חבר הקבוצות והקיבוצים
חבר הקבוצות והקיבוצים היה התנועה הקיבוצית הראשונה, שקמה בשנת 1925.
היסטוריה
קבוצה שיתופית ראשונה של חלוצים בארץ ישראל הוקמה על ידי אנשי ביל"ו בראשית העלייה הראשונה. אנשי דגניה א הקימו את הקבוצה המיישבת הראשונה, ליד הכנרת, והיו לדוגמה לקבוצות חלוציות רבות.
הגוף המאורגן החלוצי הגדול הראשון היה גדוד העבודה שקם בשנת 1920, והקים את עין חרוד (ומאוחר יותר את תל יוסף, כפר גלעדי ורמת רחל). אולם הוא לא הגדיר עצמו כתנועה קיבוצית אלא התייחס לקיבוץ כאמצעי לכיבוש העבודה.
ב-1923 הוקמה מסגרת בלתי מחייבת - "ועדת הקבוצות" שנועדה להיות גוף מקשר בין הקבוצות השונות.
ב-1925, במהלך כנס בבית אלפא, החליטו נציגי 26 קבוצות וקיבוצים, 17 פלוגות (קבוצות חלוצים שעדיין לא מצאו לעצמן מקום להתיישב בו) במושבים ו-7 פלוגות שישבו בערים וכן 4 משקי פועלות, להקים תנועה קומונלית ארצית, תוצאת ההחלטה הייתה הקמת "חבר הקבוצות והקיבוצים".
מקימי חבר הקבוצות והקיבוצים דגלו בשתי אידאולוגיות נפרדות, האחת - ה"עדה" - הקבוצה הקטנה והאינטימית, והשנייה - הקיבוץ הגדול. תוצאת חילוקי הדעות הנובעים מפער הדעות בקשר למספר החברים הרצוי בכל קיבוץ הביא לפילוג הראשון בתנועה הקיבוצית.
כבר ב-1927 הקיבוצים שדגלו בקיבוץ גדול ופתוח פרשו והקימו את "הקיבוץ המאוחד",
הוויכוח בין הקבוצה הגדולה לקטנה היה בשלושה מישורים:
- המישור האידאולוגי: תומכי הקבוצה הקטנה האמינו כי זו הדרך להגשמת אידיאל עבודת הכפיים ועבודת החקלאות.
- המישור החברתי: קבוצה גדולה ופתוחה לכולם, שבה אין קשר קרוב בין החברים, לעומת קבוצה אינטימית שרק יחידים יכולים להצטרף אליה ואינם מתקבלים בקלות. אנשי הקבוצה הקטנה סברו כי האינטימיות עדיפה בחיים משותפים.
- המישור הארגוני: תומכי הקבוצה הגדולה האמינו כי היא מתאימה יותר לקליטת עלייה, יתרון הגודל מאפשר לפתח חיי חברה ותרבות פעילים יותר, וצפויה לקבוצה הגדולה הצלחה כלכלית היות שהיא משק מגוון שאינו עוסק רק בחקלאות.
ב-1930 בכנס בגניגר החליף הארגון את שמו ל"חבר הקבוצות" ואחת החלטות הייתה להתמקד בחקלאות ולהפסיק לקיים פלוגות עבודה בערים.
בשנת 1934 הצטרפו לחבר הקבוצות כל הקבוצות של תנועת "גורדוניה" יחד עם מנהיג התנועה פנחס לבון, (תנועת גורדוניה הפכה להיות תנועת הנוער של חבר הקבוצות).
באותה עת התגבשה זהות בלתי פורמלית בין "חבר הקבוצות" לבין מפא"י.
בשנת 1939 העלה ברל כצנלסון הצעה, בפני וועידת הקיבוץ המאוחד שהתקיימה בנען, להתאחד עם "חבר הקבוצות". ההצעה התקבלה אמנם בוועידה, אך לא יושמה, בגלל התנגדות הנהגת הקיבוץ המאוחד ובראשה יצחק טבנקין.
בשנת 1951 נוסד "איחוד הקיבוצים" על ידי קבוצת המיעוט שפרשה מן הקיבוץ המאוחד ואשר כללה את תומכי מפא"י. מספר חודשים מאוחר יותר התאחד חבר הקבוצות, שכלל 43 קבוצות, עם איחוד הקיבוצים, לגוף משותף בשם "איחוד הקבוצות והקיבוצים".
חבר הקבוצות של הפועל המזרחי
בתחילת שנות ה-30 הוקם חבר הקבוצות של הסתדרות הפועל המזרחי בארץ ישראל, ששינה את שמו ב-1938 לארגון "הקיבוץ הדתי".
לקריאה נוספת
- ברוך בן אברם, חבר הקבוצות, התפתחותו החברתית והרעיונית, תל אביב: הוצאת עם עובד, תשל"ו-1976.
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] חבר הקבוצות והקיבוצים22351102