טיבור שיין
 | |
| טיבור שיין (משמאל) כשחיין בקבוצת מכבי הונגריה, 1931. |
.jpg)
טִיבּוֹר מֹשֶׁה שֶיְין (בהונגרית: Ṭībōr Mošeh Šejn) היה אדריכל ישראלי ממוצא הונגרי. בנה בנייני מגורים ומסחר רבים באזור חיפה ונשר. בצעירותו היה שחיין מצטיין.
קורות חייו
טיבור שיין נולד בהונגריה, בעיר גיור, בשנת 1911, האמצעי מבין שלושה ילדים. אביו, ארתור שיין (1882–1944) היה סוחר, ואימו, אילונה לבית ברודר (1883–1944) הייתה מוזיקאית.
אביו גויס במלחמת העולם הראשונה לחיל התותחנים של הצבא הקיסרי והמלכותי ולחם בדרום טירול.
טיבור שיין סיים את לימודיו בבית הספר בגיור בשנת 1927 והחל בלימודי אדריכלות באוניברסיטת בודפשט לטכנולוגיה וכלכלה בעזרת דודו, ששילם את שכר הלימוד.
במהלך לימודיו תקפו סטודנטים אנטישמיים את שיין, ועקב כך החליט להגר מהונגריה. ביוני 1930 סיים את לימודי האדריכלות ונסע לפריז, שם התגורר אחיו, שעסק במוזיקה. הוא למד בפריז הנדסה ואדריכלות מודרנית במשך שנתיים, וחזר לגיור, שם עבד במספר משרדי אדריכלות והתמחה בשיטות לבניית משטחי בטון. למורת רוחו, מקרי האנטישמיות בהונגריה הלכו וגברו, ויחד עם ואחותו אלזה גמרו בליבם לעלות לארץ ישראל. הם הצטרפו לנבחרת השחייה של קבוצת הכח וינה שהפליגה למחנה אימונים בנחל קישון, ונשארו בארץ ישראל.
שיין ואחותו התגוררו בחיפה. בספטמבר 1933 קיבל עבודה במפעל נשר חיפה, כמומחה לבנייה בבטון, שהייתה בשיאה באותה תקופה. בין השאר שיתף פעולה עם יוסף ברגר (גר'), אדריכל יהודי-אוסטרי שעבד מספר שנים בארץ ישראל.
בעבודתו כאדריכל במפעל נשר חיפה היה אחראי על מספר מבנים, בהם ארובות הבטון לכבשנים הרטובים. במפעל היה כבשן בעל ארובת מתכת שיובאה מגרמניה, ושיין בנה שלוש ארובות בטון נוספות בעזרת מסגרות עץ.
בשנים 1935–1936 ניהל סדנאות להכשרה מקצועית בתחום הבנייה בבית הספר למקצועות המלאכה ע"ש לודוויג טיץ, אליהן הגיעו 60 חניכים מגרמניה באמצעות עליית הנוער.
במלחמת העצמאות מיעטו עובדי מפעל נשר להגיע לעבודה. בנובמבר 1947 נאלץ שיין להישאר כמה ימים בנשר, ולאחר מכן - עד תום הקרב על חיפה, בו ניצחו כוחות ההגנה ב-21 באפריל 1948 - נסע לנשר ברכב קרבי משוריין.
שיין היה חבר אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל. הוא עבד כאדריכל במפעל נשר חיפה במשך 20 שנה. משנת 1950 עד 1953 היה אחראי על התכנון והבנייה של סניף נשר ברמלה.
בשנת 1954 התפטר מתפקידו בחברה ועבר לעבוד כמנהל מחלקת ההנדסה בעיריית נשר. במסגרת תפקיד זה תכנן ובנה את בית הכנסת של שכונת גבעת נשר. במהלך תקופה זו עבד גם כאדריכל של בתים פרטיים ביישובים אלרואי, קריית עמל וקריית חרושת (ישובים אלה הם היום חלק מקריית טבעון), כפר חסידים וחיפה. חלק מהפרויקטים נבנו בשיתוף פעולה עם משרד האדריכלים של שמואל רוזוב בחיפה. בשנת 1956 בנה את מרכז האירועים והכנסים של ותיקי ארגון השומר במושב בית זייד. שיין היה גאה מאוד במבנה זה, וסבר שעיצובו ובנייתו היו מוצלחים במיוחד. בשנות השישים והשבעים תכנן בתים בכפר פוריידיס.
מבנים שתוכננו על ידי שיין בחיפה נמצאים ברחובות מורד זמיר, פרץ סמולנסקין, תל מאנה, יותם, איינשטיין, אבא חושי ובאזור גבעת דאונס. כמו כן תכנן ובנה את אזור המתחם הבהאי ברחוב הרופא[דרושה הבהרה].
פעילות ספורטיבית
כסטודנט הצטרף שיין כשחיין למועדון ספורט בבודפשט שהיה חלק מתנועת מכבי העולמית, וזכה במספר תחרויות. בשנת 1934, לאחר שעלה לישראל, הצטרף שיין לקבוצת השחייה של מכבי חיפה וקיבל בה מדליית זהב.
בשנת 1943 התגלתה אצל שיין מחלת כליות. הוא עבר ניתוח בשנת 1944 ובעצת רופאיו פרש מפעילות ספורטיבית.
משפחתו
בשנת 1933, זמן קצר לאחר שעלו לישראל, אחותו אלזה נישאה לאדם מהיישוב וקיבלה אישור תושבות. טיבור שיין התחתן בפברואר 1937 עם חנה גרינברג (1912–1978) מסוצ'אבה שבבוקובינה, ונולדו להם שתי בנות, יהודית בשנת 1938 ומירה בשנת 1943. אימו, אילונה שיין, ביקרה את בני משפחתה בארץ ישראל בשנת 1937. בשנת 1944 חטפו הנאצים את אילונה וארתור שיין מביתם. הם נשלחו לאושוויץ ונרצחו ב-18 ביוני 1944, על פי עדות קרוביהם משנת 1946. בשנת 1965 נענו טיבור שיין ואשתו להזמנה של אנשי הקהילה היהודית בעיר הולדתו, גיור, שמנתה 5,700 איש. הם ביקרו בעיר והשתתפו בחנוכת אנדרטה לזכר קורבנות השואה בגיור, שחלקם קבורים בבית הקברות היהודי בעיר.
טיבור וחנה שיין התגוררו בדירות שונות בהדר הכרמל ברחובות יָלָ"ג 1, פבזנר 36 וגאולה 27. בתחילת שנות השישים עברו לבית דו-קומתי בכרמל בחיפה, שאותו עיצב ובנה. שיין נפטר בביתו ב-11 באפריל 1984, בגיל 72, ונקבר בבית העלמין שדה יהושע, לצד אשתו.
לקריאה נוספת
- אורי ירון, "יובל 90 למכבי חיפה", הוצאת מכבי, שנת 2006 אתר האינטרנט של מועדון הכדורגל מכבי חיפה
קישורים חיצוניים
- על טיבור שיין בדף הפייסבוק של ארכיון חיפה
32368658טיבור שיין