חוף אואטס
 |
חוף אואטס (באנגלית: Oates Coast) הוא חוף ארץ אואטס שבאנטארקטיקה (חלק מהטריטוריה האנטארקטית האוסטרלית)[1].
חוף אואטס הוא מקטע החוף שבין כף הדסון (שבחצי האי מוסון) וכף ויליאמס[1].
היסטוריה
גילוי האזור
אזור ארץ אואטס נצפתה לראשונה בפברואר 1911, על ידי סגן הארי פנל, מהצי המלכותי הבריטי, מפקד ה"טרה נובה" - ספינת המחקר של משלחת טרה נובה, שחקרה את אנטארקטיקה בין השנים 1913–1910[1][2].
האזור מופה על ידי המשלחת האנטארקטית הלאומית הבריטית (שחקרה את אנטארקטיקה בין השנים 1913 - 1910), ולאחר מכן אזור חוף ארץ אואטס צולם על ידי צי ארצות הברית במסגרת מבצע קפיצה לגובה בין השנים 1947–1946, וכן על ידי המשלחת האנטארקטית הסובייטית (בשנת 1958), משלחת החקר האנטארקטית הלאומית האוסטרלית (בשנים 1959, 1961, 1962), על ידי צי ארצות הברית בשנים 1962–1960 ולבסוף על ידי הסקר הגאולוגי של ארצות הברית בשנים 1964–1963[1].
מקור השם
ארץ אואטס נקראת על שמו של לורנס אוטס[1][2].
קבוצתו של רוברט סקוט נתקלה בתנאים קשים באופן קיצוני במסעם חזרה מהקוטב הדרומי, בעיקר עקב מזג אוויר גרוע במידה בלתי מצויה, אספקת מזון ירודה, חבלות שנגרמו בנפילות, והשפעות הצפדינה וכוויות הקור, שחברו יחד להאט את התקדמותם. ב-17 בפברואר 1912, סמוך לרגלי קרחון בירדמור, מת אדגר אוונס (חבר המשלחת), כנראה, לדעת חבריו, כתוצאה מפגיעת ראש בנפילה אל תוך בקע כמה ימים קודם לכן. רגליו של אוטס נפגעו מכוויות קור קשות וייתכן (אם כי לא הוכח) שפצע המלחמה שלו נפתח מחדש בגלל השפעות הצפדינה. אין ספק שהוא נחלש והלך בקצב מהיר יותר מחבריו. ברישום ביומנו מיום 5 במרץ כתב סקוט "רגליו של אוטס במצב נורא... החייל המסכן כמעט גמור."[3] התקדמותו האיטית יותר של אוטס, שיתר השלושה מיאנו להפקירו מאחור, גרמה לקבוצה לפגר בלוח הזמנים. בממוצע של 105 ק"מ בין תחנות המזון שהונחו מראש ומלאי של שבוע בלבד של מזון ודלק שסיפקה כל תחנה, נדרשה הקבוצה לקיים מכסת צעידה של למעלה מ-14 ק"מ ביום כדי להצטייד במנות מספיקות למסע 640 הק"מ האחרונים של מסעם חזרה על פני חומת הקרח רוס. אלא שמספר זה היה המיטב שהצליחו להגיע אליו בכל יום נתון והוא הלך והצטמצם לעיתים לכ- 4.8 ק"מ ביום בגלל מצבו המחמיר של אוטס. ב-15 במרץ אמר אוטס לחבריו, שאיננו יכול להמשיך והציע להם להניחו בשק השינה שלו. הם סירבו. הוא הצליח לגרור את עצמו עוד כמה קילומטרים אותו יום אבל מצבו החריף במשך לילה[2].
בבוקר ה-16 במרץ הקיץ אוטס משנתו וידע, כי עליו להקריב את עצמו כדי לתת לאחרים סיכוי להינצל. סקוט כתב, שאוטס אמר להם, "אני רק יוצא החוצה ואולי אתעכב זמן מה", ויצא, חוסך מעצמו את הכאב והמאמץ של נעילת מגפיו. הוא יצא מן האוהל אל תוך סופת השלג בקור של 40°- צלזיוס, אל מותו[2].
קישורים חיצוניים
- חוף אואטס באתר הסקר הגאולוגי של ארצות הברית
- חוף אואטס באתר הגאזט האנטארקטי המשווה SCAR של ממשלת אוסטרליה
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 מידע גאוגרפי והיסטורי
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 מידע גאוגרפי והיסטורי על ארץ אואטס
- ^ רולנד האנטפורד, "המקום האחרון עלי אדמות", עמ' 500
26195263חוף אואטס