טורומירו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןטורומירו
Toromiro.jpg
טורומירו, צולם באי הפסחא
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: קיטניתאים
משפחה: קטניות
תת־משפחה: פרפרניים
סוג: Sophora
מין: טורומירו
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Sophora toromiro

טורומירו (שם מדעי: Sophora toromiro) – עץ (לעיתים שיח) שהיה אנדמי לאי הפסחא, אך נכחד מהאי בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20. קיים כיום רק במספר גנים בוטניים בעולם.

מורפולוגיה

שיח או עץ קטן בגובה של עד 5 מטר.

  • גזע - גזע העץ בקוטר שבין 10 ל-20 ס"מ. קליפת העץ בגון חום־אדמדם, חרוצה לאורך.
  • עלים - מורכבים מנוצים. הפטוטרת באורך של 0.9-0.5 ס"מ. העורק הראשי באורך 6.5-3.7 ס"מ. פטוטרות משניות ועורקים משניים מכוסים שערות לבנות צפופות. העלעלים בגודל 1.0 - 1.5 × 0.3 - 0.5, בצורת אליפסה צרה, מנוגדים עד מסורגים, מכוסים במעט שערות לבנות ממעל וקצת יותר מתחתיהם, דמויי נייר, בגון צהבהב עד ירוק בהיר בעלעלים חדשים.
  • פרחים – באורך שבין 1.5 ס"מ ל-3 ס"מ. 5 עלי הגביע יוצרים שפופרת אלכסונית בצורת פעמון רחב באורך 7 מ"מ, מכוסים בצפיפות בשערות לבנות. עלי הכותרת בצבע צהוב בגודל 0.9 × 2.7 ס"מ בצורת אליפסה צרה. 10 אבקנים מופרדים. עמוד העלי קצר בגודל 2 מ"מ. השחלה מלבנית בגודל 1.6 ס"מ מכוסה שערות לבנות.
  • פרי – תרמיל חום על עוקץ ארוך בגודל של עד 10 ס"מ. קליפתו דקה ובתוכו שבעה תאים מופרדים על ידי מחיצה דקה דמוית נייר. הזרעים צהובים דמויי ביצה עד כדוריים בגודל 4 - 5 × 3.5 – 4 מ"מ.

היסטוריה

עד לסף התהום

כשהגיע ההולנדי יאקוב רוחבן לאי הפסחא ב-1722 הוא מצא אי שעל פי תיאורו היה צחיח למחצה ונטול עצים לחלוטין. גם הספרדים שביקרו באי 50 שנה אחריו דיווחו כי אין באי אפילו עץ אחד שממנו ניתן לייצר קורות ברוחב סביר.

לא תמיד היה המצב באי הפסחא כך. להפך, כשהגיעו המתיישבים הראשונים מפולינזיה לאי הפסחא הם מצאו אי ירוק שצמחייתו עבותה ומגוונת. שטחי יערות נרחבים של דקל אי הפסחא, מין דקל אנדמי, כיסו חלקים גדולים באי. בשולי היערות צמח סבך שיחים (בתה) ובו בין השאר צמחו עצי טורומירו (Sophora toromiro), עץ ממשפחת הקטניות.

תושביו הפולינזים של אי הפסחא גרמו הרס מתמשך לצמחיית האי. הדקלים נכחדו במאה ה-14, ועצי הטורומירו שנוצלו לבניין, ליצירת כלי בית ולבניית סירות (אך לא, כפי שטענה המסורת המקובלת, ליצירת לוחיות העץ עליהם חקקו את הכתובות בכתב הייחודי לאי הפסחא, הרונגו-רונגו[1]) נותרו רק במקומות גבוהים או במקומות שהגישה אליהם קשה.

האיסוף המדעי הראשון של טורומירו נעשה בשנת 1774 בידי ג' פורסטר (G. Forster) במסע השני של ג'יימס קוק. דגימה מיובשת של הצמח ממסע זה מצויה עד היום במוזיאון לתולדות הטבע בלונדון. מרישומים ביומנו עולה כי המין שרד בסבכי שיחים מפוזרים. פורסטר כתב כי ההר ליד האנגה רואה (היישוב היחידי באי הפסחא כיום): "היה מכוסה בשיחי מימוזה (טעות בזיהוי של פורסטר, הכוונה לטורומירו השייך גם הוא לקטניתיים) שגדלו כאן לגובה של 3-2.5 מטר, ולחלקם היה גזע בעובי ירך אדם".

בעלי החיים שהאירופאים הביאו לאי החל בשנת 1886: ארנבים, כבשים, חזירים, סוסים ובקר, השלימו את ההרס האקולוגי. בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19 דיווח תומסון (Thomson) : "קבוצות שיחים קטנות של Edwardia (טורומירו, שוב טעות בזיהוי) והיביסקוס, מתים כולם מכיוון שקליפתם נאכלה בידי כבשים".

הפרט האחרון של הטורומירו שצמח בר צולם בשנת 1934, עץ קטן שגדל במדרונות הפנימיים של לוע הר הגעש הכבוי "ראנו קאו" (Rano Kau). שם היה מוגן על ידי גל סלעים מפני בעלי החיים שהביא האדם הלבן. החוקר הנורווגי תור היירדאל תיאר גם הוא עץ זה, ובדיעבד היה למבקר האחרון שראה את הטורומירו באי הפסחא, משום שבשנת 1962 נכרת עץ אחרון זה בידי התושבים לצורכי הסקה.

בשנת 1978 קבע האיגוד העולמי לשימור, ה-IUCN ‏(International Union for Conservation of Nature), כי המין טורומירו "כנראה נכחד".

השיקום

טורומירו

בשנת 1956, בזמן מסע החקר הארכאולוגי שנערך באי הפסחא, אסף תור היירדאל זרעים מהעץ שב"ראנו קאו". זרעים אלה באו מעץ בודד, ולכן סביר להניח כי נוצרו בהאבקה עצמית. היירדאל העביר את הזרעים למוזיאון לתולדות הטבע (Nuturhistoriska Riksmuseet) שבסטוקהולם, שוודיה. בסתיו 1958 הועברו הזרעים לגן הבוטני של גטבורג, שוודיה. שישה או שבעה זרעים נשתלו ומתוכם נבטו בהצלחה ארבעה שתילים. בסוף שנות ה-70 חילק הגן הבוטני של גטבורג שתילי טורומירו לכמה גנים בוטניים באירופה. ביניהם הגן הבוטני בבון, גרמניה והגנים הבוטניים המלכותיים בקיו שליד לונדון.

עצי טורומירו גדלים גם בצ'ילה השולטת באי הפסחא, למשל בגן הבוטני הלאומי בויניה דל מאר (Viña del Mar). ההנחה היא שאת הזרעים של העץ תרם לגן אפראין וולוסקי (Efrain Volosky) שאסף זרעים מאי הפסחא בשנת 1953. כמו כן יש בצ'ילה עצי טורומירו בגנים פרטיים ובמשתלות. מקורם של עצים אלה אינו ידוע. ב-1994 נשלחו זרעים של העץ מצ'ילה לגן בוטני במיזורי, ארצות הברית והשתילים שנבטו הועברו לגן הבוטני בהוואי.

בשנת 1996 התגלה מקום נוסף שבו גדל העץ - הגנים הבוטניים המלכותיים במלבורן, אוסטרליה. מקור העץ באוסטרליה אינו ידוע.

ההחזרה לטבע

קבוצת ניהול הטורומירו - Toromiro Management Group) TMG) היא ארגון שהוקם על ידי קבוצה של מוסדות וגנים בוטניים במטרה לשמר את הטורומירו ולהחזירו לאי הפסחא. המטרה הראשונה של הארגון היא להבטיח שעץ הטורומירו לא יכחד. לשם כך, מנהל הארגון רישום על כל עצי הטורומירו בעולם ומנהל מאגר מידע גנטי לגבי עצים אלה. הרישום ומאגר המידע מצויים בגן הבוטני המלכותי בקיו. מאגר מידע זה הראה כי קיימת שונות גנטית מועטה ביותר באוכלוסייה הקיימת.

תוך שימוש במידע זה הוכנה תוכנית להפצת העץ במשתלות באירופה, צ'ילה ואי הפסחא. ארגון ה-TMG עובד בשיתוף פעולה עם ארגון הייעור הצ'יליאני – Corporación Nacional Forestal) CONAF) על מנת להשיב את העץ לאי הפסחא. ב-1995 הובאו 150 שתילים מהגנים הבוטניים בבון ובגטבורג לאי הפסחא. ניסיון זה לא צלח. שורשי השתילים הותקפו על ידי נמטודות ומתו.

עתידו של עץ הטורומירו תלוי בשיתוף הפעולה שבין הגנים הבוטניים וארגוני השימור בצ'ילה ובאי הפסחא. אי הפסחא כיום שונה מאד אקולוגית מאי הפסחא בתקופה שבה היה עץ הטורומירו נפוץ. לכן תהליך החזרתו לאי יהיה איטי וחייב להיות בשיתוף פעולה של התושבים המקומיים. ההחזרה לטבע של הטורומירו תשיב על כנו אחד מהמרכיבים הביולוגים האבודים במורשת התרבותית של אחד מאתרי המורשת העולמית המפורסמים ביותר.

לקריאה נוספת

  • Maunder, M et al. (2000): Conservation of the Toromiro Tree: Case Study in the Management of a Plant Extinct in the Wild. Conservation Biology 14(5): 1341–1350.
  • Orliac, Catherine. 2005. "The Rongorongo Tablets from Easter Island: Botanical Identification and 14C Dating." Archaeology in Oceania 40.3.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טורומירו בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ מחקר מודרני גילה שכל לוחיות העץ עליהם חקוק כתב הרונגו-רונגו מקורן בעץ תספזיה צפצפנית (Thespesia populnea), ראו ב"לקריאה נוספת"
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0