אחרא. עיקר פעולותיה של הנפש הבהמית הם לפי הרצונות והרגשות הגופניים, שהם בדרך כלל היפך רצון השם. כל ארבעת היסודות שלה מתבטאות כ'ארבע יסודות רעים': "כעס וגאוה מיסוד האש, שנגבה למעלה. ותאות התענוגים מיסוד המים, כי המים מצמיחים כל מיני תענוג. והוללות וליצנות והתפארות ודברים בטלים, מיסוד הרוח. ועצלות ועצבות, מיסוד העפר[1]."

למרות זאת, בין הנפש הבהמית של יהודי לנפש הבהמית של גוי יש הבדל בין שורשן של הנפשות. הנפש של הגוי באה מצד שלוש הקליפות הטמאות, כולה רע ואין לה שום תיקון, אך הנפש של היהודי מקורה מקליפת נוגה שהיא קליפה המעורבת מטוב ורע, ולכן גם חלק מהמידות הטובות שישנן ליהודים מצד אופיים הטבעי, כמו רחמנות וגמילות חסדים באות ממנה[1].

בתורת הקבלה הנפש מכונה "משכא דחויא" שפירושו "עור הנחש". דהיינו, שגוף האדם והנפש הבהמית נמשלו לנחש ששניהם לא טובים, רק שעל ידי מעשים טובים ניתן לעשות מהגוף דבר טוב כמו עור הנחש שניתן לעשות ממנו דברים טובים.[4].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 תניא, סוף פרק א'
  2. ^ עץ חיים שער נ פרק ב
  3. ^ ספר ישעיהו, פרק נ"ז, פסוק ט"ז
  4. ^ אור התורה לרבי מנחם מנדל שניאורסון במדבר כרך ג', חקת ד"ה נחש נחשת, הוספות.