חנה לונץ בולוטין
| לידה |
1892 ירושלים |
|---|---|
| פטירה |
27 ביולי 1987 (בגיל 95 בערך) ירושלים |
| בן זוג | זאב בולוטין |
| צאצאים |
|
| מספר צאצאים | 3 |
חנה לונץ בולוטין (1892 – 27 ביולי 1987) הייתה סופרת, פובליציסטית, עורכת ומוציאה לאור של ספרי המחקר של אביה אברהם משה לונץ.
ביוגרפיה
חנה לונץ בולוטין נולדה בשכונת נחלת שבעה, בירושלים (1892). אביה אברהם משה לונץ (1854–1918) איש אשכולות: תלמיד חכם, עסקן, עורך, מו"ל, גיאוגרף, וראשון לחוקרי ארץ ישראל עם הקמת היישוב החדש כאן. יליד רוסיה. אמה דבורה לונץ (1857–1909), בתו של הרב יעקב עקיבא ריטובסקי, ילידת ליטא.
לונץ בולוטין למדה בבית הספר לבנות אוולינה דה רוטשילד, שהיה אז בית הספר היהודי היחיד לבנות. שם למדה גם אנגלית, ספרדית וערבית,[1] וכן צרפתית אצל מורים פרטיים. אביה השלים את לימודיה בעברית ובתלמוד.[2] בירושלים דאז בלטה כאישה צעירה יוצאת דופן בהשכלתה ובעצמאותה.
ב-1879 התעוור אביה, אבל אסון זה לא מנע ממנו להמשיך בעיסוקיו ובמחקריו החדשניים ("נתיבות ציון וירושלים", "מורה דרך לארץ שראל וסוריה"). בכל אלה עמדה לצידו אשתו דבורה שהייתה לו לעיניים.
ב-1907 נפטרה האם, וחנה בת ה-15 קיבלה עליה את תפקידה לטפל באב, לסייע לו בעבודתו הציבורית והעיונית, ולנהל את בית הדפוס שבבעלותם, עליו הייתה פרנסתם. מ-1907 ועד פטירת אביה בשלהי מלחמת העולם הראשונה (1918), עמדה לצידו בעבודתיו הגדולות, כמו: הגהה קפדנית של התלמוד הבבלי, הוצאת מהדורה חדשה של מסכתות נבחרות מהתלמוד הירושלמי, וכן המשך פרסומם של השנתונים והאלמנכים ("לוח ארץ ישראל, ירושלים", "ספר המעמר"), וקובץ של שירים לאומיים (השירון הראשון "כינור ציון").
בגיל 16 ראה אור פרסומה הראשון, מאמר קצר בשם "שמחה של מצווה" ("השקפה") בו היא מספרת על חגיגות שנערכו בבית הספר לעיוורים בירושלים.[2] אביה היה מייסד בית חינוך עיוורים בירושלים ומנהלו, וחנה ואמה נהגו להתנדב לפעילויותשונות במקום.[1] לונץ בולוטין נהגה לכתוב סיפורים קצרים (בעיק ב"לוח ארץ ישראל"): ב-1911 התפרסם הסיפור הקצר "האם והבת" – על חייה המיוסרים של עולה תימניה בירושלים; ב-1912 "בארץ אבות" – מחיי המושבות בארץ ישראל; ב-1913 "זיכרון ירושלים" – ביקורו של יהודי גרמני מתבולל ברחבי ירושלים. נהגה לארח בביתם את אורחיו הרבים של אביה וליוותה אותו לכל אירוע ומפגש.[3]
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התגייסו אחיה של לונץ לצבא, יעקב לגייסות צרפת ומתיתיהו לצבא הטורקי, כשחנה מתמודדת בגפה בכל אימי המלחמה: הרעב הקשה בירושלים ומאסרם של רבים מיהודי המקום וביניהם גם אביה העיוור (הואשם בעידוד להמרדה נגד השלטון הטורקי, בשל הוצאת השירון לעיל. נקנס, הספרים הוחרמו ובית הדפוס נסגר). כאמור, גם בתנאים בלתי אפשריים אלה, חנה המשיכה בתפקידיה, ויחד עם אביה תיחזקה בכל דרך את בית חינוך עיוורים, דואגת למחסורם של הילדים. בנוסף ניהלה בית תמחוי לנזקקים.[2]
לאחר פטירתו של א"מ לונץ (1918) הוציאה חנה לאור את כרכי עבודתו האחרונה, "מאסף" בלוויית מונוגרפיה על אודות אביה, וביבליוגרפיה פרטנית של כל פרסומיו ("חיי אבי", 1919). ב-1968 פרסמה את ספרה "מאיר נתיבות ירושלים", על אביה ועל ירושלים.[4][5]
חיים אישיים
אחיה ד"ר יעקב לונץ, היה רופא שלמד וחי בצרפת, וחזר בערוב ימיו לארץ. הוא תרגם את הספר "בת ירושלים הקטנה" של מרים הרי עליו חתום בפסבדונים יעקב אסיא. אח נוסף מתתיהו לונץ היה לבנקאי ופעיל ציבור.[6] אחיינה הוא תת-אלוף רמי לונץ. ללונץ בולוטין הייתה גם אחות צעירה בשם שרה בוקנץ.
חנה לונץ בולוטין נישאה ב-1920 לזאב בולוטין,[7] איש העלייה השנייה, אשר עלה לארץ מסמולנסק, רוסיה, ולאחר עלייתו מונה על ידי ועד הצירים לתפקיד גזבר.
ללונץ בולוטין היו שלושה ילדים: ד"ר משה בולוטין, אגרונום שחקר ולימד באוניברסיטת מסצ'וסטס אמרהסט, ארצות הברית, ד"ר דבורה קובובי – פסיכולוגית ומרצה בכירה בבית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית (ראשונה בהכנסת שיטת הטיפול "ספרותרפיה", לימים "ביבליותרפיה"), ועמנואל בולוטין - למד בבצלאל, ועבד כפרסומאי.
נכדותיה מבתה דבורה קובובי ובעלה שאול קובובי: דפנה איתן-קובובי, פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטית; ענת קובובי-זילברמן, עובדת סוציאלית, פסיכותיראפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית.
נכדיה מבנה עמנואל בולוטין ואשתו עדה בולוטין: רון בולוטין, שחיין פראלימפי; דנדן בולוטין, בוטניקאי, כתב ומורה דרך; פרופ' גיל בולוטין, מומחה לניתוחי לב.
מבנה משה בולוטין יש לה שתי נכדות החיות בארצות הברית.
לונץ בולוטין נפטרה ב-1987 ונקברה בהר המנוחות בגבעת שאול.[8]
ספריה
1919 – חיי אבי – הדפסה מיוחדת מירושלם כרך י"ג עמו' 1.[9]
1963 – אברהם משה לונץ ודורו: תרט"ו-תרע"ח 1854–1918 – מוציא לאור לא ידוע
1968 – מאיר נתיבות ירושלים – חיי אברהם משה לונץ, (תרט"ו-תרע"ח, 1918-1854), ירושלים: אחיעבר, 1968
לקריאה נוספת
- יפה ברלוביץ, "ביתו, אביה – גירסה מראשית היישוב (לזכרה של חנה לונץ-בולוטין הסופרת האחרונה של העלייה הראשונה)", משא, 17 יוני 1988, עמ' 21.
- עזרת נשים: סיפורים עבריים על אהבה, איבה ותקווה בין נשים, 1996 טובי סופר מוציא לאור
- יפה ברלוביץ סיפורי נשים בנות העלייה הראשונה, ספריית תרמיל, 1984; אסטרולוג, 2001
- יפה ברלוביץ, שאני אדמה ואדם סיפורי נשים עד קום המדינה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2003
יפה ברלוביץ, היתה לה גם אמא, באתר הארץ, 15 במאי 2023- יפה ברלוביץ, על צומתי מפגשים בין נשים בראשית היישוב (1878‐1918): עיון בכתביהן של ראשונות – עיונים בתקומת ישראל - סדרת נושא: מגדר בישראל, עמ' 369–408
קישורים חיצוניים
- חנה לונץ בולוטין בארכיון המדינה – מכתבים בכתב ידה
- חנה לונץ בולוטין – בית חינוך עורים בירושלים להנחת אבן הפנה לבנין – זכרונות – דאר היום, 6 אוקטובר 1931
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 ראיון של חנה לונץ בולוטין עם מרגלית שילה, באתר www.nli.org.il
- ^ 2.0 2.1 2.2 יפה ברלוביץ, בתו, אביה – גירסה מראשית היישוב, חנה לונץ בולוטין, משא לספרות אמנות ועיון, דבר, ב בתמוז תשמ"ח, 17 ביוני, עורך דוד פדהצור, 1988-01-01
- ^ יפה ברלוביץ, סיפורי נשים בנות העליה הראשונה, אסטרולוג, 2001
- ^ יפה ברלוביץ, היתה לה גם אמא, באתר הארץ, 15 במאי 2023
- ^ החוקר הסומא לונץ המאיר נתיבות ירושלים - מעריב, 23 אוגוסט 1968, אוסף העיתונות, הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ הכלל והפרט | הארץ | 22 פברואר 1957 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ פקידי ועד הצירים ירושלם מברכים את מר זאב בולוטין לנישואיו את הגברת חנה לונץ - הארץ, 11 אוגוסט 1920, אוסף העיתונות, הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ מודעת אבל של חנה בולוטין - מעריב, 28 יולי 1987, אוסף העיתונות, הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ חיי אבי | לונץ-בולוטין, חנה | | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
38652142חנה לונץ בולוטין