זריקה
זריקה היא החדרה מכוונת של נוזל אל רקמה חיה או אל מחזור הדם בעזרת מחט חלולה ומחודדת המחוברת אל מכל שבו נמצא הנוזל. המכל והמחט מהווים על פי רוב מזרק או חלק מערכת עירוי.
ניתן להזריק לאדם, לחיה, לצמח, לפטריה או לחלקים שבותרו מהם. לזריקות שונות יש מטרות שונות: מתן תרופה או חיסון, מתן סם משכר, הרעלה, מחקר רפואי או ביולוגי, או שיפור מראה, טעם או השתמרות של מזון.
סוגי זריקות ומיומנויות נדרשות
כעיקרון, ניתן להזריק כמעט לכל סוג רקמה בכל מקום בגוף החי. אולם, המיומנות הדרושה להזרקה מוצלחת של חומרים שונים לרקמות שונות במיקומים שונים בגוף בעל החיים והאדם, אינה דומה. על כן, לבעלי מקצועות רפואיים שונים יש סמכויות שונות לביצוע זריקות. הזרקת תרופות אל השומן, לדוגמה, היא הזרקה פשוטה וניתן להסמיך חולי סוכרת, בלא ידע מוקדם ברפואה להזריק תרופות לעצמם. לעומת זאת, הזרקה לשריר מותרת, על פי רוב לאחיות, פרמדיקים ורופאים, אך לא לאנשים חסרי הסמכה. מאז תחילת המאה העשרים, חובשים קרביים של צבאות רבים צוידו בסירטות להזרקת מורפין לשריר. הסירטות היו מזרקים עם גוף פח, שבעת הזרקה נסחטות כמו משחת שיניים[1], אך בשנים האחרונות הסמכות לחובשים היא רק לפתיחת וריד (I.V)[2][3].
הזרקות מסובכות מעט יותר הן הזרקת חומרים אל בין רקמות העור במסגרת מבחן לגילוי גורם אלרגיה, הזרקת מורפין, חיסונים ותרופות לשריר והחדרת עירוי מסוג הרטמן (תמיסת מי מלח וסוכר סטרילית) לווריד המצוי בגפיים.
הזרקה לווריד (IV) מצריכה מיומנויות גבוהות יותר בהשוואה לדרכי הזרקה אחרות[4]. לחובשים והעוסקים במקצוע הסיעוד יש סמכות להזריק זריקות אלה. הזרקת תרופות לווריד המצוי בגפיים, הזרקה לווריד שאינו בגפיים, אל תוך עורק או אל תוך מח העצם היא בסמכותו של כל רופא אך לא בסמכותו של בעל מקצוע פרא רפואי.
הזרקות מסובכות יותר ונדירות יותר הן בסמכות רופאים בעלי מומחיות מסוימת בלבד. דוגמאות: הזרקה אל תוך שריר הלב היא בסמכות קרדיולוג בלבד, הזרקה אל תוך גלגל העין בסמכות מנתח עיניים, הזרקה אל תוך נוזל השדרה היא בסמכות נוירולוג ורופא מרדים.
-
המחשת מתן תרופה דרך הזרקה לתוך הוריד
שימושים רפואיים
זריקה יכולה לשמש לצורך החדרת תרופה למחזור הדם. הזרקה תוך ורידית IV היא הדרך המהירה ביותר, משום שהחומר הפעיל מוחדר למחזור הדם באופן מיידי ומופץ ברחבי הגוף בתוך שניות מעטות בלבד. באופן זה המינון המלא מגיע למחזור הדם בבת-אחת. דבר זה יכול להיות בעייתי אם קיימת רגישות כלשהי לתרופה, משום שבמקרה זה יש מעט מאוד זמן למתן של חומר שיסתור את פעילות התרופה[4].
על פי רוב לאחר ההזרקה מחזור הדם יוביל את התרופה לכל תאי הגוף. יוצאי הדופן הם חומרים שלא יכולים לעבור את מחסום הדם-מוח. כתוצאה מכך תרופות המכילות חומרים מסוג זה לא יכולות להשפיע על תאי המוח[5]. במקרים אלה, יחפשו הרופאים דרכים אלטרנטיביות להשפיע על מערכת העצבים המרכזית, בהתאם למצב בו רוצים לטפל.
היבטים מחקריים
לשימוש בזריקה יש השלכות עבור ניסויים בבעלי חיים. רוב המחקרים אודות השפעתם של חומרים שונים, אשר מתבצעים על בעלי חיים, משתמשים בהזרקה של החומר הנבדק לגוף החיה. חוויית ההזרקה יכולה להיות בלתי נעימה עבור החיה ולעורר את מערכת העצבים האוטונומית שלה. במקרים אלו יש צורך בקבוצת ביקורת המשתמשת בפלצבו, כדי להפריד בין השפעת החומר להשפעה של תגובת מערכת העצבים האוטונומית[4].
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: זריקה |
הערות שוליים
- ^ Morphine Syrette, באתר המסביר את הפרטים הטכניים של הסרט "להציל את טוראי ראיין"
- ^ 'Morphine lollipop' dulls pain for wounded troops, USA TODAY, 2013
- ^ Injured US Marines to get 'lollipop' instead of morphine, the Telegraph, 2013
- ^ 4.0 4.1 4.2 Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson
- ^ רמי רחמימוב (2004). מהפכת המוח: תקשורת, מחלות נפש וסמים. רעננה: מכון ון ליר בירושלים הקיבוץ המאוחד
30138764זריקה