חנאן עשראווי
| ישות מדינית | הרשות הפלסטינית |
|---|---|
חנאן דאוד ח'ליל עשראווי (בערבית: حنان داوود خليل عشراوي, נולדה ב-8 באוקטובר 1946) היא פוליטיקאית פלסטינית ופעילה פוליטית פמיניסטית. עשראווי היא האישה הראשונה שנבחרה לוועד המרכזי של אש"ף והאישה הראשונה שנבחרה למועצה המחוקקת הפלסטינית. שימשה בתפקיד שרה בממשלת הרשות הפלסטינית. דוקטור לספרות אנגלית בהכשרתה. הייתה חברה במשלחת הפלסטינית למשא ומתן עם ישראל.
ילדות ונעורים
חנאן עשראווי נולדה בעיר שכם, תחת שלטון המנדט הבריטי, הבת הצעירה מבין חמש בנות למשפחה פלסטינית נוצרית מהמעמד הבינוני. אמה, ודיעה אסעד מיכאל, הייתה אחות בתחום רפואת העיניים, ואביה, דאוד מיכאל, היה רופא.
במלחמת העצמאות בשנת 1948 ברחה המשפחה לעמאן בירדן. שנתיים מאוחר יותר התיישבה המשפחה ברמאללה, שם למדה עשראווי בבית ספר לבנות של הקווייקרים. את ההשראה לאקטיביזם קיבלה מאביה, אשר צידד במתן משקל רב יותר לתפקידה של האישה בחברה. אביה נעצר פעמים רבות על ידי שלטונות ירדן בשל פעילותו האקטיביסטית במפלגה הערבית הלאומית סוציאליסטית ובאש"ף.
פעילות פוליטית ופמיניסטית באקדמיה
קיבלה תואר ראשון בספרות אנגלית באוניברסיטה האמריקנית בביירות וסיימה תואר ראשון. באותה תקופה, תוצאות מלחמת ששת הימים עוררו את מעורבותה הישירה במאבק הפלסטיני והיא התמנתה לדוברת ארגון הסטודנטים הכללי של הסטודנטים הפלסטינים. במסגרת תפקידה סייעה עשראווי בארגון קבוצות מהפכניות של נשים והדריכה עיתונאים זרים אשר ביקרו במחנות הפליטים הפלסטינים. לאחר סיום לימודיה לתואר שני בספרות הרנסאנס ובביקורת טקסטואלית בשנת 1970, נדחתה בקשתה לקבלת אשרת כניסה לגדה המערבית. עם זאת, היא קיבלה מלגה מלאה לאוניברסיטת וירג'יניה בעיר שרלוטסוויל בארצות הברית, שם השלימה תואר דוקטור באנגלית וספרות השוואתית.
בשנת 1973, כאשר ממשלת ישראל התירה לפלסטינים בגלות להתאחד עם משפחותיהם, חזרה לגדה המערבית. עשראווי הקימה את המחלקה לשפה האנגלית באוניברסיטת ביר זית בה לימדה ועמדה בראשה בשנים 1973–1978 ו־1981–1984 וכיהנה כדיקנית הפקולטה למדעי הרוח בשנים 1986–1990. באותה תקופה היא פרסמה ספרי ספרות השוואתית רבים וביניהם ספרה Contemporary Palestinian Literature under Occupation.
בעקבות סגירת שערי האוניברסיטה על ידי צה"ל במטרה לבלום הפגנות של סטודנטים, הקימה עשראווי את ועדת הסיוע המשפטי. באותה תקופה, ארגנה קבוצות מחקר של נשים על סוגיות כמו: גירושין, מוהר, וזכות האישה לבחור את בן זוגה. פעילותה למען נשים נמשכת גם בארגון מפתא"ח שעוסק גם בזכויות נשים.
באוגוסט 1975 התחתנה עם אמיל עשראווי, אמן, יוצר סרטים וצלם של האו"ם. לזוג נולדו שתי בנות, אמל וזינה.
בשנת 1987, תקופת האינתיפאדה הראשונה, עשראווי ונשים נוספות קיבלו תפקידי מפתח שונים, החל מפרויקטים כלכליים, דרך השתתפות בוועדות פוליטיות וכניסה לשיחות עם ישראלים אשר התנגדו לכיבוש. עשראווי השתתפה בכנסים ובפעילויות באירופה ובירושלים, ולקחה חלק בדיאלוג המתמשך בו נשים ישראליות ופלסטיניות בחנו אפשרויות לשלום.
תרומתה לתהליך השלום בין ישראל לפלסטינים
חנאן עשראווי בלטה בכושרה הרטורי ודיבורה הרהוט. באפריל 1988, זמן קצר אחרי פרוץ האינתיפאדה הראשונה, הופיעה בתוכנית Nightline של רשת ABC ועוררה רושם רב. היא שירתה כדוברת הרשמית של המשלחת הפלסטינית לתהליך השלום בין 1991 ל-1993. במסגרת תפקיד זה השתתפה בועידת מדריד כחברה במשלחת ועדת המנהיגות הפלסטינית. העיתונאית ברברה ויקטור, מחברת הספר A Voice of Reason, מתארת בספרה את הסיפור של השינוי הדרמטי בתפיסה ואת הסיפור של האישה העומדת מאחוריו, אישה אשר מעמדה נחשב לאנומליה בקרב בני עמה – אישה מנהיגה, אמא ואשת איש, נוצרייה בחברה שרובה מוסלמית, מעמד אשר התאים לה בתפקיד אשת הביניים המתווכת בין המערב לעולם הערבי.
לאחר הסכמי אוסלו, בספטמבר 1993, התפטרה מתפקיד הדוברת וסירבה בתחילה להשתתף בכינון הרשות הפלסטינית החדשה. במקום זאת, היא הקימה את ארגון PICCR- Palestinian Independent Commission for Citizens Right אשר חקר הפרות זכויות אדם ביוזמה ישראלית ופלסטינית. במטרה להעלות מודעות גלובלית למצב הפלסטינים תיעדה את מעורבותה במאבק בספר This Side of Peace: A Personal Account בשנת 1995.
בבחירות הראשונות לרשות הפלסטינית בשנת 1996, עשראווי נבחרה למחוז ירושלים של המועצה המחוקקת הפלסטינית. באותה שנה, מונתה לשרה למחקר ולהשכלה גבוהה בממשלת הרשות הפלסטינית. בדצמבר 1998 הקימה את מפתא"ח, "היוזמה הפלסטינית להעמקת הדו-שיח הגלובלי והדמוקרטיה", הממוקם בירושלים. הארגון פועל לקידום זכויות האדם, דמוקרטיה ודיאלוג המבוסס על חילוף חופשי של מידע ופיתוח מדיניות פרואקטיבית. באותו זמן, השתתפה גם באופן פעיל באינתיפאדה השנייה ונפגעה ברגל מרימון הלם במהלך הפגנה בשנת 2001. מאוחר יותר באותה השנה, נבחרה על ידי הליגה הערבית לתפקיד הנציבה למידע ומדיניות ציבורית. לאחר פיגועי 11 בספטמבר בארצות הברית, ביטאה בעיתונות המערבית את הרגשת ההלם והשכול בעולם הערבי והתנגדות הערבים לפעולה.
חנאן עשראווי ממשיכה לעמוד בראש מפתא"ח ומכהנת כחברה במועצה המחוקקת הפלסטינית. היא מרבה לכתוב מאמרים ונאומים על מצבם של הפלסטינים לגופים כמו הפורום הכלכלי העולמי, משרתת בוועדות ייעוץ לארגונים רבים כולל הבנק העולמי של המזרח התיכון וצפון אפריקה ולמועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם.
בריאיון באוקטובר 2023 טענה עשראווי כי חמאס אינו ארגון טרור אלא גוף שיש לו זרוע מדינית וחברתית וכי הוא מייצג כ-30% מהאוכלוסייה הפלסטינית. באותו ריאיון הכחישה עשראווי ביצוע פשעי המלחמה דוגמת עינויי נשים וכריתת ראשי תינוקות וטענה שהראיות המצולמות למעשים מפוברקות.[1] בהמשך חזרה על טענות אלו, והוסיפה שביידן והמערב שגו כש'בלעו את השקרים' של ישראל בנושא.[2]
פעילות פמיניסטית
חנאן עשראווי הייתה פעילה בארגונים פמיניסטיים בגדה המערבית, כמו כן בארגונים שקוראים להעצמת מעמד האישה הפוליטי. דוגמה לאחד מהארגונים שהיא לקחה בהם חלק הוא ארגון מפתא"ח בגדה המערבית ובעזה. ארגון זה הוקם בחסות האו"ם ובמסגרתו יזמה עשראווי כנסים רבים לשם עידוד והכוונת הצעירות הפלסטיניות לשילובן במישור הפוליטי. היא קראה לכל הנשים להתלכד סביב זכיותיהן הפוליטיות והשגת החלטות להגנה על זכויות האישה ומתן התמיכה לשם עמידה חזקה בפני הקשיים והמכשולים שמטרתם לגרוף אותה לשוליים. היא טענה כי שילוב האישה בפוליטיקה יכול לחזק את מעמדה החברתי והכוחני לשם חקיקת חוקים נגד האפליה הנשית.
לאחר הסכמי אוסלו החלה חנאן עשראווי להרחיב את פעילותה הפמיניסטית בכך שעמדה בראש עמותת "בת שלום", רשת נשים לקידום השלום מהצד הפלסטיני. עמותה זו הוקמה על ידי דפנה גולן שניהלה אותה במשך ארבע שנים. בארגון היו 1,000 ישראליות ו-200 פלסטיניות. בגרעין הקשה של הפעילות היו 30 נשים ישראליות ופלסטיניות, ביניהן תמר גוז'נסקי, יעל דיין, נעמי חזן וענת מאור. פעילויות שונות אשר התקיימו במסגרת עמותה זו: סדנאות, קונצרטים, ביקורים משותפים בקיבוצים וביקורים בכנסים שונים.
|
אנחנו העם היחיד בעולם שנדרש לתת ערבויות לבטחון הכובש שלנו..ישראל היא המדינה היחידה הקוראת לביטחון מפני קורבנותיה |
פרסים
- The Swedish Olof Palme Prize - 2002
- Sydney Peace Foundation Prize - 2003 - הכרה במאמציה לשלום ולזכויות האדם[3]
- 2005 - "פרס מהטמה גנדי לפיוס ושלום", יחד עם חברת הכנסת זהבה גלאון
כתביה שפורסמו
- A Personal Account, Touchstone Rockefeler Center, New York, 1995
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: חנאן עשראווי |
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל המזרח התיכון | ||
חנאן עשראווי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- חנאן עשראווי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
חנן עשראווי, ישראל הרוויחה את החרם, באתר הארץ, 13 בפברואר 2014- אלי אושרוב, חנאן עשראווי: אם אתם מתעקשים להיות גזענים ומפלים זו בעיה שלכם, באתר nrg, 25 בספטמבר 2010
- עקיבא אלדר, חנאן עשראווי מנמיכה ציפיות, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2010
- Hanan Ashrawi, באתר הספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)
- חנאן עשראווי, לקסיקון ynet (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Palestinian Diplomat Hanan Ashrawi: The U.S. Is Israel’s “Partner in Crime”, Democracy Now! (באנגלית)
- ^ ישי פרידמן, עשראווי: המערב בלע את השקרים של ישראל על ה-7 באוקטובר, באתר עכשיו 14, כ"ו טבת ה'תשפ"ד (07/01/24)
- ^ 2003 Dr Hanan Ashrawi, באתר האינטרנט של "קרן סידני לשלום"
38636678חנאן עשראווי