חיים בלמקר
חיים רוברט בֶּלמָקֶר (באנגלית: Robert H. Belmaker; נולד ב-1947 בלוס אנג'לס) הוא פסיכיאטר ישראלי, יליד ארצות הברית, פרופסור אמריטוס לפסיכיאטריה בפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב וסגן מנהל המרכז לבריאות הנפש באר שבע במשך כ-18 שנים (1994–2012).
קורות חיים
חיים רוברט בלמקר נולד ב-1947 כאחד משני ילדיהם של זוג יהודי בלוס אנג'לס, במחנה של חיילים משוחררים. אביו עבד כטכנאי אלקטרוניקה (מאוחר יותר במחלקת רכש לציוד אלקטרוני של משרד ההגנה של ארצות הברית) ואמו כעקרת בית. רוב בני משפחת האב נספו בשואה במחנה ההשמדה טרבלינקה. בילדותו עברה המשפחה לגור בברוקלין, בעיר ניו יורק. כשהאב פרש לגמלאות, עברה המשפחה לגור בפלורידה, שם סיים בלמקר את לימודי התיכון בבית הספר "נורת' מיאמי". בשתי הזדמנויות בימי הקיץ הוא נשלח כתלמיד תיכון להשתלמות במכון הווארד יוז לאימונולוגיה, שבו התוודע לעבודת המחקר במעבדה. בלמקר נמשך מאותה תקופה למדעי החיים ולפילוסופיה ושאף לעסוק בתחום המשלב בין השניים.
בשנים 1967-1963 למד לתואר ראשון בפילוסופיה וכלכלה וכן ביולוגיה וכימיה במכללת הרוורד. המשיך לאחר מכן, יחד עם אשתו לעתיד, ללימודי רפואה באוניברסיטת דיוק, בכוונה להיות פסיכיאטר. כבר בשנת 1967 הוא השתתף בסמינר לפסיכיאטריה שקיים ג'ון מאייר, שהיה עורכו של American Journal of Psychiatry. בשנה השלישית ללימודי רפואה היה מעורב בעבודת מחקר ראשונה בנושא הפיזיולוגיה של מערכת העצבים האוטונומית. בהמשך התמחה בפסיכיאטריה ואחר כך נוירולוגיה באוניברסיטת דיוק. לאחר מכן התקבל לעבודה במכון הלאומי לבריאות הנפש של ארצות הברית (NIMH). בלמקר עבד כחוקר במעבדת המחקר של ביל פולין, הוא ביצע מחקר בתאומים זהים בתחום חיפוש מרקרים ביולוגיים לסכיזופרניה.
בשנת 1974 עלה לישראל. בשנים 1974–1985 הקים בלמקר מחלקת מחקר ושירות קליני בבית חולים הרצוג מסונף למרכז רפואי הדסה בירושלים והגיע עד דרגת פרופ' חבר. משנת 1986 הוא חבר בסגל הפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היה ראש החטיבה הפסיכיאטרית בבאר שבע במשך שלוש קדנציות שבמהלכן סבב ההוראה של החטיבה זכה בפרס הסטודנטים ל"סבב מצטיין". כיהן במשך שתי קדנציות בוועדת המינויים העליונה של האוניברסיטה. כיהן כחבר הוועדה לתלמידי מחקר בפקולטה במשך שתי קדנציות והיה חבר פעיל בוועדת קבלה בין 1989 עד 1991. שימש כממלא מקום נציג אוניברסיטת בן-גוריון במועצה להשכלה גבוהה ב-1988.
בין השנים 2002-2004 כיהן כיושב ראש האיגוד הישראלי לפסיכיאטריה ביולוגית. שימש כיו"ר הוועדה המארגנת של כינוסים בינלאומיים רבים עם אלפי משתתפים כגון הכנס הבינלאומי לפסיכופרמקולוגיה (ירושלים 1982) הכנס הבינלאומי לקטכולאמינים (ירושלים 1987) והכנס הבינלאומי לפסיכיאטריה ביולוגית, (ירושלים 1989) ובמשך עשור כיהן כחבר הוועדה המייעצת (Council) של הארגון הבינלאומי לפסיכופרמקולוגיה. בשנים 2008–2010 כיהן בתפקיד נשיא ארגון בינלאומי לפסיכופרמקולוגיה (CINP). בשנים 2013-2018 שימש כנשיא של הארגון הבינלאומי לנוירופסיכיאטריה (INAׂ) ובשנים 2015-2018 כיו"ר איגוד הפסיכיאטריה בישראל.
שימש כחבר בוועדת מחקר של המדען הראשי של משרד הבריאות במשך שנים רבות וגם כיו"ר ועדת המשנה לפסיכיאטריה. היה חבר הוועדה המדעית המייעצת של המכון הלאומי לפסיכוביולוגיה בישראל במשך כמעט 20 שנה ונכון לשנת 2013 מכהן בחבר הנאמנים של המכון. המחקר שלו הוכר בינלאומית בפרסים יוקרתיים רבים, ופרסם סקירות מוזמנות ב-New England Journal of Medicine. עבודותיו המחקריות כוללות עבודה מעבדתית ביוכימית ומולקולרית בנוסף למחקרים מבוקרים קליניים. במשך יותר מעשור לימד בנוסף לסבב פסיכיאטריה קורס לתלמידי תואר שני ושלישי בפקולטה עם יותר ממאה סטודנטים לשנה.
בין השנים 1994–2012 כיהן בלמקר כסגן מנהל של המרכז לבריאות הנפש בבאר שבע. כיהן בין השנים 1987-2012 כחבר פעיל בוועדת הלסינקי במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה כנציג בית חולים הפסיכיאטרי. בין השנים 2004-2013 היה חבר בוועדה לניסויים קליניים של משרד הבריאות. בשנים 2012-2017 שימש כרופא בכיר במרפאה למטופלים ביפולריים במרפאה פסיכיאטרית הדסה עין כרם עד לפרישתו ביוני 2017.
חיים בלמקר נשוי לאילנה בלמקר, רופאה מחוזית של מחוז באר שבע, רופאת ילדים ומומחית ברפואה מונעת, ולזוג ששה ילדים ו-13 נכדים.
קישורים חיצוניים
23356923חיים בלמקר