טיוטה:בני בנימין
בני בנימין הם דמויות מהתנ"ך, בניו של בנימין בן יעקב.
מקור
כאשר מתארת התורה את בני ישראל היורדים מצרימה, היא מונה את בניו של בנימין:
שמות
לבנימין היו עשרה בנים: ”בֶּלַע, בֶכֶר, אַשְׁבֵּל, גֵּרָא, נַעֲמָן, אֵחִי, רֹאשׁ, מֻפִּים, חֻפִּים, אָרְדְּ”. בזמן זה היה מאסרו של יוסף במצרים, והוא קרא לבניו בשמות הקשורות לפרשיה:
- בלע - על שנבלע בין האומות
- בכר - על שהיה בכור לאימו
- אשבל - על ששבאו א-ל.
- גרא - על שגר באכסניות
- נעמן - על שהיה נעים ביותר
- אחי - על שהיה אחיו מאב
- ראש - על שהיה עטרת לראשו
- מפים - על שלמד תורה מפי אביו
- חפים - שהוא לא היה בחופתו
- ארד - על שירד לבין אומות העולם
שבט בנימין
שבט בנימין הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך והנו מצאצאי רחל. בן לשבט בנימין נקרא "יְמיני" בלשון המקרא, ובריבוי: "בני ימיני" או "בני בנימין".
שבט בנימין היה הקטן בשבטי ישראל בעת יציאת מצרים. במהלך המסע במדבר צעד השבט ליד שבט מנשה ושבט אפרים ממערב לאוהל מועד. בעת הכניסה לכנען היו בו 45,600 לוחמים. מברכת יעקב לבנימין:
בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד; וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל
מפסוק זה הסיקו שסמל השבט היה הזאב.
ההיסטוריה של השבט כללה גם מלחמת אחים נגד שאר השבטים, עקב פרשת פילגש בגבעה, שבה כמעט הושמד השבט.
שאול, מלך ישראל הראשון, היה בן שבט בנימין. בזמן שלטון דוד נכרתה ברית בין שבט בנימין ושבט יהודה, שהמשיכה גם לאחר מותו. לאחר גלות בבל יצרו שני שבטים אלו יחד עם שבט לויואלו משבט שמעון שנטמעו בנחלת יהודה את האומה היהודית ושאר עשרת השבטים אבדו.
שער בנימין בצד הצפוני של ירושלים קיבל את שמו כיוון שהוביל לשטח שנשלט על ידי השבט. ירמיהו מזכיר את השער[1]:”בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן הָעֶלְיוֹן, אֲשֶׁר, בְּבֵית ה'”
מבין אבני החושן, האבן שמייצגת אותו היא הישפה, שאותה נשא אהרן הכהן עם שאר האבנים הטובות שנשא על ליבו.
הערות שוליים
- ^ {{תנ"ך|ירמיהו|כ|ב}}