אדגר אוונס
אדגר אוונס (באנגלית: Edgar Evans 7 במרץ 1876 - 17 בפברואר 1912) היה חבר בקבוצת הקוטב של רוברט פלקון סקוט במשלחת טרה נובה לקוטב הדרומי ב-1911–1912. הקבוצה הסופית הזאת, חמישה אנשים אשר נבחרו באופן אישי לקטע האחרון במסע אל הקוטב, הגיעה אל הקוטב ב-17 בינואר 1912; אבל כולם, כולל אוונס, נספו בניסיון לחזור אל מחנה הבסיס שלהם.
רקע
אוונס נולד במידלטון, רוסילי, ויילס, בן לימאי. בשנת 1891 התגייס אוונס לצי המלכותי וב-1899 החל לשרת על האונייה "מג'סטיק", שם שירת סקוט כלייטננט טורפדו.
משלחת דיסקברי
ערך מורחב – משלחת דיסקברי
אדגר אוונס הצטרף למשלחת הראשונה של סקוט לאנטארקטיקה באונייה "דיסקברי", בשנים 1901–1904. יחד עם ויליאם לאשלי, נלווה אל סקוט במסע המזחלות "הרחוק ביותר מערבה" אל פנים אדמת ויקטוריה בשנת 1903.
משלחת טרה נובה
- ערך מורחב – משלחת טרה נובה
הביוגרף של סקוט, רולנד הנטפורד, תיאר את אוונס כ"טיפוס ענקי, בשרני וצווארו עבה כזה של פר" ו"חובב-שתייה", "נוטה קצת להשמנה" בתקופה של משלחתו השנייה של סקוט ב"טרה נובה". אוונס כמעט הושאר מאחור בניו זילנד כאשר נפל בשכרותו אל תוך המים בשעת העלייה על הסיפון. אף על פי כן, סקוט, שהעריך אותו בזכות "התושייה שלו, כוחו ומאגר האנקדוטות שלו," החליט להעלים עין מן התקרית.
סקוט בחר באוונס לקבוצת הקוטב שלו, יחד עם לייטננט הנרי רוברטסון באוארס, לורנס אוטס וד"ר אדוארד אדריאן וילסון. סקוט תיאר את אוונס כ"ענק בעבודה - הוא אחראי לכל מזחלת, לכל האבזור של המזחלת, אוהלים, שקי שינה, רתמות, וכשאי אפשר להיזכר ולו בביטוי יחיד של מורת רוח כלפי משהו מן הסעיפים האלה, ניכר בבירור איזה עוזר שאין ערוך לו הוא אוונס." 11 שבועות אחרי היציאה לדרך ממחנה הבסיס, הגיעה קבוצת הקוטב של הקוטב הדרומי ב-17 בינואר 1912, וגילתה כי קבוצת החמישה של רואלד אמונדסן הקדימה אותם במירוץ אל הקוטב בחמישה שבועות.
מסעם חזרה היה תוך זמן קצר למאבק נואש. אוונס נפצע בידו בתאונה כשהתקרבו אל הקוטב, והפצע לא נרפא כראוי. במהלך המסע חזרה החל אוונס להידרדר הן נפשית והן גופנית; הוא סבל מכוויות קור באצבעותיו, באפו ובלחייו. בשעת הירידה בקרחון בירדמור, נפגע כנראה בראשו בנפילה אל תוך בקע ב-4 בפברואר 1912, וזעזוע המוח החמור שסבל כתוצאה מכך גרם להחרפה מהירה במצבו. בגלל מצבו הואט קצב ההתקדמות של הקבוצה במהלך הירידה, ועתודות המזון הצטמצמו בהדרגה.
ב-16 בפברואר 1912, סמוך לבסיס הקרחון, התמוטט אוונס. למחרת בבוקר, כשנבצר ממנו להמשיך עמם, הושאר מאחור בזמן שהאחרים התקדמו וגררו את המזחלת אל נקודת האספקה הבאה; ניטל עליהם לבצע את המסע חזרה כדי להביא אותו. יומנו של סקוט תיאר את מצבו של אוונס כשמצאו אותו: "הוא היה על ברכיו, בגדיו פרועים, ידיו גלויות וקפואות ומבט פראי בעיניו." הוא הושכב על המזחלת ונלקח אל המחנה שהקימו. בזמן שהוכנס אל האוהל, היה חסר-הכרה. הוא מת באוהל באותו לילה. לא נמצא רישום למה שנעשה בגופתו, ואיש משאר חברי קבוצת הקוטב לא חזר חי מן המסע לקוטב. אלמנתו, לויס (הם נישאו בשנת 1904 והביאו לעולם שלושה ילדים), הציבה שלט לזכרו בכנסייה הנורמנית ברוסילי. על השלט נכתב "לתהילת הא-ל ולזכר אדגר אוונס, קצין זוטר מצטיין בצי המלכותי ויליד הקהילה הזאת, שגווע ומת ב-17 בפברואר 1912, בשובו מן הקוטב הדרומי עם הקבוצה הדרומית של המשלחת הבריטית לאנטארקטיקה בפיקודו של קפטן רוברט פלקון סקוט, C.V.O. R.N. 'לחפש, להתאמץ, למצוא, ולא להיכנע.'"[1] הקצין הזוטר נזכר גם במוסד החוף של הצי בווייל איילנד, פורטסמות', שם נפתח בניין אדגר אוונס בשנת 1964, הבניין הראשון שנקרא על שם קצין זוטר ולא על שם אדמירל.
על המגדלור לזכר סקוט באגם רות' פארק בקרדיף, דרום ויילס, קבוע שלט הנצחה, בו רשומים כל חברי הצוות, כולל אדגר אוונס.
על שמו של אוונס קרוי Evans Névé בחוף בורכגרווינק, אנטארקטיקה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ציטוט מן הפואמה "יוליסס" של אלפרד טניסון
24689893אדגר אוונס