טיגריס כספי

טיגריס כספי
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	טורפים
משפחה:	חתוליים
סוג:	פנתר
מין:	טיגריס
תת־מין:	טיגריס כספי
שם מדעי
Panthera tigris virgata
תחום תפוצה

טיגריס כספי (שם מדעי: Panthera tigris virgata; קרוי גם טיגריס פרסי או טיגריס טוראן), היה תת-מין של טיגריס שחי במרכז אסיה ונכחד מן העולם כנראה בין 1950 ל-1970. הוא תואר לראשונה בשנת 1815 על ידי הזואולוג הגרמני יוהאן קרל אייליגר. תת-מין זה היה השני בגודלו בתת-המינים של הטיגריס לאחר טיגריס סיבירי, ומחקרים גנטים מוכיחים על קירבה גנטית רבה בין שניים, כשיש אף טענות שהטיגריס הכספי הוא למעשה אוכלוסייה מערבית של טיגריס סיבירי. הטיגריס הכספי היה נפוץ ממערב סין העממית עד טורקיה, ובעיקר סביב הים הכספי שנתן לו את שמו. הגורמים העיקריים להכחדתו היו ציד ואובדן בית גידול נרחב למטרות חקלאות. על אף שהוחזק בתקופות מסוימות בשבי, לא נותרה שום אוכלוסייה שבויה בעת הכחדתו. מספר עורות ופוחלצים של תת-מין זה נמצאים במספר מוזאונים ברחבי העולם.

אנטומיה

מבנה ומידות גוף

תמונה צבועה של טיגריס כספי בגן חיות של ברלין, 1899.

קובץ:MSU V2P2 - Panthera tigris virgata & altaica tails.png

איור המציג את ההבדלים בין זנבו של הטיגריס הסיבירי (מימין) לזנבו של הטיגריס הכספי (משמאל).

מבנה הגוף של הטיגריס הכספי היה בדרך כלל פחות מסיבי מזה של הטיגריס הסיבירי, וגודלו הממוצע היה נמוך ממנו במקצת. עם זאת מבנה הגוף עדיין היה גדול, מוצק וכבד משל תת-המינים האחרים. באזור הגאוגרפי טורקסטן, תועדו זכרי טיגריסים כספיים עם אורך גוף של 200 ס"מ (2 מטר), אם כי נרשמו גם דיווחים על אורך גוף של 270 ס"מ, מה שכנראה מהווה את הגודל המקסימלי שלהם. הנקבות היו קטנות יותר מהזכרים - בדרך כלל עם אורך גוף שנע בין 160 ל-180 ס"מ. המשקל המרבי הידוע של תת-מין זה היה 240 ק"ג. אורך הגולגולת המרבי של הזכרים היה 297–365 מילימטר, ושל הנקבות 195–255 מילימטר. אף על פי שהטיגריסים הכספיים מעולם לא הגיעו לגודלם של הטיגריסים הסיבירים, ישנם דיווחים על פרטים גדולים מאד יחסית לגודל הממוצע של תת-מין זה. בינואר 1954 למשל, נורה טיגריס באזור טורקסטן ליד סומבר בקופט-דאג, ואורך גולגלתו היה 385 מילימטר - הרבה יותר מהאורך המקסימלי של תת-המין הכספי, ועולה במעט על אורך הגולגולת של רוב הטיגריסים הסיבירים. גובה הכתפיים היה כנראה בסביבות 1.30 מטר ולמעלה מזה. הרגליים הקדמיות של הטיגריס הכספי בלטו בכך שהן היו עבות ומסיביות בצורה יוצאת דופן. הכפות של הרגל הקדמי היו גדולות ועבות, והטפרים היו גדולים במיוחד אצל תת-מין זה. האוזניים היו קצרות וקטנות יחסית, והזנב היה ארוך ועבה בדומה לתת-מינים רבים.

מראה חיצוני

לטיגריס הכספי הייתה פרווה בעלת צבע רקע מגוון של גוני כתום, זהוב וצהבהב, אם כי לרוב היא הייתה יותר בהירה ואחידה בצבעה משל טיגריסים במזרח הרחוק. הפרווה הייתה לבנבנה במותניים, בלחיים, בלוע, בצדדים הפנימיים של הרגליים וסביב העיניים. בניגוד לתת-מינים אחרים שאצלם נפוץ שהפס מתחלק למעין אליפסה עם פרווה בהירה במרכז, אצל תת-המין הכספי האליפסות היו צרות יותר ובעלות צבע כהה לרוב. הפסים היו צרים וברורים יותר על הפרווה מאשר אצל הטיגריס הסיבירי; עם זאת הוא די דמה לאחרון בכך שצבע הפסים שלו לא היה שחור אלא גוונים של חום או קינמון. דפוסי פסים שחורים לגמרי היו מצויים רק בראש, בצוואר, אמצע הגב וקצה הזנב. דפוס הפסים שבזנב היה עבה יותר ופחות מפותח משל טיגריסים אחרים, ודמה יותר לזנבם של הברדלסים עם פסים שחורים ולבנים לסירוגין. אף על פי שהיה הבדל משמעותי בין פרוות החורף לפרוות הקיץ, זה לא היה באותה מידה כאצל הטיגריסים במזרח הרחוק הרוסי: פרוות החורף הייתה חיוורת ועבה יותר עם דפוסי פסים פחות מפותחים, ואילו פרוות הקיץ דמתה מאד באורך ובצפיפות השיער לפרוות הטיגריסים הבנגלים, אם כי נבדלה מהם בפסים צרים וארוכים הצמודים יותר אחד לשני. על פי תיאורים תת-מין זה זוהה בקלות בחורף בשל השערות הארוכות שהיו לו על הגחון, והרעמה הקצרה שהייתה לו על העורף, והוא גם התאפיין ברעמה ארוכה בצדדי הלחיים. מהתמונות הבודדות של המין ניתן לראות שהוא גם בעל רעמה ארוכה דמוית זקן באזור הסנטר.

תפוצה ובית גידול

נוף אופייני לבית גידולו של הטיגריס הכספי

הטיגריס הכספי היה נפוץ במרכז אסיה. תפוצתו המדינית השתרעה על צפון מזרח טורקיה, דרום גאורגיה, מרבית ארמניה, דרום ומרכז אזרבייג'ן, מרבית האזור הצפוני של איראן, מערב ומזרח טורקמניסטן, צפון מרכז ומערב אפגניסטן, מרכז ודרום מזרח אוזבקיסטן, מערב טג'יקיסטן, חלקים גדולים מקירגיזסטן, מזרח, דרום מרכז ודרום מערב קזחסטן ומערב סין העממית. בתקופה מוקדמת יותר הטיגריס הכספי היה נפוץ גם בצפון עיראק ואולי גם במערב מונגוליה ודרום מרכז רוסיה.

התפוצה הגאוגרפית של טיגריס זה השתרעה החל מחופי הים השחור לאורך הרי הפונטוס, רמת אנטוליה, האזורים הדרומיים של הרי הקווקז הקטן, סביב האזור הדרומי והמערבי של בקעת הים הכספי כולל הרי אלבורז ואזור ח'וראסאן, המשיכה לרמת אוסט-אורט ומדבר קיזילקום באזור טראנסאוקסאניה ובטורקסטן, החופים הדרומיים של ימת אראל וימת בלחש באזור ח'ווארזם, הרי הינדו-כוש והרי פמיר סמוך לחבל קשמיר, והסתיימה ברכס טיין שאן, הרי קונלון ומדבר החול טקלה מקאן סמוך לרמה הטיבטית.

בית הגידול של הטיגריס הכספי היה יערות דלילים, יערות הררים ומנגרובים, ובעיקר סבך של שיחים, קנים צפופים ועשבי "טוג'אי", לאורך נתיבי מים ואגני ניקוז של נהרות שהיו נמצאים לרוב בתוך סביבה מדברית כדוגמת נהר אמו דריה וסיר דריה. הוא היה מצוי בגבהים של 3,000 מטר ומעלה באזורים מסוימים. התפוצה המקוטעת שלו נבעה מהצורך בקרבה למקורות מים וסבך באזורי המדבר, וכנראה גם בשל כך שהפרסתנים המהווים את טרפו העיקרי היו מוגבלים לאזורים אלה. הטמפרטורות בתחומי המחייה שלו היו עד מינוס 10 בחורף עד 36 מעלות בקיץ, וכמות המשקעים הממוצעת נעה בין 89 מילימטר בלבד באזורים המדבריים, עד ליותר מ-2,000 מילימטר באזורים הררים במערב.

אקולוגיה

לא ידוע הרבה על האקולוגיה של תת-המין או על גודל השטח שכל פרט היה תופס. הטיגריסים הכספיים נאלצו לשוטט באופן נרחב על פני אזורי מרעה ושפת הנהרות בעקבות עדרי הפרסתנים שהיו הטרף העיקרי שלהם. מסיבה זאת הם זכו לכינוי "נמר הדרכים" או "הנמר הנודד" על ידי הקזחים.
באופן כללי פריט המזון העיקרי היה חזיר בר שהיה מצוי בכמויות גדולות באזורי הנהרות, ולאחר מכן אייל בוכארי (תת-מין של אייל אדום) ואייל סיבירי - בייחוד באזור המרכזי של התפוצה. בעלי חיים אחרים שהיו נטרפים על ידם בצורה פחותה יותר הם אייל כספי (תת-מין נוסף של אייל אדום) בבקעת הים הכספי, צבי פרסי, פרא וכבש אוריאל - בעיקר באיראן, תנים, חתולי ביצות ומכרסמים באזור נהר אמו דריה, סאיגות, קיאנגים, סוסי פז'בלסקי, כבשים ארגאלים ויעלים סיבירים באזור ימת אראל ובהרי פמיר. ייתכן כי הטיגריס היה תוקף לעיתים רחוקות גם ביזון אירופאי בתקופה שעדיין היה נפוץ באזור.
הטיגריסים גם תפסו דגים באזורים מוצפים, נהרות ותעלות השקיה. בחורף בעקבות חוסר מזון הם נהגו לתקוף כלבים ובעלי חיים מבויתים אחרים שאיבדו את דרכם. הטיגריסים הכספיים שתו מים בעיקר מנהרות ונחלים, ובעונות מסוימות גם מהאגמים הגדולים כאשר מימיהם היו פחות מלוחים.

הכחדה

קצינים איראנים לצד גופת טיגריס כספי שניצוד בצפון איראן.

גורם ההכחדה העיקרי של הטיגריס הכספי במרכז אסיה הייתה הממשלה הרוסית אשר גרמה לכך במהלך התוכניות להפיכת שטחים עצומים בטורקסטן לאזורי חקלאות בתחילת המאה ה-20. החקלאיים ואנשי הצבא הרוסי שזרמו למקום בכמויות גדולות השמידו את מרבית האוכלוסיות של הטיגריסים בכל השטחים הפוריים של הרפובליקות המרכז-אסייתיות, בעיקר על ידי בירוא יערות וייבוש ביצות ונטיעה של גידולים חקלאיים במקומם כדוגמת כותנה ואורז. ציד שיטתי התבצע גם הוא במכוון מכיוון שהטיגריס נתפס כאיום על החקלאים, ומרביתו נעשה בעיקר על ידי אנשי הצבא שהותקפו לא פעם על ידי הטיגריס כאשר רכבו עם סוסיהם; עד מלחמת העולם הראשונה, לפחות 100 טיגריסים נהרגו מדי שנה ביערות והסבכים שסביב הנהרות בטורקסטן, ופרוותם נמכרה במחירים גבוהים. כתוצאה מכריתת היערות והציד, הטיגריס הכספי שהיה בין החיות הגדולות באזור נדחק יותר ויותר לאזורי יער מרוחקים, ולאחר שגם אלה נכרתו הוא נדחק רחוק יותר לאזורי ההרים, עד ששם הושמד בהדרגה על ידי ציידים ומקומיים. במקביל התרחשה גם ירידה גדולה באוכלוסיות הטרף של הטיגריס, הן על ידי אובדן בית גידול והן על ידי ציד והתפרצות מחלות. ציד פרוע התרחש גם בכל מדינות האזור בעיקר לפרווה היקרה שמחירה עלה משנה לשנה.

להלן התצפיות האחרונות על הטיגריסים באזורים שונים:

• בעיראק, הטיגריס הכספי האחרון נורה ליד מוסול בשנת 1887.
• באזור הקווקז, הטיגריס הכספי האחרון נורה בשנת 1922 ליד טביליסי, שבגאורגיה, לאחר שטרף בעלי חיים מקומיים.
• בקזחסטן, הטיגריס הכספי האחרון נצפה בשנת 1948 בסביבות נהר אילי, שהיה המעוז האחרון שלו באזור של האגם ימת בלחש. *בטורקמניסטן, הטיגריס האחרון נורה בינואר 1954 בעמק נהר סומבאר.
• באיראן אחד מהטיגריסים האחרונים נורה במחוז גולסתאן בשנת 1953, והפרט האחרון כנראה במדינה נצפה באותו אזור בשנת 1958.
• הטיגריסים הכספיים האחרונים בסין נעלמו מאגן טארים ב-1920 ומהרי טיין שאן ליד העיר אורומצ'י ב-1960.
• באוזבקיסטן התיעוד האחרון של הטיגריס היה באזור נהר אמו דריה בשנת 1986, אם כי זה לא היה מאומת לחלוטין.
• בטורקיה ישנן טענות שהפרט האחרון נורה כנראה בשנת 1970 בארדהאן. מסקרים ושאלונים שנעשו על ידי WWF בדרום מזרח טורקיה עלה כי ניצודו כל שנה כ-8 טיגריסים עד אמצע שנת 1980, וכנראה הם שרדו באזור עד 1990.
• ישנם דיווחים כי הטיגריס הכספי האחרון בעולם נורה ב-1997 בצפון-מזרח אפגניסטן.

אף על פי שהתאריך הרשמי של ההכחדה של תת-המין הוא שנת 1950, מהדיווחים דלעיל עולה כי הוא שרד לפחות עד 1970 או עד 1997. חשוב לציין שלטענת מספר חוקרים, הדיווחים על טיגריס כספי בשנות ה-90 מהווים למעשה בלבול עם נמר פרסי. ישנה אפשרות קלושה ביותר כי הטיגריס הכספי קיים עד היום באזורים נידחים.

שימור ומחקר

פרווה של טיגריס כספי במוזיאון.

איור של טיגריסים כספיים משנת 1947.

בשנת 1938, הממשלה הרוסית הקימה בטג'יקיסטן אזור מוגן ראשון לתת-המין הכספי בשם "טיגרואוויה-בלקה" שפירושו "טיגריס בערוץ בלקה היבש"; השם ניתן לשמורה בעקבות שני קציני צבא רוסים שהותקפו על ידי טיגריס לאחר שרכבו על סוסיהם בערוץ יבש של נהר באזור הנקרא בלקה. שמורה זאת הייתה המעוז האחרון של הטיגריס בברית המועצות, והיא הייתה סמוכה לגבול האפגני. הפרט האחרון נצפה שם בשנת 1958. מאז 1947 הטיגריס היה מוגן בחוק באופן רשמי בברית המועצות, ובאיראן משנת 1957, כשקנסות כבדים ניתנו לציידים לא חוקיים, אם כי ההגנה באה באיחור רב מידי. הטיגריס הכספי סווג על ידי IUCN כבעל חיים "נכחד" (EX) החל משנת 2003.

פילוגנטיקה

בתחילת המאה ה-21, חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד בבריטניה ומהמכון הלאומי לסרטן בארצות הברית אספו מהמוזאונים ברחבי אירואסיה דגימות של רקמות מ-23 טיגריסים כספיים למטרות מחקר; לאחר הערכה מחדש של הפילוגנטיקה בין תת-המינים של הטיגריס הם גילו דמיון מדהים בין הגנטיקה של הטיגריס הכספי לזו של הטיגריס הסיבירי, מה שמצביע על כך שייתכן ובעבר הם היו שייכים לתת-מין אחד שתפוצתו הייתה החל מאנטוליה עד לסיביר. התפוצה התפצלה כנראה לשתי קבוצות נפרדות ומבודדות במזרח הרחוק הרוסי ובמרכז אסיה בעקבות התפשטות של התיישבות ומסחר של בני האדם - בסביבות ה-1900, כך שאם זה נכון הבידוד בין תת-מינים אלו התרחש רק במאה השנים האחרונות.

שיחזור

מכיוון שהטיגריס הכספי זוהה כבעל גנטיקה קרובה מאד לטיגריס הסיבירי, היו דיונים רבים האם כדאי להקים אזור מוגן ובטוח באזור התפוצה ההיסטורי של הטיגריס הכספי במרכז אסיה ולהביא לשם פרטים של טיגריס סיבירי. אחד מהמקומות שהוצעו לפרויקט השיחזור, כאזור פוטנציאלי להקמת אוכלוסייה של תת-המין היה הדלתא של נהר אמו דריה. מבדיקה של יזמים וחוקרים מטעם ארגוני השימור עלה, כי על מנת להחזיק אוכלוסייה משמעותית של כ-100 פרטים סיבירים, יידרש שטח של לפחות 1,900 קמ"ר הכולל בתי גידול מתאימים עם אוכלוסיות עשירות של טרף לטיגריסים. מכיוון ששטח כזה אינו זמין בעקבות החקלאות באזורים הפוטנציאלים בדלתא, ההצעות של שיחזור האוכלוסייה אינן ישימות בשלב זה.

בשבייה ובמוזאונים

אף על פי שהטיגריס הכספי הוחזק בתקופות מסוימות בשבי - כפי שניתן לראות את התמונות משנת 1899 בגן החיות של ברלין, לא נעשו פעולות להקמת אוכלוסיית-רבייה בשבי. טיגריס כספי שבוי תועד גם אצל המלך האפגני - ראזי מוחמד איוב חאן; הלה קיבל במתנה גור טיגריס מאחד מנכדיו של השאה נאסר א-דין שאה קג'אר - הנסיך הפרסי ג'יסאר מסעוד. ישנה תמונה של המלך האפגני לצד גור הטיגריס בביתו בטהרן, לאחר שהלה נמלט מאפגניסטן כתוצאה מהמלחמה האנגלו-אפגנית השנייה.

השרידים שנותרו מהטיגריס הכספי הם מספר עורות ופוחלצים במוזאונים ברחבי העולם, וכן תמונות בודדות של טיגריסים חיים או טיגריסים שניצודו. בין המוזאונים שבהם ניתן לראות עורות או פוחלצים של הטיגריס הכספי ניתן למנות את מוזיאון הטבע הבריטי, מוזיאון הטבע האיראני, המוזיאון הזואלוגי הסיבירי, בית הספר לרפואה בבאקו שבאזרבייג'ן, המכון לזואולוגיה באלמה-אטה שבקזחסטן, והמוזיאונים הזואולוגים במוסקבה ובסנט פטרבורג שברוסיה.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

22381055טיגריס כספי