ולוול זבארז'ר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה.
כיתוב על מצבתו של ולוול זבארז'ר
|
|---|
|
פ'נ. |
| לעקסיקאן פון יידישן טעאטער, באנד 1, עמ' 762. |
וֶלוֶול זבַּארזֶ'ר (שמו האמיתי: בנימין וולף אֶרֶנקרָנץ, ביידיש: בנימין וואלף עהרענקראנץ; 1826[1], זברז', גליציה – 2 ביוני 1883, קונסטנטינופול) היה משורר עברית ויידיש. היה חבר בזמרי ברודי.
ביוגרפיה
ולוול זבארז'ר למד בילדותו בחדר. בהשפעת תנועת ההשכלה שהחלה להיות נפוצה אז בערים הסמוכות ברודי וטרנופול התחיל לעסוק בספרים עבריים ובלימודים חיצוניים[2]. בגיל 18 או 19 התחתן והתפרנס כמלמד. הוא המשיך לעסוק בהשכלה ואף לימד את הילדים תנ"ך עם הביאור של מנדלסון. ב-1845 אחרי חתונתו כתב לאשתו, כדי לשמחה, שיר סאטירי בשם דער חסיד און זיין ווייב (החסיד ואשתו) לו חיבר מנגינה ושר אותו לה. דבר זה קומם עליו את הקנאים שבמקום והם רדפו אותו[3]. בשל רדיפות אלה הוא עבר לרומניה, בתחילה לצ'רנוביץ וזמן קצר לאחר מכן לעיירה ליד בוטושאן. הוא קיווה להביא את אשתו לשם לאחר שיתבסס כלכלית. הוא ניסה להתפרנס ממסחר אבל הפסיד את כל הנדוניה שלו[4]. לאחר מכן עבד גם שם כמלמד אצל חוכר אדמות. הוא ניתק את קשר המכתבים עם אשתו, והתחיל לשתות. זמן קצר לאחר מכן נפטרה אשתו[5].
כבר בשנות ה-40 של המאה ה-19 הופיע בפני קהל אבל בספרו מקל נועם הוא כותב שהתחיל להתפרנס משירה בשנות ה-50. שמואל ניגר מבהיר שקרוב לוודאי שהוא התחיל להופיע בשנות ה-40 אבל הפך את השירה למקצוע עיקרי רק בשנות ה-50. בהתחלה הוא לא לקח כסף עבור ההופעות שלו. אלא רק אוכל וכוס יין. כששמו התפרסם יותר הוא היה מוזמן להופיע בפני משכילים עשירים, לכנסים, לשמחות משפחתיות וכדומה ואצלם התחיל לקבל תמורה כספית עבור ההופעות[6][7]. עם הזמן הפסיק להופיע בפני עשירים מקומיים והיה מופיע במרתפי יין ובתי קפה.
בשנות ה-60 התגורר ביאשי שהיוותה מרכז ממנו יצא למסעות הופעות ברומניה, דרום רוסיה, גליציה ואפילו בוורשה. הוא נהג להופיע בשירים ביידיש ובעברית אותם היה מאלתר[7]. בכך הוא התבדל מהבדחנים הרגילים. ב-1868 הוא נדד על פני ברודי, למברג, דרוהוביץ', טרנופול וערים אחרות בגליציה. במסעות הופעות אלה הרוויח יפה אבל בזבז את הכסף בשתייה עם חברים[8].
ב-1871 הוא הופיע בווינה בהצלחה מרובה בשני סיבובי הופעות. בווינה הוא נפגש עם עורך עיתון השחר פרץ סמולנסקין שהתפעל משיריו העבריים של זבארז'ר ושהוא שכנע את העשירים הוינאים לשלם לו הכנסה חודשית כדי שלא יצטרך להופיע בבתי המרזח ובמסעדות[8]. בשלב מסוים המשטרה גילתה שהוא חסר-בית ומסתובב שיכור והוא גורש מווינה.
אחרי וינה הופיע בקונסטנטינופול (1872 וב-1873 שוב בלמברג וברומניה. אחרי שיר מחאה על רדיפות היהודים ברומניה שבו ביקר קשות את הפטריוטים היהודים שפורסם בהשחר ב-1874 הוא פחד שילשינו עליו ולכן נמלט לטורקיה[9]. אחרי שהתברר לו שלא הלשינו הוא חזר לרומניה. ב-1878 הוא חזר לקונסטנטינופול ושם התחתן עם אשתו השנייה מלכה, אותה הכיר עוד מרומניה[10]. בשנים 1878–1880 הוא התגורר בווינה. על פי השמועה, בעלי בתי הקפה שם רבו ביניהם על הזכות שיופיע אצלם[11]. הוא נפטר בקונסטנטינופול ב-2 ביוני 1883 מדלקת ריאות.
יצירתו
ולוול זבארז'ר פרסם שירה בעברית וביידיש. יצירתו הראשונה בעברית פורסמה בכתב העת כוכבי יצחק בווינה, 1848. ספרו הראשון בעברית הוא חזון למועד. יאסי, 1855. שאיפתו הייתה, כך כותב שמואל ניגר להיות משורר עברי. אף על פי שאהב יידיש ראה בה שפה המונית ויומיומית[12]. רק אחרי 10 שנים יצא ספרו הראשון ביידיש: מקל נועם, וינה 1865. ספרו זה ביידיש יצא כשהטקסט מודפס במקביל ביידיש ובתרגום לעברית. לכל ספריו, גם אלה שיצאו ביידיש יש שמות עבריים.
הוא היה משורר עממי שניסה להחדיר את רעיונות ההשכלה דרך השירים, וברוח זו הוא תקף את החסידים ואת הצדיקים.
הסאטירות שלו משיחס צייטן (ימות המשיח) ודער חסיד איבער טעאטער (החסיד על תיאטרון) תורגמו לאוקראינית. למרות שהוא שר או דקלם, בדרך כלל את שיריו בעצמו, הרי שזמרי ברודי הופיעו יחד איתו מספר פעמים. השירים שלו היו הרפרטואר הראשון של ברל ברודר. הוא לא היה שחקן ואת שיריו דקלם או שר בלי מחוות תיאטרליות כלשהן. הוא נהג לאלתר גם את המילים וגם את המנגינות תוך כדי ההופעה[13].
השפעתו
למרות שלא היה שחקן ולא כתב לתיאטרון הרי יצירתו הייתה הבסיס לרפרטואר של זמרי ברודי שמהם יצאו שחקני תיאטרון יידיש הראשונים ישראל גרודנר ומשה פינקל[14]. הוא השפיע גם על אברהם גולדפדן שמאוד העריך את זבארז'ר[15]. איציק מאנגר כתב עליו סדרת שירים בשם וועלוול זבארזשער שרייבט בריוו צו מלכהלע דער שיינער. (ולוול זבארז'ר כותב מכתבים למלכה היפה. מלכה הייתה אשתו השנייה). השירים התפרסמו ב- 1937.
כתביו
- ספר חזון למועד. יאס, תרי"ח 1858.
- מקל נועם: פאלקס לידער> בלשון המדוברת בין היהודים בארצות פולין ומאלדויא עם העתקת לשון עברית. וינה, תרכ"ה.
- מקל חובלים: כולל שירי-עם <פאלקס ליעדער> בלשון המדוברת בין היהודים בארצות פולין ומאלדויא עם העתקת לשון עבר מאת בנימין וואלף עהרענקראנץ. Przemyś, 1869.
- רמניא: זה ספר תולדות רומאניע לחרפת עולם ולדראון נצח ... גוי אין יראת אלקים בלבו ואין אהבת אדם בו. וויען, תרל"ד.
- שפתי ישנה: כולל שירים שונים בשפתנו. פרזעמישל, 1874.
- וועלוועלע זבארעזשערס בריוו: צו זיין ברודער מאיר: לויט די אריגיניאלן פון דער ביבליאטעק פון דער יידישער קהילה אין ווין (מכתבי ולוולה זבארז'ר לאחיו מאיר). ווילנע: ב. קלצקין, תרפ"ח.
- שפתי ישנה: כולל שירים שונים בשפתנו. פרזעמישל: א’ זאפניק עט קאמפ, 1874.
לקריאה נוספת
- לעקסיקאן פון יידישן טעאטער, באנד 1. ניו יארק, 1931.
- לעקסיקאָן פֿון דער נײַער ײִדישער ליטעראַטור, באנד ג.
- ב. גארין, די געשיכטע פון אידישען טהעאטער: צוויי טויזענט יאהר טהעאטער ביי אידען, באנד 1. ניו יארק, 1923.
- דוד ישעיהו זילברבוש, וועלוויל זבאראשער אדער וואלף עהרענקראנץ. בתוך: סקיצען. וויען: ליטעראטור-פריינד, 1920.
קישורים חיצוניים
מידע על ולול זברז'ר בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ יש מחלוקת לגבי שנת לידתו. על פי הכיתוב שעל גבי מצבתו, נולד ב-1826; על פי פרופ' ווייסברג,[דרושה הבהרה] ב-1819; ועל פי רשם תעודות הלידה מזבאראז', ב-1823 (לעקסיקאן, עמ' 758).
- ^ לעקסיקאן, עמ' 758.
- ^ דוד ישעיהו זילברבוש, עמ' 50
- ^ זילברבוש, עמ' 58
- ^ לעקסיקאן, עמ' 759.
- ^ ברקוביץ', עמ' 30.
- ^ 7.0 7.1 לעקסיקאן פון דער נייער יידישער ליטעראטור, באנד 3, עמ' 581.
- ^ 8.0 8.1 לעקסיקאן, עמ' 760.
- ^ זילברבוש, עמ' 91
- ^ לעקסיקאן, עמ' 761.
- ^ לעקסיקאן פון דער נייער יידישער ליטעראטור, באנד 3, עמ' 583.
- ^ לעקסיקאן, עמ' 762.
- ^ א. ליטווין. בתוך לעקסיקאן, עמ' 764.
- ^ ב. גארין, באנד א, עמ' 147.
- ^ דוד ישעיהו זילברבוש. בתוך: מפנקס זכרונותי אברהם גולדפדן וזאב אהרנקרנץ.
30304813ולוול זבארז'ר