זאלצקמרגוט

הנוף התרבותי בהאלשטאט-דאכשטיין זאלצקמרגוט

**אתר מורשת עולמית**
	מונדזה
	מונדזה
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1997, לפי קריטריונים 3, 4
מדינה	אוסטריה
	(למפת אוסטריה רגילה) וינה זלצבורג גראץ אינסברוק לינץ קלגנפורט שווייץ ל גרמניה צ'כיה ס. איטליה סלובניה הונ. זאלצקמרגוט

הזאלצקמרגוט (בגרמנית: Salzkammergut) הוא אזור בצדו הצפוני של רכס האלפים הגיריים הצפוני החוצה את אוסטריה במרכזה ממזרח למערב, ומשתרע בתחומן של המדינות הפדרליות אוסטריה עילית, שטיריה וזלצבורג.

גאוגרפיה

נופו של הזאלצקמרגוט נשלט על ידי מערכת הניקוז של נהר טראון (Traun) על 76 האגמים ששוכנים בה, והזורם לאורך 153 ק"מ אל הדנובה. נהר זה מנקז את רכסי ההרים הגבוהים שמדרום וממזרח לזאלצקמרגוט - צדו הצפוני של הדאכשטיין (Dachstein) מדרום, רכס טוטס (Totes Gebirge) ממזרח ורכס הלן (Höllengebirge) הניצב במרכזו. מבחינה טופוגרפית משתפל אזור הזאלצקמרגוט מגבהים של למעלה מ-2,000 מטר בדרומו לאזור מישורי בגובה של כ-400 מטר בצדו הצפוני. האזור עוצב בפעילות קרחונים שעם נסיגתם הותירו עמקים רחבים ומספר רב של אגמים, שהגדולים שבהם הם אגם אטרזה (Attersee) בתווך (47 קמ"ר), אגם טראונזה (Traunsee) במזרח (24.5 קמ"ר), והאגמים הקטנים יותר אגם מונדזה (Mondsee ששטחו 14.2 קמ"ר) ואגם וולפגנגזה (Wolfgangsee בשטח של 12.84 קמ"ר) במערב.

היסטוריה ותיחום

סנט גילגן לחופו המערבי של וולפגנגזה (חורף 2005)

הזאלצקמרגוט לא מהווה יחידה גאוגרפית הומוגנית. בבסיסו הוא שטח שתיחומו הוכתב בעבר על ידי משק המלח של האזור, וכיום הוא מתוחם ומוגדר בעיקר כאזור תיירות.

עושרו של האזור במלח נוצל כבר באלף השני לפנה"ס ולאחר מכן על ידי הקלטים שלהם מיוחסת תרבות האלשטאט (Hallstattzeit) ולאחריה תרבות לה טן (La-Tène), שתיהן מהאלף הראשון לפנה"ס.

משמעותו של השם "זאלצקמרגוט" – "אחוזת אולם המלח", והוא זכה לו בשל כך שהשתייך ללשכת המלח הקיסרית שהופקדה על מכרות המלח בתקופת בית הבסבורג, החל ב-1419. בתחילה נחשבה העיירה באד אישל וסביבותיה מאגם טראונזה בצפון ועד הדאכשטיין בדרום ללבו של הזאלצקמרגוט. עד המאה ה-19 המשיך האזור והשתייך ישירות למשרד האוצר בווינה אשר שלט במונופול על המלח, ובראשית המאה ה-20 נוסף לו גם אגם אטרזה וסביבותיו.

מאז אמצע המאה ה-20 מקובל לכלול בהגדרת האזור שטח נרחב המשתרע מהדאכשטיין בדרום ועד קו העובר מצפון לאגמיו הגדולים, ומנחל אלם במזרח ועד לפאתי העיר זלצבורג במערב. ב-2002 התאגדו 54 היישובים בזאלצקמרגוט והקימו את "לשכת התיירות והשיווק זאלצקמרגוט בע"מ" (Salzkammergut Tourismus-Marketing GmbH) המחולקת לעשר לשכות תיירות אזוריות.

כלכלה

עיקר כלכלת האזור מתבסס על תיירות, עם מסורת בת למעלה ממאה שנים. תיירות הקיץ כוללת רכיבה על אופניים, טיולים ברגל, טיפוס הרים, גולף, שיט ורחצה וסוגים שונים של ספורט מים. עיסוק בספורט חורף נוהג במספר אתרי סקי קטנים יחסית בדרום האזור ובעיקר בדאכשטיין המערבי. לאלה מצטרפים מספר אתרי ספא שהידוע שבהם הוא בעיירה באד אישל. לכריית המלח שוב לא נודע מקום מרכזי בכלכלת האזור, אך את מקומה תפסה תעשיית העץ.

ההיסטוריה העשירה של האזור, נופיו המגוונים והשמירה על מסורתו הביאו את ארגון אונסק"ו להכריז עליו בשנת 1997 כאתר מורשת עולמית.