ורבאס
| |||
 | |||
| קולאז' תמונות של העיירה (2018) | |||
| מדינה |
 סרביה | ||
|---|---|---|---|
| פרובינציה |
 וויבודינה | ||
| מחוז | באצ'קה הדרומי | ||
| תאריך ייסוד | המאה ה-14 | ||
| שטח | 376 קמ"ר | ||
| גובה | 85 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיירה | 24,112[1] (2011) | ||
| ‑ במטרופולין | 42,092 (2011) | ||
| ‑ צפיפות | 244 נפש לקמ"ר (2011) | ||
| קואורדינטות | 45°34′10″N 19°38′16″E / 45.56944°N 19.63778°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| http://www.vrbas.rs | |||
וְרְבָּאס (בסרבית קירילית: Врбас, בסרבית בכתב לטיני: Vrbas) היא עיירה ורשות מקומית בסרביה, השוכנת במחוז באצ'קה הדרומי אשר בפרובינציית וויבודינה.
היסטוריה
היישוב סטארי ורבאס (ורבאס הישנה) מאוזכר בכתובים החל מהמאה ה-14 עת נשלט האזור על ידי ממלכת הונגריה. לקראת מחצית המאה ה-16 נכבש האזור על ידי צבאותיו של סולימאן הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית. במהלך המלחמה ההבסבורגית-עות'מאנית (1716–1718) נכבש היישוב על ידי צבא ממלכת הבסבורג, ובהמשך נותר בשטח הספר של הממלכה מתוקף הסכם שלום פוז'ארוואץ. היישוב היה מאוכלס ברובו באוכלוסייה ממוצא סרבי ובמיעוט של הונגרים. ב-1784, תקופת שלטונו של יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה נוסד היישוב נובי ורבאס (ורבאס החדשה) והוא אוכלס ברובו על ידי מהגרים מהמרחב הגרמני, רובם מאזור וירטמברג.
בהמשך נשלט האזור על ידי האימפריה האוסטרו-הונגרית ולאחר מלחמת העולם הראשונה התאחדו נובי וסטארי ורבאס ליישוב אחד ונכללו בשטחי ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים אשר הפכה בהמשך לממלכת יוגוסלביה. העיירה הפכה למרכז חקלאי ומרכז תעשייה לעיבוד מזון. באפריל 1941 במהלך מלחמת העולם השנייה תקפה גרמניה הנאצית את יוגוסלביה והכניעה את צבאה תוך ימים אחדים. אזור באצ'קה נמסר לחזקת הונגריה.[2] ב-1944 שוחרר האזור על ידי כוחות הצבא האדום והפרטיזנים של טיטו. לאחר המלחמה נכלל היישוב בשטח הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה. התושבים ממוצא גרמני עזבו או גורשו מיוגוסלביה. בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20, לאחר התפרקות יוגוסלביה עברה ורבאס לחזקת סרביה.
הקהילה היהודית
בשלהי המאה ה-18 במקביל להגירת תושבים מהמרחב הגרמני לנובי ורבאס ובעקבות כתב הסובלנות של יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, היגרו למקום יהודים מקהילות שו"ם והורשו בתחילה להתיישב בסטארי ורבאס. בהמשך, עברו גם לנובי ורבאס. ב-1838 נפתח במקום בית ספר יסודי יהודי ובו למדו גם לא יהודים. ב-1840 התגוררו בוורבאס 250 יהודים. ראש הקהילה הראשון היה שמעון פּוֹפֶּר ולאחריו בנו דניאל. במהלך מהפכת 1848 בהונגריה הפכה העיירה לאזור קרבות. הקהילה נפגעה והועלו באש מבני ציבור ובתי מגורים. פנקס הקהילה ובו תיעוד ראשית ההתיישבות במקום אבד. בהמשך, היגרו למקום משפחות יהודיות מאזור מוראביה. בני הקהילה היו אומנים וסוחרים. בתקופה האוסטרו-הונגרית מתועדים לראשונה בעלי מקצועות חופשיים, רופאים ותעשיינים. בתי החרושת הראשונים באזור לייצור שמן וסוכר נוהלו לאורך תקופה ארוכה על ידי יהודים.
בית התפילה הראשון היה בביתה של משפחת פופר. בסטארי ורבאס הוקם בית עלמין יהודי.[3] ב-1851 מונה לרב הראשי של הקהילה אברהם הוכמוט אשר כיהן גם כרב העיירה קולה הסמוכה. ב-1858 הוקם בניין בית הכנסת הראשון אשר שכן בגבול העיירות נובי וסטארי ורבאס. ב-1860 מונה ד"ר ליאופולד דוד בן יהודה שטראסר לרב הקהילה. הקרע ביהדות הונגריה הוביל לפילוג בין יהודי ורבאס ולאורך מספר שנים היו במקום שתי קהילות נפרדות. קהילה אורתודוקסית קטנה וקהילה נאולוגית גדולה. במהלך שנות ה-70 של המאה ה-19 התאחדו שתי הקהילות לכדי קהילה נאולוגית. ב-1871 למדו בבית הספר היהודי 167 תלמידים ומהם 85 שאינם יהודים. ב-1888 התמנה ד"ר שלמה שפירא לרב הקהילה ובראשית המאה ה-20 מונה ד"ר אדלברט קריסהאוור. ב-1880 שונתה שפת הלימוד בבית הספר היהודי מגרמנית להונגרית.
ב-1900 מנתה הקהילה 250 נפשות שהיוו 2.27 אחוזים מהאוכלוסייה. ב-1914 הוחל בבניית בית כנסת חדש בנובי ורבאס ולצידו בית קהילה והם נחנכו ב-1920. לאחר כינון ממלכת יוגוסלביה נסמכה הקהילה הלכתית על רבני סובוטיצה, סומבור ונובי סאד. לקהילת ורבאס השתייכו תושביו היהודים של הכפר צְרְוֶונְקָה (אנ'). הקהילה שם הוקמה במהלך המאה ה-19, הוקם בית כנסת לקהילה וב-1931 נמנו שם 34 יהודים. במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20 גברה הפעילות הציונית בוורבאס. עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה גברה האנטישמיות בוורבאס והיא הובלה על ידי התושבים ממוצא גרמני שכונו פולקסדויטשה. השלטונות היוגוסלביים נקטו יד קשה למיגור התופעה.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו בוורבאס 231 יהודים. לאחר כיבוש יוגוסלביה ומסירת חבל באצ'קה לידי ההונגרים הוחל ברדיפות יהודים. באפריל 1941 ביצעו ההונגרים אקציה ועצרו את מרבית בני הקהילה. העצורים הועברו לכפר בֶּגֶץ'(אנ') ונכלאו שם. לאחר כשבועיים הוחזרו לוורבאס. בינואר 1942 נעצרו ראשי הקהילה ונכלאו בבאצ'קה טופולה. בהמשך גויסו כל הדברים בגילאי 18–45 לשירות העבודה ההונגרי והועברו לחזית המזרחית. כ-20 מצאו את מותם שם. במרץ 1944 פלשו הגרמנים להונגריה. ב-20 באפריל 1944 בוצעה אקציה בוורבאס ובני הקהילה שנותרו בעיירה נעצרו. ביוני 1944 נשלח מרביתם למחנה ההשמדה אושוויץ. מקצתם, נשלחו לעבודות כפייה באזור אוסטריה ומאוחר יותר הועברו לטרזיינשטט. קיים תיעוד ל-176 יהודים מוורבאס שנרצחו במחנות ההשמדה.
לאחר המלחמה שבו כ-30 מבני הקהילה לוורבאס וחידשו את הפעילות הקהילתית. כולם עלו לישראל לאחר הקמתה. ב-1948 נהרס מבנה בית הכנסת על ידי השלטונות היוגוסלביים. שרידי בית העלמין היהודי עדיין מצויים בשטח העיירה. ב-2002 היה בית העלמין במצב תחזוקתי ירוד ולא מגודר.[4] במקום בו שכן בית הכנסת המרכזי בוורבאס הוקמה אנדרטה לזכר הקהילה.[5] בכרמיאל הוקמה אנדרטה לזכר הקהילה ובה משולבים שני לוחות הברית שעיטרו את בית הכנסת בוורבאס והובאו לישראל על ידי שארית הפליטה.[6][2][7]
קישורים חיצוניים
- "ורבאס", באתר JewishGen (באנגלית)
- צבי ארז, יהודים תמורת נחושת: פלוגות עבודה יהודיות-הונגריות בבור, באתר יד ושם
- Aleksandra Terzić ,Željko Bjeljac, The extermination of jewish population and heritage in BAČKA region of ap vojvodina-serbia (באנגלית)
- יהדות באצ'קה, באתר יד ושם
- ורבאס, באתר spiritofprayer.com (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ [1], מפקד האוכלוסין בסרביה (2011), באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בסרביה, אוחזר ב-3 באוגוסט 2018 (בסרבית).
- ^ 2.0 2.1 הקהילה היהודית בוורבאס, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמוד 126-123.
- ^ צילום בית העלמין היהודי בוורבאס בתקופת מלחמת העולם השנייה, באתר infocenters.co.il.
- ^ צילום בית העלמין היהודי בוורבאס (2002), באתר המרכז לאמנות יהודית.
- ^ צילום האנדרטה בוורבאס (2018), באתר המרכז לאמנות יהודית.
- ^ אתרי מורשת יהודית בסרביה, באתר jewish-heritage-europe.eu (באנגלית).
- ^ צילום האנדרטה לזכר יהודי ורבאס בכרמיאל, באתר מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל.
28129175ורבאס