חמשת הגדולים (ציד)

חמשת הגדולים (באנגלית: Big five), הוא מונח המשמש ציידים באפריקה לתיאור חמשת בעלי החיים הקשים ביותר לציד רגלי ביבשת, ואשר במקביל, חלקי גופם נחשבים למזכרות היוקרתיות ביותר. המונח אומץ גם על ידי מדריכי טיולי ספארי ואנשי שמורות טבע.

"חמשת הגדולים" נבחרו בעיקר עקב הקושי לצוד אותם והסכנה הכרוכה בכך, וגם בשל גודלם (אף שחלקם אינם משתייכים ליונקים הגדולים ביותר ביבשת), והם נחשבים לבעלי החיים הפופולריים ביותר בקרב הציידים באפריקה ובין מיני הבר המזוהים ביותר עמה.

בשנת 1990, הוטבעה תמונתם של "חמשת הגדולים" על כל אחד מ-5 סוגי השטרות של הראנד הדרום אפריקאי, בערך של 10 עד 200 ראנד.

המדינות האפריקניות שבהם מצויים כל חמשת הגדולים הן: בוצוואנה, זמביה, אוגנדה, נמיביה, אתיופיה, דרום אפריקה, קניה, טנזניה, זימבבואה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הרפובליקה המרכז אפריקאית ומלאווי.

היסטוריה

לאחר שהאירופאים גילו את אפריקה, החלה היבשת להתמלא בציידים, הרפתקנים ומתיישבים לבנים שששו לגלות את עולם החי הלא מוכר שבו.

אם בתחילה נעשה הציד למטרות מזון או כהגנה, הרי שבהמשך גלש הציד לספורט לשמו, ובתקופות השיא של הציד במאה ה-19 והמאה ה-20 ניצודו עשרות אלפי בעלי חיים במשך זמן קצר ויצרו את מיתוס "הצייד הלבן הגדול".

את תשומת לבם של הציידים תפסו בעיקר יונקים גדולים שהציד שלהם היה ספורט מאתגר יותר, וגרם להם להפוך למטרת ציד פופולרית מאוד, מה שגרר גם ייצור כלי נשק מיוחדים בעבור ציד יונקים אלו. עבור הפילים, למשל, פותח במיוחד רובה פילים אשר היה משתמש תחמושת כבדה במיוחד כדי להכניע אותם.

את המונח חמשת הגדולים או חמשת מיני ציד-משחק הגדולים (Big five game), טבע העיתונאי והסופר ארנסט המינגוויי שהיה גם צייד מפורסם בספרו "הגבעות הירוקות של אפריקה".

תחמושת

בכל אחת מהמדינות האפריקניות שבהם מותר לצוד את "חמשת הגדולים" באופן חוקי, ישנו קליבר מינימלי לציד על פי החוק. חוק זה נוצר במטרה להגן על המדינה מתביעות עתידיות של ציידים שייהרגו כתוצאה משימוש בנשק בעל עוצמה נמוכה שלא ינטרל את הניצוד, אלא יגרום לו לתקוף את הצייד.

ברובי ציידים מחורקי-קנה (Hunting Rifles) בדרך כלל מדובר על קליברים כדוגמת: 375 H&H מגנום או 9.3x64 מ"מ ברינק. עבור פיל לעומת זאת, מחייב החוק קליבר גדול וכבד יותר כדוגמת: .458 מגנום וינצ'סטר, .416 ריג'בי, .505 גיבס ו.470 ניטרו אקספרס. משקל הכדור בתחמושת כעין זו עולה לעיתים על 40 או 50 גרם.

מלבד רובה הפילים שהוזכר לעיל, נשק מיוחד נוסף שפותח עבור ציד "חמשת הגדולים" הוא רובה דו-קני (מקבוצת כלי ירייה רב-קני) אשר לו שני מנגנוני הדק נפרדים לחלוטין ונועד למקרים שבהם הצייד החטיא את הירייה הראשונה, או שהפגיעה בבעל החי לא מוטטה אותו לגמרי והוא מסתער לעבר הצייד. משקלו הממוצע של רובה דו-קני הוא כ-6–7 ק"ג, מה שמקשה על התמרון איתו ועל ציד בזוויות מסוימות, מה שמחייב צוות ליווי חמוש לצייד.

חמשת הגדולים

פיל

הפיל האפריקני כולל שני מינים: פיל סוואנה אפריקני הנחשב ליוקרתי יותר בשל גודלו, ופיל יער אפריקני הקטן ונדיר יותר.

ציד הפיל מתנהל לרוב בצורה של מרדף רגלי ודורש סיבולת גבוהה. הצלחת הציד תלויה רבות במומחיות הצייד אשר מסוגל להבחין בין שבילי פיל טריים לשבילי פיל ישנים.

ציד הפיל הוא מסוכן למדי; מעבר לכך שהפיל עשוי להיות מוסתר בחורשים וסבך ולהפתיע את הצייד, לא תמיד הקליעים שנורים לעבר הפיל חודרים את העור העבה שלו. על כן ציידים יורים בעיקר בין העין לאוזן או במצח, אך במקביל הם חייבים להיות רחוקים מספיק, שכן הפיל עשוי להסתער לעברם במקרה של החטאת הירייה.

המזכרת העיקרית שנלקחת מהפיל היא הניבי השנהב שלו, אך לקיחת חלקים מגופו (הניבים, הראש, העור וכן הלאה) אינה מותרת בכל מקום.

קרנף

הקרנף כולל שני סוגים: קרנף צר-שפה (קרנף שחור) וקרנף רחב-שפה (קרנף לבן). מבין שניהם, הקרנף השחור מבוקש יותר בציד, אולם בשל נדירותו - ברוב המקומות חל איסור מוחלט לצודו, ולכן כיום ניצוד בעיקר הקרנף הלבן.

ציד הקרנף הלבן פשוט יותר מציד הפיל, שכן החיה אינה נעה במהירות, ובנוסף, הקרנף אינו ירא מאף חיה בסוואנה ובכך מאפשר לאויבים פוטנציאליים להתקרב לטווח קצר ממנו.

הסימן הראשון לנוכחות הקרנף מלווה בקריאות רמות של ציפור אשר צמודה אליו כל העת בחיפוש אחר טפילים - זרזיר הבקר.

כאשר מבחינים בקרנף ניתן להתקרב אליו בקלות יחסית, אך כדי שהקרנף יישאר רגוע יש לשים לב לכיוון הרוח שנושאת עימה את הריח ולהפחית את הרעש, שכן לקרנף יש חושי ריח ושמיעה מצוינים.

בדומה לפיל, יש לירות בקרנף ממרחק של כמה עשרות מטרים, כדי לא להיפגע ממנו.

הקרנף השחור נחשב לאגרסיבי יותר מהקרנף הלבן, כך שצייד שפספס ירייה נמצא בסיכון גדול מאוד.

ההסתערות של הקרנף היא מהירה מאד (מגיעה למהירות של 40 קמ"ש ומעלה), ועל מנת להינצל מהתנגשות חזיתית יש לקפוץ בזריזות הצידה, משום שהקרנף לא מסוגל לבצע פניות חדות.

הקליבר המומלץ עבור ציד הקרנף הוא 470 ניטרו אקספרס, והאזור המומלץ לפגיעה הוא במצח מעל העיניים. בציד הקרנף הקרניים נלקחות בדרך כלל יחד עם הראש בתור מזכרת.

תאו

התאו האפריקני נחשב לבעל החיים המסוכן ביותר מבין חמשת הגדולים, ויש הסוברים שהוא קוטל ציידים באפריקה יותר מכל חיה אחרת; יש המכנים אותו בשל כך "המוות השחור". תנינים והיפופוטמים אמנם קוטלים יותר אנשים מדי שנה, אך עבור הציידים הם פחות מסוכנים מהתאו.

ראשית - בניגוד לקרנף או לפיל, התאו האפריקני נוהג להסתער על הצייד מבלי להמתין לירייה.

שנית - גם לאחר שנורה ונפצע, התאו עשוי לגרור את עצמו לבין הסבך ואז להסתער על הצייד שבא בעקבותיו; לרוץ מעט ואז לחכות לצייד על המסלול וגם להעמיד פני מת ואז לנגוח את הצייד כאשר יתקרב אליו.

שלישית - גם תאו פצוע שאינו תוקף עשוי לגרום לכל העדר לבוא לעזרתו בשל גניחותיו.

רביעית - במקרה של שימוש בכדוריות עופרת כדי לירות בתאו בעדר, הצייד צריך לקחת בחשבון שחלק מהם עשויים לפגוע בתאואים נוספים - מה שעלול להעלות את רמת הסיכון.

הגישה לעדר תאואים צריכה להיות בזהירות רבה, שכן אצל התאואים תמיד ישנם צופים התרים אחר סכנה, ואם אחד מהם יחוש בסכנה העדר יימלט או גרוע יותר - יסתער יחד על הצייד.

שיטת הציד הטובה ביותר היא שכיבה במארב סמוך למקורות מים בשעות הבוקר המוקדמות, והתחמושת המומלצת היא .458 מגנום וינצ'סטר.

קרני התאו נלקחות לרוב למזכרת; ערכו של ראש תאו מפוחלץ עולה בהתאם לגודל הקרניים ולמרחק שבין הקצוות.

אריה

בציד האריה הסכנה בדרך כלל מוחשית יותר, ועל כן הוא פופולרי מאד בקרב הציידים. ציד האריות מאתגר בעיקר בשל ההסוואה של האריה והסכנה להתקרב לשטח מחייתו. האריות חיים בסוואנה שבה יש צמחים גבוהים ושיחים, המסווים אותם מעיני המתבונן. צמחייה עבה זה מכונה בפי הציידים "ג'ס".

האריות הם טורפים אורבים, ועל כן הם זוחלים קרוב ככל האפשר לטרף, כשהם משתלבים בנוף שסביבם.

במגע עם ציידים, האריות אינם נמנעים מעימות בדרך כלל, אולם לרוב הם יעמדו מרחוק ויאיימו על הציד. כאשר מרגיזים את האריה או מתעמתים אתו ממרחק קצר יחסית, הוא עשוי להיות בלתי צפוי ולהוות סכנה ממשית. במקרים רבים, כאשר האריה נורה, הוא פותח בריצה מהירה לעבר הציידים ועשוי לקפח חיים אם לא יצליחו להורגו בזמן. בשל מאפיינים אלו, ציד אריה מהווה אתגר גדול.

האריות ניצודים בשלוש שיטות עיקריות: פיתיון, מעקב, והצקה. שיטת הציד תלויה בחוק הנהוג במדינה, במספר האריות באזור, במבנה הטופוגרפי של אזור הציד וההעדפה או המומחיות של הצייד.

ציד באמצעות פיתיון כרוך תחילה בציד של טרף הנאכל על ידי האריה, אנטילופה למשל, אשר נקשרת לעצם בשטח אשר ידוע ששורצים בו אריות; רצוי שהפיתיון יהיה סמוך למקורות מים שבהם האריה מבקר בקביעות.

הצייד מתמקם בתוך מסתור, כשהמרחק המיטבי הוא בין 27 ל-46 מטרים מהפיתיון, ושעות המארב האופטימלי הן משעות הערב המאוחרות ועד לשעות הבוקר המוקדמות.

ציד באמצעות מעקב כרוך בנסיעה לאורך שבילים באזורים שבהם ידוע על נוכחות אריות. לאחר שמבחינים בצואה טרייה, הצייד, המלווה לרוב בגשש מקומי, עוקב אחר עקבות האריה. כאשר מבחינים באריה, הצייד מנסה להתקדם למרחק קטן מספיק כדי לפגוע בו.

ציד האריה באופן זה מתאים בעיקר בשעות היום, כשיש מספיק אור כדי לזהות את האריה, אשר נח בדרך כלל בשעות אלו.

ציד בלילה על ידי מעקב עם פנסים ואמצעי תאורה אחרים אסור ברוב המדינות, ואריה שניצוד באופן זה לא יירשם כציד מוכר על ידי מועדוני ציד בינלאומיים.

ציד באמצעות הצקה היא שיטה שנמצאת בשימוש מועט כיום. הצייד מגיע לקרבת מיקומם המשוער של להקת האריות ומשחרר להקת כלבים בעקבותיהם, שיעקבו אחר שובל הריח החזק של האריה.

הכלבים יציקו לאריה וינסו לעכב אותו עד שהצייד יגיע למקום. במקרים כאלה האריה נלחם בכלבים ולא נמלט, והוא עשוי להרוג את הכלבים שיפלו לידיו. בדומה למעקב, גם ציד כזה נעשה בעיקר בשעות היום.

לחוות ציד רבות באפריקה ישנם שטחים סגורים גדולים בסוואנה שלתוכם משחררים אריה, כשלעיתים אף מסממים את האריה כדי להפוך אותו למטרה קלה עבור הלקוח.

בניגוד לקרנף, לתאו ולפיל, לאריה יש עור דק שאינו דורש שימוש ברובה גדול. ציד האריות דורש בדרך כלל קליבר של 300 מגנום וינצ'סטר, אך באזורים מסוימים נדרש קליבר של 375 H&H מגנום, או 9.3x62 מ"מ מאוזר כקליבר מינימלי. ציידים מקצועיים רבים מחזיקים גם רובי ציד חצי אוטומטיים טעונים בכדוריות עופרת כנשק גיבוי בעת ציד האריה, למקרה שמשהו ישתבש.

חלקי הגוף שנלקחים למזכרת מן האריה בדרך כלל העור והרעמה. אמנם, לעיתים נוטל הצייד אף את הניבים והזנב ולעיתים את הראש כולו.

נמר

אף על פי שרמת הסיכון בציד נמר פחותה משל אריה או תאו, למעשה הוא הכי קשה לציד מבין "חמשת הגדולים", בעיקר בשל מנהגו להיחבא בסבך העצים ולא לשוטט בסוואנה. הנמר חששן בטבעו, ומתרחק מבני אדם. היותו מין יחידאי אשר פעיל דמדומים ופעיל לילה מקשים עוד יותר לאתרו, אף שבאזורים מסוימים ניתן לצודו גם במשך היום.

הנמר עקשן מאוד, ולאחר פציעתו הוא עשוי לתקוף את הצייד, בעיקר מטווח קרוב. בדומה לציד האריה, ציד הנמר מתבצע בשלוש שיטות מרכזיות: פיתיון, הצקה ומעקב.

ציד באמצעות פיתיון היא השיטה הנפוצה ביותר לצוד נמר. ציד באמצעות מעקב הוא הפתרון האחרון, משום שהוא ארוך מאד ומייגע עם שיעורי הצלחה נמוכים. בנוסף, הנמר מטפס לעיתים קרובות על עצים ועשוי לעבור מענף לענף ולרדת באזור מרוחק.

עור הנמר נלקח בדרך כלל למזכרת.

עלות

עלות הציד חוקי היא יקרה מאוד. מבין החמישה, עלות ציד הקרנף היא היקרה ביותר, בשל נדירותו, ומחיר זיכיון או רישיון לציד קרנף עשוי להגיע ל-100,000 דולר. מחיר רישיון לציד פיל או אריה משתנה בהתאם למקום, ולרוב מחירו יהיה לא פחות מ-20,000 דולר. מחיר רישיון לציד תאו או נמר בדרך כלל זול יותר: 12,000-5,000 דולר עבור תאו, 10,000-4,000 דולר עבור נמר.

על פי נתוני איגוד הציידים של אפריקה, בין 2006 ל-2008 הגיעו לאפריקה 16,400 ציידים זרים אשר הוציאו סך הכול למעלה מ-70 מיליון יורו על ציד. הייצוא של שלל הציד עלה מ-1,500 יחידות ב-2006 ל-4,000 יחידות בשנת 2008. הפופולריות הרבה של ציד החמישייה מובילה במקומות מסוימים למכירה פומבית של רישיונות לציד קרנף או אריה לכל המרבה במחיר, או הגרלות על רישיון ציד.

חמשת הקטנים

חמשת הקטנים (Little five game), הוא מונח שהומצא על ידי מדריכי טיולים ואנשי שמורות טבע באפריקה בעקבות הפופולריות התיירותית של חמשת הגדולים, שהפכו להיות מבוקשים לצפייה וצילום. שם זה נועד גם לתת חוויה ייחודית במציאתם בטבע ולהפנות תשומת לב לבעלי חיים קטנים ייחודיים. חמשת הקטנים כוללים מיני בעלי חיים אשר כל אחד מהם דומה לאחד מחמשת הגדולים בפרט מסוים אשר הקנה לו גם את שמו:

חמשת הקטנים

חדף פיל - יונק אוכל חרקים קטן דמוי חדף, אשר מתאפיין בחדק ארוך כשל פיל המשמש אותו לנבירה בפסולת בחיפוש אחר חרקים. למעשה, מחקרים גנטיים מראים שאכן יש לו קרבה מסוימת לפילים^[^{דרוש מקור]}.
אורג התאו (Bubalornis), סוג של ציפור אפריקנית שחורה ממשפחת האורגיים הכולל שני מינים. אורג התאו קיבל את שמו בשל העובדה שהוא נוהג לצעוד סמוך לרגלי התאואים האפריקנים כדי ללקט את החרקים שהללו חושפים באדמה מבלי משים בעת הליכתם הכבדה, וכן בשל צבעו השחור.
הקרנפית, מין חיפושית גדולה ממשפחת הזבליתיים אשר, כפי שמרמז שמה, מתאפיינת בקרן ענקית על האף הגורמת לה להזכיר מאד את הקרנף. קרנו של הזכר ארוכה מהנקבה והיא משמשת אותו בלחימה מול זכרים אחרים. לקרנפית יש גוף מסיבי ושריון גדול, וכוחה גדול יחסית לממדי גופה.
הארינמל, מין חרק דמוי שפירית, אשר הזחלים שלו מגושמים וגדולים ובעלי זוג צבתות גדולות המשמשות אותו לציד ונעלמות בבגרותו. הארינמל בעל צבע חום-בהיר אשר גורם לו להתמזג בסביבתו המדברית. הוא נוהג לחפור מכתשים עגולים דמויי משפך בחול ואורב שם לחרק או נמלה אשר נופלים לתוך הבור. דמיונו לאריה הוא בשיטת המארב הייחודית לו.
צב נמרי - צב היבשה הרביעי בגודלו בעולם אשר חי בעיקר בסוואנות. לוחות השריון שלו מתאפיינות בדוגמאות סימטריות מרהיבות בצבע שחור, צהוב, כתום וחום המזכירות את חברבורות הנמר. יש לו טפרים חזקים והוא איטי בדומה ליתר הצבים, אך מסוגל גם לרוץ.