רוברט פלקון סקוט
| רוברט פלקון סקוט | |
| לידה |
6 ביוני 1868 פלימות', אנגליה |
|---|---|
| פטירה |
29 במרץ 1912 (בגיל 43) אנטארקטיקה |
| לאום | אנגלי |
| תקופת הפעילות | 1912–1901 |
| מספר מסעות | 3 |
| גילויים בולטים | חקר אזור הקוטב הדרומי |
| אזורים שחקר | אנטארקטיקה |
| מידע על חייו | |
סר רוברט פלקון סקוט (באנגלית: Robert Falcon Scott; 6 ביוני 1868 - 29 במרץ 1912) היה קצין אנגלי בצי המלכותי ומגלה ארצות ביבשת אנטארקטיקה. במה שנחשב בתחילת המאה ה-20 כעידן ההרואי של חקר אנטארקטיקה, הגיע סקוט ומשלחת טרה נובה שני, אחרי הנורווגי רואלד אמונדסן שהקדים אותו ב-33 ימים. בדרכו חזרה מהקוטב הדרומי לבסיס האם, נספה סקוט יחד עם ארבעת חבריו למסע. סקוט הוא ממגלי הארצות המפורסמים של יבשת אנטארקטיקה, ונחשב, בעיקר בבריטניה, כגיבור טראגי של המסעות ההרואיים לכיבוש הקוטב.
משלחת דיסקברי
ערך מורחב – משלחת דיסקברי
סקוט יצא למסעו הראשון בשנת 1901. כשנה לפני כן פגש במקרה את נשיא החברה הגאוגרפית המלכותית בלונדון, ושמע שהחברה מתכננת לשלוח משלחת לחקר הקוטב הדרומי. סקוט הגיש בקשה להתמנות לתפקיד מפקד המשלחת, ולאחר שנענה בחיוב, יצא למסעו באונייה "דיסקברי". לאחר הפלגה ממושכת, נתקל סקוט במכשולים שאילצו אותו להפסיק את מסעו באונייה, ולהשתמש בכדור פורח. לאחר שירד ליבשה, הקים מחנה, והמשיך במסע תוך שהוא נאבק בסופות שלג קשות ביותר. סקוט ואנשיו נשארו באזור הקוטב למשך חורף שלם, וחזרו לאנגליה בספטמבר 1904. במסעו זה הגיע סקוט למרחק של כ-700 ק"מ מהקוטב הדרומי. היה זה הישג חשוב מאוד, אשר זיכה את סקוט באות הצטיינות ממלך אנגליה.
משלחת טרה נובה
- ערך מורחב – משלחת טרה נובה
מספר שנים לאחר מסעו הראשון, שוב התעורר בסקוט הרצון לכבוש את הקוטב. הוא ביקש להשתחרר מהצבא והחל לגייס כספים לצורך המסע. בשנת 1910, לאחר שגייס די כסף, הפליג מלונדון באונייתו טרה נובה. סקוט הקים את הבסיס במרחק של 300 ק"מ מהקוטב הדרומי ומשם יצא עם קומץ מאנשיו לקוטב. לנוכח התנאים הקשים, לקח עמו סקוט רק את הטובים שבאנשיו. לאחר מסע ממושך הגיע סקוט לקוטב הדרומי ב-17 בינואר 1912, אך מצא שם דגל נורווגי מתנופף. באוהל סמוך מצא פתק, ממנו הבין שיריבו רואלד אמונדסן ואנשיו הגיעו למקום כבר ב-14 בדצמבר 1911, 33 יום לפניו.
בדרכם חזרה חל מפנה לרעה במזג האוויר. הטמפרטורה ירדה עד 56° צלזיוס מתחת לאפס[דרוש מקור], וסופות שלגים השתוללו. לבסוף, נפגע אחד מאנשי המשלחת בראשו בנפילה וכעבור זמן, מת. מחמת העיכוב שנגרם בגלל פציעתו, אזל מלאי המזון והדלק, וסופת שלגים קשה מנעה מהם להגיע אל תחנת המזון הבאה. סקוט ושני האנשים שאתו מצאו את מותם במדבר הקרח. שיירה שיצאה לחפשם כעבור חודשים רבים מצאה את גופותיהם. בבגדיו של סקוט נמצא פתק שנכתב ב־12 במרץ 1912 ובו הסביר את מצבם.
נהוג לייחס את כישלון המסע השני לעובדה שסקוט בחר להשתמש בסוסי פוני כבהמות משא, בעוד שאמונדסן בחר להשתמש בכלבים, שנתגלו כעמידים יותר לקור האנטארקטי.
לקריאה נוספת
- Ranulph Fiennes, Captain Scott, Hodder & Stoughton, 2003, מסת"ב 0340826989
- David Crane, Scott of the Antarctic: A Life of Courage, and Tragedy in the Extreme South, Harper Collins, 2005, מסת"ב 9780007150687
קישורים חיצוניים
