ויאצ'סלב פלבה

ויאצ'סלב פלבה (ברוסית: Вячеслав Константинович фон Плеве‏; 20 באפריל 1846 - 28 ביולי 1904) מדינאי רוסי, שר הפנים של רוסיה בשנים 1902-1904, נהרג בהתנקשות פוליטית.

ביוגרפיה

פלבה נולד בעיירה משצ'ובסק במחוז קלוגה. אביו היה ממוצא גרמני שמשפחתו התגוררה ברוסיה כבר מספר דורות. בשנת 1851 המשפחה עברה לוורשה, שאז הייתה בתחום האימפריה הרוסית. במהלך התקוממות פולנית בשנים 1863-1864 פלבה התנדב לשמירת הסדר הציבורי בעיר. בשנת 1867 הוא סיים בהצטיינות את אוניברסיטת מוסקבה וקיבל תואר במשפטים. באותה שנה החל לעבוד במשרד התובע במוסקבה. במרוצת השנים פלבה התקדם בתפקידים שונים במערך התביעה ובשנת 1879 התמנה לתובע בסנקט פטרבורג. בשנת 1881 היה תובע בוועדה מיוחדת שחקרה את ההתנקשות בצאר אלכסנדר השני.

בשנים 1881-1884 פלבה היה מנהל מחלקת המשטרה במשרד הפנים והיה אחראי לניהול מערכה נגד ארגון נרודניה ווליה. בהנחייתו פותחה מערכה רחבה שבסופו של דבר הביאה לחיסולו של הארגון. בהיותו מנהל מחלקת המשטרה הוא קלט לעבודה מספר מומחים צעירים ומוכשרים וקידם אותם תוך ניצול מיטבי של כשרונותיהם. לעיתים קרובות הוא השתתף באופן אישי בחקירות העצורים והצליח להביא לקבלת מידע רב. בשנת 1885 פלבה קודם לתפקיד סגן שר הפנים ובשנת 1894 הוא התמנה לתפקיד מזכיר המדינה. במקביל לתפקיד זה, בשנת 1899 פלבה התמנה לשר הדוכסות הגדולה של פינלנד. בהיותו בתפקיד זה ניהל מדיניות תקיפה של רוסיפיקציה של האזור. בהנחייתו שונו נוהלי הגיוס לצבא של הפינים, הונהגה חובת שימוש בשפה הרוסית בניהול מסמכים וכו'.

לציון השרות המצוין פלבה קיבל זכות לנאום בישיבה חגיגת לציון 100 שנים למועצה מדינת שהתקיימה בשנת 1901. בשנת 1902, לאחר רצח שר הפנים דמיטרי סיפיאגין, פלבה מונה לשר הפנים החדש. בתפקיד זה הוא ניהל מדיניות עיקשת נגד כל תנועות המהפכנים והאופוזיציה לשלטון. בהנחייתו דוכו התקוממויות של האיכרים במספר גוברניות בדרום רוסיה. פלבה השתתף בדיכוי באופן אישי, נגד כ-1000 משתתפים החלו הליכים משפטיים אך הרוב קיבל עונש של מספר חודשי מאסר בלבד. מכיוון שהאזור סבל מרעב, פלבה סבר שאין מקום לעונש חמור. הוא דגל במדיניות של צמצום העצמאות של השלטון המקומי, העברת סמכויות למרכז ופיקוח אדוק על פעילות השלטון המקומי. פלבה היה חבר של ארגון מונרכיסטי ראשון באימפריה - "האספה הרוסית". עם כניסתו לתפקיד השפעתו על מדיניות ממשלתית גדלה תוך צמצום השפעת שר האוצר סרגיי ויטה. פלבה התנגד לרפורמה בתחום היחסים עם האיכרים שויטה רצה להעביר ואף עמל על עיבוד תוכנית רפורמה חלופית. הוא הכין חומר למניפסט של ניקולאי השני שפורסם ב-23 בפברואר 1903 וכלל הקלות מסוימות כלפי האיכרים. הקלות היו לא משמעותיות ולא יכלו לעצור את התפתחות המהפכה ברוסיה בסוף 1904. פלבה היה מודע למצב הפועלים וראה הצדקה מסוימת בהתארגנותם. לאור זאת הוא תמך בארגוני הפועלים שלא דרשו שום דרישות פוליטיות.

פלבה היה מודע לכך שפעולותיו בתחום דיכוי התנועות המהפכניות אינן מספקות. קיימות עדויות של סרגיי ויטה שפלבה לחץ על הצאר להתחיל במלחמה נגד יפן, תוך אמונה שמלחמה יכולה לאחד את הציבור הרוסי סביב השלטון.

כמו בשנות ה-80 של המאה ה-19 פלבה הציף ארגוני המהפכנים בסוכנים חשאים. בין הסוכנים העיקרים היה ראש ארגון צבאי יונה אזף. במהלך 1903-1904 פלבה ניצל מ-3 התנקשויות. בשנת 1904 הוא נהרג בהתנקשות שבוצע על ידי חבר המפלגה הסוציאל-רבולוציונית ותוכננה על ידי בוריס סבינקוב. הסיבה להתנקשות הייתה התנהגות פלבה במהלך פרעות קישינב. לדעת כל הארגונים של המהפכנים פלבה לא פעל בנחישות מספקת נגד מבצעי הפוגרום. אחראי על ארגון ההתנקשות היה יונה אזף שהיה סוכן כפול אך במקרה ספציפי זה לא העביר מידע למפעיליו במשרד הפנים.

ב-8 באוגוסט 1903 פלבה נפגש עם תאודור הרצל בסנקט פטרבורג. לפני פגישתם אמר פלבה כי הוא תומך בהגירה יהודית לארץ ישראל, "בתנאי שלא יחזרו". השניים שוחחו בצרפתית. פלבה אמר כי הוא מעוניין "להגיע לידי הבנה" עם הרצל, והרצל הבין מכך שפלבה מעוניין מאד למנוע דיון על פרעות קישינב בקונגרס הציוני הקרוב. פלבה הסביר כי ממשלת רוסיה שואפת להומוגניות ואילו היהודים הם "גוף זר" במדינה. הוא הסביר גם שחלה עליהם מכסה בכניסה להשכלה גבוהה, מכיוון שאחרת "לא יישארו משרות בשביל נוצרים", ושהיהודים מהווים מחצית מהמהפכנים. הרצל הבטיח שאם יקבל את ארץ ישראל, זרימת יהודים אל הסוציאליסטים תחדל. פלבה הכריז כי הוא תומך נלהב בציונות ושאל במה יוכל לעזור. הרצל הציג שלוש בקשות: שממשלת רוסיה תלחץ על הסולטאן, שיעניק לציונים צ'רטר להתיישבות בארץ ישראל, מלבד המקומות הקדושים; שממשלת רוסיה תתמוך כספית בהגירת יהודים לארץ ישראל, כאשר הכספים יבואו מהמסים שמשלמים נתיני רוסיה היהודים; שממשלת רוסיה תרשה את ארגונן של אגודות ציוניות. פלבה הסכים מיד לשלוש הדרישות וביקש מהרצל לכתוב תזכיר לקראת פגישתם הבאה. לאחר שהרצל עזב, אמר פלבה למכרו כי לא ידע "שמצויים יהודים שאינם זוחלים". ב-13 באוגוסט שוב נפגש עם הרצל והודיע לו כי הצאר אישר את שלוש בקשותיו. פלבה הודה כי מצב היהודים ברוסיה "אינו טוב ביותר" ואמר: "אילו הייתי יהודי ודאי הייתי גם אני אויב של הממשלה... ברור שאי-אפשר להמשיך כך. מטעם זה רצוי לנו מאד יסוד מדינה יהודית עצמאית שתהיה מסוגלת לקלוט כמה מיליוני יהודים". פלבה הגיש לו מכתב שאושר על ידי הצאר ושיוכל לפרסמו, בו הבטיחה ממשלת רוסיה רשמית את תמיכתה בציונות, בתנאי שהציונים יעודדו יהודים ברוסיה לעקור למדינה היהודית בארץ ישראל. במכתב ניתנה הבטחה לסייע כספית למהגרים היהודים ולהתערב לטובת העניין הציוני בקושטא.

בהיותו שר הפנים הוא עמד על כך שהירש לקרט ישפט בבית דין צבאי תוך ידיעה ברורה שהדבר צפוי להביא לעונש מוות.

במהלך שרותו קיבל מספר עיטורים של האימפריה הרוסית, כולל עיטור אלכסנדר נבסקי הקדוש שהיה שלישי בחשיבותו בסדר העיטורים.

פלבה היה נשוי והיה לו בן ובת.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויאצ'סלב פלבה בוויקישיתוף

• קורות חיים מפורטים (ברוסית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] ויאצ'סלב פלבה26223017