זלטופול
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| אובלסט |
 קירובוגרד |
| שטח | 3.19 קמ"ר |
| גובה | 93 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 4,280 (1959) |
| קואורדינטות | 48°47′N 31°38′E / 48.783°N 31.633°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
זלטופול (Златопіль, נכתב גם: זלאטופולי, זלאטופול, זלאטופל, מרוסית: Злато Поле -"שדה זהב") הייתה עיירה באוקראינה ששכנה כ-50 ק"מ מצפון-מערב לקרופיבניצקי בגבול מחוז צ'רקסי ומחוז קירובוגרד, בשנת 1959 העיירה אוחדה עם העיר נובומירהורוד.
יהודי זלטופול
לפני מלחמת העולם השנייה
זלטופול הייתה עיירה משגשגת של סוחרים יהודים. בסביבות 1875 כבר פעלה בעיר ישיבה יהודית. ב-1900 מנו היהודים 6,373 מתוך 11,400 התושבים. היו 14 בתי מדרשים ברחבי זלטופול, בנוסף לבית הכנסת הגדול[1]. בזלטופול הייתה גם גימנסיה לעשירים והרבה בעלי השכלה גבוה.
יהודי זלטופול שרתו בצבא הרוסי במלחמת העולם הראשונה. בשנים 1918 עד 1920 סבלו היהודים מפוגרומים, ביניהם פוגרום ב-2 במאי 1919 בו נרצחו יותר ממאה יהודים. אחר כך קמה בעיר התארגנות של הגנה עצמית יהודית. בתקופה זו גם פעלו בעיר התנועות של צעירי ציון והחלוץ.
בראשית שנות ה-30 של המאה ה-20 התארגנו מקצת יהודי העיר בקואופרטיבים של בעלי מלאכה, אחרים החלו לעבוד כפקידים, חקלאים או פועלים. אחר תהליכי תיעוש ועיור שחלו בברית המועצות ירד מספרם של יהודי זלטופול, עד שביוני 1941, בעת פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות נותרו בה כ-1,000 יהודים בלבד[2].
מלחמת העולם השנייה והשואה
ב-1 באוגוסט 1941 נכבשה העיר בידי הצבא הגרמני ונפלה תחת שלטון ה"רייכסקומיסריאט". מספר יהודים הצליחו להימלט ממנה מזרחה לפני כן.
במהלך שנות 1941-1942 נרצחו כל היהודים שנותרו בעיר על ידי חיילי יחידת איינזצקומנדו 12:
- בנובמבר 1941 נרצחו 174 יהודים באמצעות הרעלה בגז, והיהודים שנותרו רוכזו בדצמבר 1941 בבניין בית יתומים שגודר בתיל והפך לגטו עם שמירה של שוטרים אוקראינים.
- ב-2 בפברואר 1942 נרצחו עוד 202 יהודים מתושבי הגטו באמצעות הרעלה בגז.
- במאי 1942 נורו 183 יהודים מהגטו ליד הכפר הסמוך "ליסטופדובו" (אוק').
- ביולי 1942 נורו עוד 14 יהודים שנתפסו ביער הקרוב.
- ב-30 בספטמבר 1942 חוסל הגטו ונרצחו כ-100 יהודים האחרונים שנותרו שם. במהלך האקציה ארגנו כמה צעירים צעדי התנגדות לגרמנים ולשוטרים האוקראינים[2].
לאחר מלחמת העולם השנייה חזרו יהודי זלטופול ששרדו לאחר שירות בצבא האדום לזלטופול וקברו את היהודים נרצחי העיירה בקבר אחים בבית הקברות היהודי העתיק בעיר.
אחרי מלחמת העולם השנייה לא נותרו כמעט יהודים בזלטופול.
אדמורי"ם בעיר
רבי אריה לייב "הסבא משפּוֹלי" (כ"ה בכסלו תפ"ה - ו' בתשרי תקע"ב) שהה לתקופה מסויימת בעיר ואף היה שם "שַמָּש" בבית הכנסת, במהלך שנות נדודיו בגלות (תקט"ו-תקכ"ב) לפני שהתפרסם כצדיק.
רבי נחמן מברסלב (א' בניסן תקל"ב – י"ח בתשרי תקע"א) קבע את מגוריו בעיר זו לאחר שחזר מנסיעתו לארץ ישראל. הוא שהה בעיר פחות משנתיים (בין השנים תקנ"ט-תקס"ב) ושם החל לנהוג כאדמו"ר. בשנת תקס"א התגלעה מחלוקת קשה בינו לבין ה"סבא" שגר בעיר שפולי הסמוכה, עד שנאלץ שוב לנדוד עקב ההתנגדות עליו.
חסידות זלטיפולי
בין השנים תרנ"ה ועד למלחמת העולם הראשונה שימש העיר כמרכז לחסידות זלטיפולי וכיהנו בה באדמורו"ת, רבי דוד מזלטיפולי (תקצ"ד - י"א בטבת תרע"ה, בנו בכורו של רבי יוחנן מרחמסטריווקה) ובנו רבי מרדכי יוסף מזלטיפולי (תרכ"ג - כ"ו באייר ה'תרפ"ט). בבית הקברות המקומי קבורים האדמו"ר רבי דוד וזוגתו בת־ציון צפורה פייגא בתו של רבי אהרן (השני) מקרלין, ועוד מספר רבנים בולטים מתקופתו.
-
האדמו"ר רבי מרדכי יוסף טברסקי מזלטיפולי
-
-
המצבה שעל קברו בוורשה
רבני העיר
רבני משפחת היילפרין
למשך תקופה של כמאה ועשר שנים (מתחילת שנות ה-10 של המאה ה-19 עד ל-1922) שימשו צאצאי "משפחת היילפרין" המיוחסת כרבני העיר[3]:
- רבי משה זאב (זונק, וולף) היילפרין - תלמידו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב ומחבר ספר שו"ת "זכרון משה", נתמנה כרב העיר לפני תקע"ג.
- רבי חיים היילפרין (-תרמ"ז) - בנו של הרב הקודם. נפטר בתרמ"ז.
- רבי משה שפירא (תרמ"ז-תרע"ו) - חתנו של הרב הקודם. נולד בתר"י לרבי פינחס שפירא[4], עסק הרבה בעבודת ה' ובתפילה כדרכם של חסידים[5] ונפטר בתרע"ו. מדברי תורתו נדפסו בקובצי "הפוסק"[6].
- רבי מרדכי (מוטל) גולדברג (-תרע"ג) - בן בתו של הרב הראשון רבי משה זאב היילפרין. נולד בתקצ"ח להרב ישראל גולדברג ונתחנך בביתם של הרבנים הקודמים (סבו רבי משה זאב ודודו רבי חיים). בתחילת שנות התר"כ (שנות ה-60 של המאה ה-19) נתמנה לרב העיר הסמוכה נובומירהורוד, ואחר פטירת דודו רבי חיים, כשהרב החדש רבי משה שפירא לא יכל למלא צרכי העיר, נתמנה לשרת לצדו כרב העיר זלטופול. חיבר ספר שו"ת "מאמר מרדכי" ונפטר בד' באדר ב' תרע"ג.
- רבי נחמן פאזין (תרע"ג-תרפ"ג) - חתנו של הרב השלישי רבי מרדכי גולדברג, נולד בבאלטה בשנת תרמ"ה/תרמ"ו לאביו הרב זלמן יהודה (לייב) פאזין ולאמו שפריניא בת הרב דוב, נשא את רחל בתו של רבי מרדכי גולדברג, כחודשיים אחר פטירת חותנו נתמנה לרב העיר על ידי האדמו"ר רבי דוד מזלטיפולי, בשנת תרפ"ג היגר לארצות הברית והתיישב בסיינט פול מינסוטה, שם שימש כשו"ב ומלמד ונפטר בג' באב תרצ"ב.
מורי הוראות - רבני משפחת פוסק
בנוסף לרבני העיר, שימשו כמה מורי הוראות בדיינות, ביניהם: רבי אברהם (אברהמ'טשע) דיין, רבי אלתר יקיר'ס ורבי עליאש[5].
- רבי משה צבי פוסק - נולד בתקפ"ג לאביו הרב הילל, היה רב בעיר צוויטנא–ווערשאק על יד ציגרין ומקורב לרבי מנחם נחום ממקארוב. בסביבות שנת תר"ה הובא לזלטופול על ידי שני הגבירים המפורסמים שלה, אילי הזהב ישראל ברודסקי והאראל, כדי לשמש שם בתור דיין ומורה צדק. היה גם ראש החברה קדישא דזלטופול ("ח"ק דז"פ"), עד שנפטר שם בכ' בתשרי תר"ס.
- רבי אליהו פוסק - בנו של הדיין הקודם. נולד בשנת תרי"ט ונפטר ט' באייר תרצ"ב.
- הרב הלל פוסק - בנו של הדיין הקודם.
- הרב הלל (זידל) וקסילמן - חתנו של רבי אליהו פוסק ונכד של רבי אשר נחמן מקיניוב (אוק')[7]. נולד בשנת תרל"א/תרל"ב, נשא את לאה בתו של רבי אליהו פוסק ושימש כשוחט בעיר. בשלהי שנות התר"צ (שנות השלושים של המאה ה-20), כאשר בזלטופול לא היה רב קהילה, שימש בתור מרא דאתרא, עד שנקבר חיים על ידי הנאצים בשנות השואה בזלטופול.
-
רבי אליהו פוסק
-
הרב הלל פוסק
אישים בולטים
מבין המשפחות היהודיות הבולטות בזלטופול ניתן למנות את משפחת ברודי, משפחת זולה, משפחת חרומצנקו והמלחין פוקראס (אנ').
- אליעזר ברודסקי[8]
- ישראל בנימין לֶבנֶר (אוגוסט 1862 – דצמבר 1916), מחנך עברי, מחבר ספרי לימוד ומקראות, סופר ילדים ונוער ועורך עיתוני ילדים, למד בשנות נעוריו בישיבה בזלטופול.
- שניאור זלמן פוגצ'וב (עמיאב, 1878/1879 - 19 בינואר 1934), מחנך עברי ציוני ועסקן חינוך ותרבות, שימש כמורה לעברית בזלטופול ולמד שם לבחינת בגרות באופן אקסטרני.
- איש העלייה השלישית שמחה גולן (גולדברג, 8 באוגוסט 1899 - 25 בינואר 1964) הגיע לזטופול בנעוריו במהלך נדודיו ושם החל לפעול בתנועת צעירי ציון ובהחלוץ, עד שעלה לארץ בשנת 1922 (בעלייה בלתי לגלית דרך פולין).
- חבר הכנסת אהרן גולדשטיין (19 בדצמבר 1902 - 12 באוקטובר 1976) נולד בזלטופול והיה שם פעיל בתנועת החלוץ, עד שעלה לארץ בשנת 1921.
- חנינא חרומצנקו (כונה "חנינא הגדול") אחד מראשי ונכבדי העיר, צאצא של צדיקים, שניהל כל ענייני הציבור בזלטופול[1][9].
קישורים חיצוניים
- על יהדות זלטופול
- זלטופול (Zlatopol), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- אליעזר דוד רוזנטל, מגילת הטבח, באתר היברובוקס
- אלכסנדר קרוגלוב (רו'), זלטופול, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1634–1635), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 ל. בראון יליד זלטפל, בספר "בית הלל", באתר היברובוקס.
- ^ 2.0 2.1 זלטופול (Zlatopol), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם".
- ^ רבי נחמן פאזין אב"ד זלאטיפאלי - ולאחריו בעיר סט. פאול, מינעסאוטה באתר "מורשת חכמי אמעריקא".
- ^ בנו של רבי מרדכי האדמו"ר משפטיבקה, בן רבי משה מסלאוויטא, בן רבי פינחס מקוריץ.
- ^ 5.0 5.1 הרב הלל פוסק, בירחון "הפוסק" חלק ל"ג, באתר היברובוקס.
- ^ קובץ שפתי צדיקים גליון ו, דף נז.
- ^ הרב הלל פוסק בקובץ "הפוסק" חוברת ק"י, באתר היברובוקס.
- ^ בן-ציון אייזנשטט, בראדסקי, אלעזר, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ו, עמוד 17, באתר HebrewBooks
- ^ הרב הלל פוסק, בירחון "הפוסק" חוברת ו', באתר היברובוקס.
32102320זלטופול