חוסיין עלי מונתזרי
 | |
| לידה | נג'אפבד, המדינה האימפריאלית של איראן |
|---|---|
אייתוללה חוסיין עלי מונתזרי (בפרסית: حسینعلی منتظری; 1922 – 20 בדצמבר 2009; תעתוק מדויק: חסין עלי מנתט'רי) היה הוגה דת אסלאמי איראני, פעיל זכויות אדם ודמוקרטיה באיראן. מונתזרי היה בין מנהיגי המהפכה האיראנית בשנת 1979. ב-1985 נקבע מונתזרי ליורשו של אייתוללה רוחאללה ח'ומייני אך הודח ממעמד זה ב-1989, על רקע מדיניות ממשלת איראן שבה ראה מונתזרי פגיעה בחירות ובזכויות העם. את שנותיו האחרונות חי מונתזרי בעיר הקדושה קום, אולם הוא נותר בעל השפעה באיראן, במיוחד בקרב חוגים רפורמיסטים. מונתזרי שימש מרג'ע תקליד באסלאם השיעי.
בעשורים האחרונים לחייו מונתזרי היה מן המבקרים החריפים של הרפובליקה האיסלאמית של איראן ומדיניותה. מונתזרי היה אף מחבר פורה וחיבר מספר ספרים ומאמרים.
תחילת דרכו
מונתזרי נולד בשנת 1922 למשפחה חקלאית סמוך לנג'אפבד, מערבית לאספהאן. את חינוכו הדתי החל באספהאן והמשיך בעיר הקדושה קום, שם היה תלמידו של ח'ומייני. עם סיום לימודיו היה למורה בבית ספר דתי. ביוני 1963 הוא נענה לקריאתו של ח'ומייני, הצטרף למחאה כנגד המהפכה הלבנה של השאה פהלווי, והפך פעיל בחוגים דתיים אשר פעלו כנגד השאה.
לאחר צאתו של ח'ומייני לגלות, הפך מונתזרי למרכז הרשת הדתית שאותה ייסד ח'ומייני לפעילות נגד השאה. בשנת 1974 נשלח למעצר בכלא אווין על פעילותו כנגד השלטון ושוחרר בשנת 1978. כך התאפשר לו ליטול חלק פעיל במהפכה כנגד השאה.
המהפכה האיראנית
ערך מורחב – המהפכה האיראנית
שמעו של מונתזרי יצא למרחוק כפוסק הלכה אשר שילם מחיר אישי בעבור דעותיו הליברליות. הוא תמך ברעיון הרפובליקה הדמוקרטית כחלופה הטובה ביותר לממשל באיראן, אולם באידיאל הדמוקרטי של מונתזרי, פוסק הלכה דתי מכהן במשרה מפקחת ומייעצת לשלטון, אותו כינו הוא וח'ומייני בשם "נאמנות פוסקי הלכה אסלאמים" (בפרסית: ولایت فقیه). את גישתו זו סיכם בספר אותו חיבר, המקדם את רעיון הפיקוח של הממשל בידי פוסקי הלכה אסלאמים. הוא האמין בעצמאות הממשל והתנגד לכך שפוסקי הלכה נוטלים חלק ברשות המבצעת או המחוקקת. לדעת מונתזרי תפקיד פוסק ההלכה האסלאמי חייב להיות מוגבל לתפקיד יועץ לשלטון, אשר נבחר על ידי העם, מבלי שיפר את חוקי האסלאם. מונתזרי טען כי אסור שפוסק ההלכה יהיה בגדר שליט בלעדי.
בשנת 1979, לאחר הדחת השאה, נטל מונתזרי תפקיד מכריע בניסוחה של החוקה האיראנית החדשה. הוא הוביל בדרישה להחליף את טיוטת החוקה החילונית שהוצעה למדינה עם חוקה המכילה הוראות באשר לתפקיד הייעוץ והפיקוח של פוסקי ההלכה. הצעת החוקה שקידם הכירה בזרם התריסריים בשיעה - ולא האסלאם באופן כללי - כדתה הרשמית של המדינה וכי לפוסקי ההלכה נתונה הסמכות למינוי שופטים ולהטלת וטו על כל חקיקה המנוגדת לעקרונות הדת. מאוחר יותר הוא כיהן במועצת המומחים האיראנית אשר ניסחה את החוקה ואשר אימצה רבות מהמלצותיו.
באותה עת שימש מונתזרי כמנהיג תפילות ימי שישי בעיר קום, כחבר במועצת המהפכה וסגנו של המנהיג העליון ח'ומייני. בשנת 1980 החל ח'ומייני להעביר חלק מתפקידיו למונתזרי. עד לשנת 1983 התנוססה תמונה קטנה של מונתזרי, לצד תמונתו הגדולה יותר של ח'ומייני, בכל משרדי הממשלה באיראן. לאחר שח'ומייני הביע רצונו בכך שמונתזרי יהיה ליורשו, מונתזרי דחה בתחילה את הרעיון וטען כי יש להותיר את הבחירה בבוא העת בידי מועצת המומחים. לבסוף נעתר מונתזרי למינוי ולאחר ישיבה של מועצת המומחים בחודש נובמבר 1985, הוא הוכרז כיורשו של המנהיג העליון.
אולם סיכוייו של מונתזרי לרשת את ח'ומייני נפגעו כיוון שבניגוד לח'ומייני, ואף ליורשו לימים, האייתוללה עלי ח'אמנאי, מונתזרי לא יכול להתהדר בתואר סייד כאחד מצאצאי משפחת הנביא מוחמד. אף בסיס התמיכה של מונתזרי באותם הימים, בניגוד לתמיכה הגואה בו בעשרים השנים האחרונות לחייו, היה מצומצם יחסית והוא היה ללעג בעיני בני המעמד הבינוני והגבוה.
הקרע עם ח'ומייני והדחה ממעמדו
בעיותיו של מונתזרי, כבעל מעמד היורש לח'ומייני, החלו בקרבתו עם מהדי האשמי אשר ניהל מתוך משרדו של מונתזרי ארגון אשר שאף לייצא את המהפכה האסלאמית. יש הטוענים כי האשמי גרם מבוכה לרפסנג'אני בכך שהדליף מידע על מעורבותו בפרשת איראן-קונטראס. האשמי נעצר, הורשע בדין והוצא להורג בשנת 1987 בגין פעילות כנגד המהפכה.
בחודש נובמבר 1987 גרם מונתזרי למחלוקת נוספת כאשר קרא להכרה חוקית בריבוי מפלגות, אף שבתנאי פיקוח הדוק. הוא המשיך אף וקרא לבחינה גלויה של כישלונות המהפכה ולסיום הניסיון לייצא את המהפכה. הוא טען כי איראן חייבת לשמש השראה לאחרים בשמשה דוגמה, ולא באמצעות אימון כוחות לוחמים זרים. בחודש פברואר 1988 מתח ח'ומייני ביקורת על מונתזרי וחודש אחר כך קרא לכינוס מועצת המומחים כדי לדון בעניינו של מונתזרי.
העימות עם מונתזרי הגיע לשיאו בסוף הקיץ ותחילת סתיו 1988 כאשר התבצעה הוצאה המונית להורג של אסירים מדיניים. מונתזרי נשא אותה עת סדרת הרצאות בהן תמך במדיניות פתוחה הרבה יותר, ובראיון שהתפרסם בעיתון קייהאן בתחילת 1989, מתח ביקורת על ח'ומייני באופן שלדעת רבים חתם את גורלו הפוליטי:
- הכחשת זכויות העם, חוסר צדק והתעלמות מן הערכים האמיתיים של המהפכה הביאו למכות הקשות ביותר למהפכה. לפני כל תהליך של בניה מחדש, חייב להיות תהליך של בניה מחדש מבחינה אידאולוגית ומדינית... זהו דבר שהעם מצפה לו ממנהיג[1].
בחודש מרץ 1989 נגרם למעמדו של מונתזרי נזק רב מידיעה שהתפרסמה ב-BBC בדבר מכתבים שכתב בהם גינה את גל ההוצאות להורג לאחר המלחמה. מונתזרי אף מתח ביקורת על פתווה של ח'ומייני בה ציווה על רציחת הסופר סלמאן רושדי, באומרו: "אנשים בעולם מתרשמים שבאיראן אנו עוסקים רק ברציחת אנשים"[2].
ב-26 במרץ 1989 גינה ח'ומייני בחריפות את התבטאויות מונתזרי ויומיים אחר כך הודיע כי מונתזרי התפטר ממשרתו. מונתזרי לא מחה על פיטוריו ופרסם הודעה המסתיימת באמירה: "אני מבקש מכל אחי ואחיותי לא לומר מילה בתמיכתי"[3].
בנוסף לאיבוד מעמדו כיורש לח'ומייני, נשלל ממונתזרי אף תוארו אייתוללה עליון ומאותה עת לא פורסמו עוד הרצאותיו בעיתון קייהאן ולא נשמעה עוד כל התייחסות אליו בתחנת הרדיו הממלכתית. אף תצלומיו הורדו מקירות משרדי הממשלה והמסגדים ובוטל משמר האבטחה שליווה אותו. מנגד הופיעו מאמרים שניסו להפחית מתרומתו למהפכה.
יש שטענו כי התיקון לחוקה האיראנית ולפיו הוסרה הדרישה כי המנהיג העליון חייב להיות אייתוללה עליון, נעשה בעקבות העובדה שלא היו עוד אייתוללה עליונים שהיו מוכנים לקבל את תפקידו של מונתזרי. מנגד, היו שטענו כי הסיבה שלא נבחר אייתוללה עליון למלא את תפקידו של מונתזרי היה כיוון שלאף אחד מהם לא הייתה תמיכה במועצת המומחים.
התנגדותו למשטר לאחר הדחתו
לאחר מות ח'ומייני בחודש יוני 1989 נבחר על ידי מועצת המומחים האיראנית פוסק הלכה אחר, סייד עלי ח'אמנאי, לתפקיד המנהיג העליון. בטרם הדחתו של מונתזרי היה ח'אמנאי פוסק הלכה בדרג הביניים בלבד. קידומו בהיררכיה הדתית עורר ביקורת על ידי מנהיגי דת רבים בשיעה, כולל מונתזרי.
בחודש דצמבר 1989 הפיצו תומכיו של מונתזרי בקום עלונים שבהם פקפקו בכישוריו של ח'אמנאי לכהונה הרמה של מרג'ע תקליד. בתגובה עצרו אנשי משמרות המהפכה את מונתזרי והשפילוהו כשהם מכריחים אותו לחבוש מצנפת לילה ולא את הטורבן הלבן המסורתי עמו הילך[4].
בחודש אוקטובר 1997, לאחר שמתח ביקורת פומבית על סמכותו של המנהיג העליון של איראן, האייתוללה ח'אמנאי, הושם מונתזרי במעצר בית, תחת העילה כי הדבר נעשה לשם הגנתו מפני קיצונים. הוא שהה בתנאי מעצר בית עד לשנת 2003, כאשר למעלה מ-100 חברי בית המחוקקים האיראני קראו לנשיא מוחמד ח'אתמי לשחררו ממעצר[5]. יש הטוענים כי ממשלת איראן ביטלה את מעצר הבית מחשש שמא תפרוצנה מהומות אם מונתזרי החולני ימות בביתו בעודו נתון במעצר.
ביקורתו על אחמדינז'אד
ב-22 בינואר 2007 מתח מונתזרי ביקורת על מדיניותו של נשיא איראן מחמוד אחמדינז'אד בתחומי הגרעין והכלכלה[6].
בעוד שמונתזרי תמך בדעה כי לאיראן הזכות לפתח אנרגיה גרעינית, הוא טען כי גישתו של אחמדינז'אד לנושא זה היא תוקפנית מדי, ואמר: "יש להתמודד עם האויב בחוכמה, לא להתגרות בו... התגרויותיו רק יוצרות בעיות למדינה." הוא שאל: "האם אין לנו זכויות אחרות גם כן?" כשהוא מתייחס לזכויות הפרט ולזכויות האדם. מונתזרי אף מתח ביקורת על הישגיה של ממשלת אחמדינז'אד בתחום הכלכלה, כשהוא מציין את שיעור האינפלציה הגואה - כולל עליה של 50% במדד הדיור - וטען שלא ניתן לנהל מדינה על יסוד ססמאות. בחודש מאי 2008 מונתזרי אף פרסם הודעה התומכת בזכויות בני הדת הבהאית באיראן, תוך שהוא מציין כי אף שהבהאים אינם משתייכים לעמי הספר:
- הם אזרחי המדינה הזו, יש להם זכות לאזרחות ולחיות במדינה. יותר מכך, הם חייבים להפיק תועלת מן החמלה האסלאמית המודגשת בקוראן ועל ידי רשויות הדת[7].
ב-16 ביוני 2009 התבטא מונתזרי פעם נוספת כנגד אחמדינז'אד, בעת המהומות שפרצו לאחר בחירתו מחדש לנשיא. לאחר שנשמעו טענות רבות כנגד טוהר הבחירות, פרסמה ממשלת איראן הודעה כי אחמדינז'אד זכה ב-62% מן הקולות. מונתזרי בתגובה הודיע כי "אין אדם שפוי היכול להאמין" לכך שהקולות נספרו באופן הוגן. מונתזרי קרא לשלושה ימים של אבל ציבורי על מותה של נדה אגא-סולטאן ואחרים שנהרגו במהומות ב-22 ביוני 2009. הוא אף הכריז כי השלטון איננו מוסלמי או שלטון רפובליקה. בחודש נובמבר 2009, יום בטרם צוינו חגיגות 30 שנה למשבר בני הערובה באיראן, אמר מונתזרי כי תפיסת שגרירות ארצות הברית בטהראן בשנת 1979 הייתה שגיאה[8].
מותו
ב-19 בדצמבר 2009 נפטר מונתזרי בשנתו מהתקף לב, בעודו בביתו בעיר קום. הוא היה בן 87 במותו. סוכנות הידיעות של הרפובליקה האסלאמית, שהיא סוכנות הידיעות הרשמית של איראן, לא ציינה את התואר אייתוללה בדיווחים הראשונים על מותו, אלא כ"איש דת המשתייך לפורעים". אף דיווחי הרדיו והטלוויזיה באיראן על מותו בלטו במתח אשר שרר בין עמדותיו לאלו של השלטון. ב-21 בדצמבר 2009 צעדו מאות אלפי אבלים בהלווייתו בעיר קום, ורבים מתומכי התנועה הירוקה באיראן הגיעו במיוחד להלווייה והפכו אותה למפגן מחאה כנגד המשטר באיראן. גופתו הוצגה לציבור בהיכל הקבר של פטימה בינת מוסא, אחת מן הקדושות הבולטות במסורת השיעית. הוא נקבר לצד קברו של בנו אשר נהרג בשנת 1981.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של חוסיין עלי מונתזרי- חוסיין עלי מונתזרי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
חסין עלי מנתט'רי איתאללה, דף שער בספרייה הלאומית
חוסיין עלי מונתזרי, ברשת החברתית אינסטגרם
הערות שוליים
- ^ Moin, Baqer (2000). Khomeini: Life of the Ayatollah. New York: Thomas Dunne Books. p. 279. מסת"ב 0312264909
- ^ Wright, Robin B. (2000). The last great revolution: turmoil and transformation in Iran. New York: A. A. Knopf. p. 20. מסת"ב 0375406395.
- ^ Moin, 289.
- ^ Brumberg, Daniel (2001). Kayhan, quoted in Reinventing Khomeini: the struggle for reform in Iran. Chicago: University of Chicago Press. p. 172. מסת"ב 0226077578.
- ^ Iran releases dissident cleric, BBC, January 30, 2003.
- ^ Iranian cleric attacks president
- ^ Ayatollah Montazeri Proclaims Baha’is Citizens of Iran
- ^ Protests in Iran: Green November, The Economist, November 5, 2009.
חוסיין עלי מונתזרי37916655Q311160