טבח חולא
טבח חולא התרחש בזמן מלחמת העצמאות בין 31 באוקטובר ל-1 בנובמבר 1948 בכפר חולא בדרום לבנון. בין 34 ל-58 מתושבי הכפר נהרגו על ידי קצינים ישראלים.[1]
הטבח
הכפר חולא נכבש ללא התנגדות ב-24 באוקטובר על ידי חטיבת כרמלי, במהלך ההשתלטות על רצועת הגבול עם לבנון במבצע חירם. רוב תושביו ברחו צפונה. ב-1 בנובמבר ריכזו החיילים את הגברים שנותרו בכפר, כולם אזרחים פרט לאחד שלבש מדים. סמג"ד החטיבה דב ירמיה נסע להתייעצות במפקדת החטיבה, שישבה בכפר הנטוש אל-ח'אלצה, ולקח איתו את השבוי לובש-המדים. כאשר חזר למחרת שאל היכן נמצאים השבויים, וחיילי החטיבה אמרו לו: "המ״פ והרס״פ ירו בכולם בתת-מקלע ואחר-כך פוצצו את הבית עליהם, כדי שיהיה להם קבר אחים."[1][2] לפי הגרסה הישראלית נהרגו 34 לבנונים, ולפי גרסה לבנונית נהרגו 58 לבנונים.[3]
ירמיה עצר את אחד המ"פ, סגן ראשון שמואל להיס, ששימש כמפקד פלוגה. הוא דיווח על הפשע לחטיבה ושלח קצין חדש שיפקד על הפלוגה.
העמדה לדין
להיס הועמד לדין באשמת רצח של אנשים אחדים בבית דין צבאי מיוחד בחיפה. במשפטו טען שהפשע בוצע מחוץ לגבולות ישראל, ולכן מחוץ לתחום שיפוטו של בית הדין. בית הדין הצבאי דחה טענה זו אבל אפשר דחייה במשפט, על מנת לאפשר עתירה לבג"ץ.[4] בדיון בבג"ץ טענה המדינה כי אין לבג"ץ סמכות לפרש את החוק הצבאי. בפברואר 1949 דחה בג"ץ את הטענה של להיס ואת טענת הממשלה, ואפשר למשפט להמשיך.[5] להיס הואשם שב-31 באוקטובר רצח 18 אנשים, ולמחרת רצח 15 אנשים. הוא זוכה מחמת הספק מהאשמה הראשונה, אך הורשע באשמה השנייה ונדון לשבע שנות מאסר. להיס ערער על ההרשעה ועל העונש בפני בית הדין הצבאי העליון שבראשות האלוף איתן אבישר. בית הדין הותיר את ההרשעה בעינה, אך הפחית את העונש לשנת מאסר אחת, שאותה ריצה במעצר פתוח במחנה פיקוד הצפון.[6] בג' באייר ה'תש"י (יום העצמאות) ביטל נשיא המדינה, חיים ויצמן, את העונש שהוטל על להיס.[7]
ב-1955 קיבל להיס חנינה בדיעבד מנשיא המדינה. באותה שנה הוסמך לעורך דין. בשנת 1978 מונה למנכ"ל הסוכנות היהודית.[8] בשנת 1989 קיבל את פרס יושב-ראש הכנסת לאיכות החיים.[9]
התייחסויות לפרשה
בעת מינויו של להיס לסוכנות היהודית, כתב ירמיה לאריה דולצין, יו"ר הסוכנות, על תפקידו של להיס בטבח חולא. בתגובתו של דולצין למכתבו של ירמיה הוא טען כי עברו של להיס היה ידוע לסוכנות היהודית מאז 1961. הוא גם גילה כי כאשר להיס נרשם כעורך דין בשנת 1955 הנושא נבדק על ידי המועצה המשפטית, והוחלט כי המעשה שבגינו להיס נשפט "לא נושא עמו קלון". לאחר שלהיס מונה לתפקיד, המחלוקת בעניין מינויו דווחה לתקשורת ואף גררה דיון בכנסת.
מכתבו של ירמיה פורסם בעיתון על המשמר[10] (הציטוט להלן אינו זהה למקור, משום שזה תרגום לעברית מהתרגום לאנגלית[11] של המקור):
- "אני קיבלתי דו"ח לפיו לא הייתה שום התנגדות מתוך הכפר, לא הייתה פעילות עוינת באזור, ושבכפר נותרו כ-100 אנשים. הם נכנעו וביקשו להישאר. הגברים ביניהם רוכזו בבית אחד תחת שמירה. אני הייתי שם וראיתי כ-35 אנשים. [ירמיה לא זוכר את המספר המדויק כיום, למעשה היו בבית מעל 50 איש] בגילאים שבין 15–60, כולל חייל לבנוני אחד [שלא נהרג].... כשחזרתי לכפר למחרת בבוקר עם פקודה לגרש את תושבי הכפר גיליתי שבזמן שלא הייתי נוכח שני קצינים הרגו את כל השבויים שהיו בבית עם תת-מקלע, ואז פוצצו את הבית על גביהם כדי שישרת להם כקבר. הנשים והילדים נשלחו מערבה.
- כששאלתי אותו למה הוא עשה זאת, הקצין השיב כי זו הייתה הנקמה שלו על רצח חברו הטוב ביותר בטבח בית הזיקוק בחיפה."
יוסף שי-אל, מפקד אחת משלוש המחלקות בפעולה, כתב בזכרונותיו:[12]
- "התקדמנו עד לכפר ותפסתי קרוב לשישים שבויים. ריכזתי אותם בבנין אחד והשארתי שלושה חיילים לשמור עליהם. אני המשכתי דרכי מעבר לכפר ותפסתי משלט שממנו ניתן היה להגן על הדרך אליו. שמעתי התפוצצויות בכפר, אבל לא היה לי פנאי לשים תשומת לב לדבר. בשעות הערב נסוגתי עם כל היחידה אל הכפר. פגשתי את הבחורים אשר השארתי לשמירה על השבויים ואלה אמרו לי שמפקד הפלוגה בא בעצמו והרג אותם בשלושה בתים נפרדים. אני הזדעזעתי וכך עשו גם מרבית החיילים שלי. היינו אומנם אחרי פעולות בהן נפלו לנו הרבה חברים, אך הרעיון של רצח שבויים לא היה מקובל עלינו. אותו מפקד פלוגה המשיך לפקד עלינו ועל כן רוב החיילים כתבו מכתבים אישיים בהם בקשו להחליף את המפקד או להעבירם לפלוגה אחרת."
להיס עצמו שינה במהלך השנים את גרסתו לגבי מה שהתרחש בטבח חולא, כדי להצדיק את מעשיו, ובריאיון איתו מ-2010 טען טענות המנוגדות לאירועים שפורטו בכתב האישום. לדבריו התרחש כביכול קרב קשה לכיבוש הכפר, והטבח לא בוצע על ידי חטיבת כרמלי אלא על ידי חיילים מחטיבה אחרת.[13]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 בני מוריס, 1948: תולדות המלחמה הערבית-הישראלית הראשונה, פרק 8: מבצע יואב ומבצע חירם: אוקטובר-נובמבר 1948, עמ' 374.
- ^ חירבת להיס, "העולם הזה (שבועון)", גיליון 2113 מ-1 במרץ 1978, עמוד 27.
- ^ ראובן ארליך, בסבך הלבנון, עמ' 214 והערה 180 בעמ' 623
- ^ קצין הנאשם ברצח שבויים בפני בית הדין העליון, הצופה, 10 בינואר 1949
- ^ בג"ץ 27/48 שמואל להיס נגד שר הביטחון ואחרים, ניתן ב-1 בפברואר 1949
צבי ענבר, מאזניים וחרב: יסודות המשפט הצבאי בישראל, תל אביב: מערכות; צה"ל – הפרקליטות הצבאית הראשית, 2005, עמ' 301–305 - ^ יעקב העליון, "גילוי אמריקה" של מנכ"ל הסוכנות היהודית, מעריב, 2 בינואר 1981.
- ^ צבי ענבר, מאזניים וחרב: יסודות המשפט הצבאי בישראל, תל אביב: מערכות; צה"ל – הפרקליטות הצבאית הראשית, 2005, עמ' 659–661
- ^ שמואל להיס נבחר למנכ"ל הסוכנות, דבר, 3 בפברואר 1978
- ^ מקבלי הפרסים של קרן פרס יושב ראש הכנסת לאיכות החיים, באתר הכנסת
- ^ ר. [רפל] ברקן, "המקרה המוזר של שמואל להיס", על המשמר, 3 במרץ 1978
- ^ No Stigma Attached, Journal of Palestine Studies, 7,4 (Summer 1978), pp. 143-146.
- ^ יוסף שי-אל, שמונים השנים הראשונות בחיי, עמ' 36
- ^
שמואל להיס - ראיון מלא, ראיון באתר יוטיוב, 13 באפריל 2010.
37582929טבח חולא