ולנטינה איבנובסקה
| לידה | 2 באפריל 1895 |
|---|---|
| פטירה | 11 בינואר 1980 (בגיל 84) |
| מדינה | פולין |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| פרסים והוקרה | חסידת אומות העולם (26 באוקטובר 1978) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | ולנטינה איבנובסקה |
ולנטינה איבנובסקה (ברוסית: Валентина Ивановская; 2 באפריל 1895 – 11 בינואר 1980) הייתה חסידת אומות העולם ממוצא רוסי שהצילה ילדה יהודיה בוורשה בפולין בתקופת השואה וקשרה את גורלה עם מדינת ישראל.
פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים
ולנטינה עזבה את רוסיה לפולין בשנות ה-20 והתגוררה בוורשה בדירה קטנה אותה חלקה עם דיירים פולניים.[1] ב-1943 פגשה ולנטינה בוורשה את אייזיק גוטמן, שפנה אליה בחיפוש אחר מקום מסתור לאחייניתו הניה רוזנמן בת ה-12 וחצי, אותה הבריח מגטו ביאליסטוק. כעבור מספר ימים ולנטינה מצאה מקום מסתור להניה אצל חברתה יקטרינה פנצ'נקו. הניה עזרה בעבודות משק הבית ליקטרינה שהשיגה עבורה תעודת זהות מזויפת. שמה של הניה הוחלף להלנה יגורוף כדי לא לעורר חשד. ולנטינה סייעה גם לדוד של הניה ולמשפחתו למצוא מקום מסתור ועזרה להם לשמור על קשר באמצעות העברת מסרים והודעות ביניהם.[1]
בזמן מרד גטו ורשה באפריל 1943 ולנטינה נשארה בורשה, ולאחר מכן העבירו אותה למחנה פרושקוב, שם עזרה לבני משפחתה של הלנה, כולל דודה, למצוא מקום מסתור. תוך כדי כך ולנטינה עזרה לבני המשפחה לתקשר עם הלנה.
ביולי 1944, כאשר הצבא האדום החל להתקרב לוורשה, דאגה ולנטינה לכך שיקתרינה והניה יעברו לגרמניה, לרבנסבורג (Ravensburg). באוגוסט 1944, כאשר פרץ מרד ורשה, נשלחה ולנטינה לפרושקוב ומשם ביקשה העברה לרבנסבורג, שם התאחדה עם יקתרינה והניה. לאחר מותה של יקטרינה, ולנטינה לקחה חסות מלאה על הניה שהייתה כבר בת 14.[2] [3]
לאחר המלחמה
ולנטינה פעלה ממניע מוסרי להחזרת הניה לחיק משפחתה, ועזרה לה לשלוח מכתבים לאיתור קרובי משפחה. נמצאו שני דודים ששרדו והיגרו לארצות הברית ודודה נוספת במחנה עקורים באוסטריה. באמצעות תנועת הבריחה סייעה ולנטינה להניה לחצות את הגבול ולהתאחד עם דודתה באוסטריה. לאחר איחוד המשפחה הניה החליטה לעלות לארץ ישראל, וולנטינה שבה לגרמניה. ולנטינה שמרה על קשר הדוק עם הניה בעזרת מכתבים במהלך השנים וביקרה אותה בארץ. לבסוף השתכנעה לעלות ולעבור לגור עם הניה ובעלה בישראל. ב-1975 עברה להתגורר עמם בקריית מוצקין.[1] ב-1978 עברה ולנטינה להתגורר בבית אבות לוקנר בנהריה. ולנטינה התנגדה לאורך כל השנים לקבל הכרה והוקרה על הצלת הניה.[4]
הכרה והנצחה
ב-26.10.1978 הכיר יד ושם בוולנטינה כחסידת אומות העולם ושמה נחקק בקיר הכבוד בגן חסידי אומות העולם ביד ושם ירושלים. ב־21.06.2022 נערך במרכז משמעו"ת בקריית מוצקין, טקס הוקרה לוולנטינה איבנובסקה על כך שהצילה את הניה (אילנה הראל).[4] במסגרת מיזם "חסד אחרון" (מיזם משותף ליד ושם ושב"כ במהלך 2021, במסגרתו אותרו קבריהם של חסידי אומות העולם שגרו ונקברו בישראל ונאסף אודותם מידע רב), נחקר גם סיפורה של ולנטינה. קברה אותר בבית הקברות הנוצרי בעכו ונקבעה עליו לוחית זיכרון.[5]
לקריאה נוספת
- אריאלה ראובני, "הלנה והמצילה שלה", דבר, 7 בנובמבר 1978
- אפרים דקל, שרידי חרב: הצלת ילדים בשואה ולאחריה. משרד הביטחון, 1963, עמ' 218–221 (אמהות)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 ולנטינה איבנובסקה, באתר יד ושם
- ^ פינצ'בסקי גרשון, חסד אחרון: סיפורם של חסידי אומות העולם בישראל, ירושלים: יד ושם 2023, עמוד 23
- ^ עדות מאת הלנה הראל נמסרה לורה פראוסניץ , 22 באוגוסט, 1978, ארכיון יד ושם, תיק 1468.
- ^ 4.0 4.1 מרכז משמעות ולנטינה איבנובסקה
- ^ אור הלר, "חסד אחרון": המבצע של שב"כ ויד ושם להנצחת חסידי אומות העולם, באתר חדשות 13, 7 באפריל 2021
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "ולנטינה איבנובסקה".
ולנטינה איבנובסקה40314211Q109998340